שאלות נוראיות *טריגר*
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ייתכן וזה יעורר בכן כעס- למה זה כל-כך נורא שחווינו את מה שחווינו?! למה זה בכלל נחשב לפגיעה? למה צריך לבכות על זה? זה היה כל-כך מזמן.... אנחנו כבר בוגרות-מאחורי זה. למה זה לא כמו שריטה בברך שקיבלנו ועד החתונה זה עבר? למה זה משאיר חותם כה גדול בחיינו? האם זה בגלל שפתאום מדברים על זה בכל מקום אז פתאום זה הופך לדבר גדול? הדבר הזה קורה בשכיחות כה רבה ובכל זאת- כולם מסתירים. למה זה כל-כך שכיח????????????????? האם זה דרך הטבע בעצם ואנו מתכחשים לזה????????????? למה זה בכלל קיים?????????????
שאלות קשות רק להגיד שקראתי מעדיפה לא להגיב
בוקר טוב מה שלומך? אני הרבה פעמים שואלת את עצמי מה הביג דיל? אבל כן זה ביג דיל לצערינו הטראומה משפיעה על כל חיינו ולפעמים אנחנו לא יודעות ולא זוכרות שקרה בכלל משהו
זוכרות זוכרות היטב זוכרות יותר מידי פרטים כאילו וזה קרה אתמול. יש שני סוגים של זיכרון- זיכרון שכלי שיודע שזה קרה וזיכרון רגשי-מה הרגשנו בעת הארוע. אצלי הם התנקו. אני למשל שנים לא זכרתי כיצד הרגשתי בעת הארוע- הזיכרון הרגשי נמחק לי. זכרתי רק ת'פרטים כמו ברשימת מכולת. למי בכלל היה אכפת? "מר. רגשות קשים" הופיע לראשונה בחיי הבוגרים באותו חלום בלהות התעוררתי ממנו בצעקות. שם הופיע פחד קיומי איום ומצוקה וכו' וכו'. וטריגר זה חזק ממני בכמה וכמה מידות כך שאין לי שליטה עליו ולכן אני "משתגעת"תתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת. ומרגישה רע לעיתים קרובות מידי. ועכשיו אני מיסטר ג'קיל ומיסטר הייד..
סמויה יקרה צר לי שאלות אכן קשות... הטראומה קשה הגוף זוכר החושם זוכרים אי אפשר להתעלם...לברוח להמשיך כאילו לא היה... אבל אפשר להמשיך...לקבל ולהמשיך לטפל...להאמין לראות את האור איתך אידה
