יש כאן הרבה דמעות וטריגרים

מחר משחררים את אבא שלי מבית חולים פסיכיאטרי לשישי שבת ואני מתה מפחד,זה מעלה עצלי את כל השדים וכל הטריגרים חוגגים,אני לא יכולה לסבול את כל הכאב הזה לבד ואנ י ממש מרגישה לבד ורע לי כל כך ,אני לא יודעת אם מישהו מבים את איך שאני מרגישה,אבל הכל כל כך כואב לי אכשיו,אני מרגישה איך הוא ניכנס אליי למיטה מגיל 6 אולי אפילו פחות אבל זה לא ממש משנה את העובדה שהוא פגע בי יותר מידי שנים,אד גיל 28,אברו כבר שלושה חודשים מאז שאני לא בבית הזה יותר ועשיתי בשבילי גם דברים טובים,אבל אני לא מסוגלת לראות את זה אכשיו,אני מרגישה נורא,אנ ימרגישה שהוא כאילו כאן לידי,צעדים של מוות מתקרבים לחדר שלי,חדר של ילדה,נערה,אישה.... ושוב הוא חודר אליי וזה כואב נורא וכואב לי כל הגוף ואני מרגישה שזה כל כך אמיתי ומוחשי,יש לי כאבים נוראיים ולא מזמן גיליתי אל הסדק שהוא עסה לי מפעם אחרונה בפי ה.... אל הזיעומוים שאני צריכה לקחת אנטיביוטיקות,ואני לא מצליחה להפסיק להקיא,אני יודעת שאני פוגעת בעצמי,הרופא אמר לי שזה לא יגמר טוב,שאני פוגעת כך בוושט ושהוא לא אופטימי אם אני ימשייך לאקי כך,אבל אני לא מסוגלת,כואב לי כל כך ... אנ ילא יודעת כבר מה לעשות,מרגיש לי ריקנות נוראית ובדידות גדולה,בית לבד ,הכל לבד,אני רוצה את הילדים שלי ,אני רוצה שקט

אין איזו עובדת סוציאלית באזור שלך? את ממש לבד..... תתקשרי אלי בבקשה....