שיתוף הבעל בסוד..

אתמול בעלי ואני דיברנו במכונית והנושא שלי עלה. דיברנו בפתיחות. לדעתו אני צריכה להמשיך הלאה ולשכוח מהכל. זה קרה מזמן. אי אפשר להוכיח. אני בטח לא הולכת לבית משפט. אמר שאני צריכה להפסיק בכלל לחשוב עלזה ושזה אז מה אם זה קרה לי- "נו אז מה אם זה קרה לך אז מגיעה לך מדליה"? בדיעבד חבל ששיתפתי אותו הוא במילא לא מבין רגשית! אמרתי לו- ואם זה היה קורה לאחותך אז זה היה כואב לך אבל שזה קרה לי- לא מגיע בכלל להתאבל על זה. אמר לי- מה זה ייתן לך? בזה הוא צודק.. איך זה אצלכן?

התגובה הזו מוכרת שחבל על הזמן - היה, עבר, תמשיכי הלאה.... וזה לא בגלל שלא איכפת לו. תחשבי על עצמך כמה שנים לקח לך לספר לו. למה נראה לך שבפעם הראשונה שהוא שומע הוא יכול לעכל ? גם הוא חייב בשלב ראשון להדחיק, אם לראות אז ממרחק, לראות את זה מהצד, כי להכנס לזה רגשית זה מאוד כואב. יש לזה המון השלכות, המון תובנות פתאום יעלו בקשר למערכת היחסים שלכם. ראשונה היא העובדה ששמרת ממנו סוד כל כך הרבה שנים... אולי יש עוד סודות.. אולי את לא סומכת עליו... ועוד אחת- אם הצלחת עד עכשיו לתפקד למה שפתאום תפסיקי, ומה עם כל ההתנהגויות בחדר המיטות שהיו מושפעות מזה, והעובדה שבעצם כל השנים בזמנים הכי אינטימיים שלכם היתה נוכחות של דמות שלישית. סמויה יקרה - יש לזה המון המון השלכות ומניסיון בהתחלה באה ההדחקה, אחר כך נופל האסימון ובא הכעס והכאב אז חשוב שתביני ותהיי מודעת ו... ולמרות זאת לדעתי חשוב שגילית לו . כי את כבר לא יכולה לחיות עם הסוד- והיית חייבת להוציא אותו החוצה. אז תזכרי שלפני הכל את גילית לו כדי לנקות את הסוד מגופך. ואת לא אחראית לתגובות שלו . מה שכן - לפי מה שהבנתי מהשירשורים כאן, מערכת היחסים שלכם טובה וחזקה והיא תעמוד בעניין הזה אז.. לא להצטער ומה שיקרה יקרה. אל תתני לחוסר היכולת שלו להגיב כמו שאת מצפה לקלקל את מערכת היחסים. כאן את צריכה להיות סלחנית ורגישה - את הרי יודעת כמה קשה לשאת את הכאב הזה ומבחינתו זה לא דבר שמותר לספר (כן, דוקא עכשיו כשאת מוכנה לפתוח את הנושא) ועכשיו הוא נושא סוד - סוד קשה מנשא. מחבקת - ליז

אני מתפלאה על בעלי. הוא אדם מעמיק ויש לו הרבה חכמת חיים וניסיון חיים. אני תינוקת לעומתו. אבל בקטע הספציפי הזה- הוא לא פנוי רגשית. כנראה שזה גדול עליו. כפי שאמרת- עכשיו זה ברמה של מידע. הוא מוצף במידע ש"הנחתתי" עליו. לאט לאט הוא יתחיל לעכל.. אני אתן לו את הזמן. אני אוהבת ומעריכה אותו. חשבתי לרגע שאולי הוא לא אוהב אותי כפי שהוא אומר. אבל תודה שנתת לי נק' מבט אחרת. אני נושמת לרווחה. אתן לו את הזמן להבין. עכשיו הוא מתחיל לאמת דברים במע' היחסים האינטימית שלנו. תמיד הוא אמר שיש לי מחסומים שכנראה לדבריו קשורים "לפסיכולוג". תמיד ניסיתי להראות במיטה שהכל כרגיל אבל הוא ברגישותו מזמן קלט שיש פה משהו. תמיד אמר שאני חסומה! (נמצאת "100 שנה אחורה" ביחס לנשים אחרות שהיה איתן) ועדיין זה לא הרתיע אותו ממני אלא להיפך קיבל אותי ואת מיניותי כפי שהם. אז אני אתן לו פסק זמן- לקבל את האמת עליי. תודה על החיבוק!!! שיהיה לך יום נפלא...

זה מרגיש אולי כסוג של בגידה, של דחיה אנשים רבים שלא עברו טראומה דומה, אינם מבינים את השלכותיה על החיים ועל הנפגעת והרבה פעמים ניתן לשמוע את התגובה - תעזבי, תמשיכי הלאה, תשכחי אבל מה לעשות, אם זה בלתי אפשי לשכוח ולהמשיך הלאה?! מה לעשות אם זה מחרסם אותך מבפנים ומשפיע על כל רגע ורגע מחייך?! אני חושבת שזה המסר שחשוב להעביר לציבור ולאנשים הקרובים אלינו צריך לתת להם להבין מה הן ההשלכות של הטראומה ואיך הטראומה משפיעה על חיינו והדרך היחידה היא להמשיך ולשתף לא רק בעובדות אלא גם ברגשות בדרכי ההתמודדות בהכל....