עיצה קטנה מתוך המון המון כאב...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כשהמטפלת אומרת "זה בסדר לכעוס..אל תדאגי...תוציאי את כל הזעם...אני מסוגלת לעמוד בזה..." ועוד כאלה משפטים...אל תאמינו...זה בולשיט... דמעה :(((((
היי דמעה.... מה קורה? קרה משהו בטיפול??? ואם תרצי לשתף יותר.... כאן בשבילך אידה
קרה פיצוץ בטיפול...לא ברור אם עדיין יש בכלל טיפול...בינתיים היא לא מדברת איתי בכלל....:((((((((((((( דמעה
דימעונת.... מצטערת שככה התפתחו העניינים. לי יש כלל מאוד ברור - נכון שהם אומרים שהם יכולים לספוג הכל, שהם כאן בשבילינו... אבל - כמו שאומרים על הרופאים, כשאנחנו באים אליהם בעיניים עצומות ומעדיפים לסמוך על כל מילה שלהם ולא להתחיל לקבל עוד דעה או לשמוע למשל לקול הפנימי שלנו... אנחנו שוכחים במצוקתינו שאלוהים יש רק אחד (אם את בכלל מאמינה) ומלאכים יש רק בשמיים, ואין אדם ללא רגשות ... תארי לעצמך שהמטפלים היו ללא רגשות.... איזה מין בני אדם הם היו??? האם הם בכלל היו מגיעים למקצוע הזה??? בקיצור-הם נפגעים, נעלבים, כועסים, ומאוד משתדלים לא להביא את זה לטיפול אבל לא תמיד מצליח להם - אז אני לא אומרת לא לכעוס... אני אומרת שכשיש דבר שלא מתאים, או לא נראה טוב - ישר לדבר עליו, לא לחכות להתפוצצות . ואם המטפלת לא מתאימה, מרגישים לא בנוח איתה - כדברי ורדה רזיאל ג'קונט לזרוק אותה (טוב לא צריך באגרסיביות, ולפעמים דווקא כשמתמודדים עם הקשיים בקשר עם המטפלת אז יש את פריצות הדרך הכי גדולות) שוחלת לך חיבוק ענק - ליז
ליז תודה לך- את צודקת שהייתי אולי צריכה לשתף את המטפלת הזאת בכל נק' הפגיעה שלי ולא להציג רק חלק מסויים באישיות שלי שהיה לי נוח איתו יחסית. נכון, היא לא יודעת במי היא פגעה אבל עדיין יש לי תחושת כעס אליה שהיא לא הייתה צריכה לפעול כפי שפעלה בין אם הייתה פגיעה ובין אם לא. היא אמנם בערך בת גילי אולי פחות ומייצגת את דמות החברה. אבל היא לא יכולה להגיד לי אני אתקשר עוד יום או יומיים ואז להעלם פתאום כמו אחת מהחברות שלי במציאות. חברה כזו- אין סיכוי שתיפגש איתי שוב בגלגול הזה!! הרי הייתה ביננו שיחת הבהרה לאחר הריב בעקבות הפרידה שלי ממנה ודיברנו על כך שצריך להיות פתוחים ולהגיד כל מה שמפריע ובאותה שיחה גם עלה עניין החלום המבהיל אבל אמרתי לה שזה הזוי ולא יודעת למה בכלל חלמתי אותו כי מה הוא קשור אליי. מפני שבאותו זמן באמת לא קישרתי אליי את החלום, עוד חייתי בהדחקה ואני עצמי לא הבנתי שהוא ועוד איך קשור אליי. וגם נתתי לה להבין היטב שאין לו קשר בכלל אליי. אבל דווקא בתקופה שהתחלתי לעבד אותו לעצמי ולעכל ואפילו חשבתי לשתף אותה בתגליותי היא נעלמה!!!!! ועכשיו אני פה לבד! בהמשך למה שכתבת לדמעה- נכון, לפסיכולוגים יש רגשות אבל הם לא אמורים לתת לנו לעבד את רגשותיהם אלא הם צריכים לשים אותם בצד ולעבד את שלנו. לא מספיק אנחנו בקושי מתמודדים עם שלנו אנחנו גם צריכים להבין את שלהם? זה לא מקצועי.
