אתמול לפני 15 שנה.. אולי טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אתמול לפני 15 שנה ארזתי בית...לקחתי ילדה בת ארבע וחצי..נסיכה של אבא..ועוד תינוקת בת חצי שנה ועליתי על מטוס חזרה לכאן. השארתי שם את מי שחשבתי שהוא אהבת חיי וחזרתי לגור זמנית בבית של אבא שלי..אז עוד לא זכרתי את היקף הפגיעות שלו בי וטוב שכך אחרת לא הייתי מסוגלת לגור אצלו ולא היה לנו לאן ללכת. אתמול לפני 15 שנה סיימתי פרק בחיי והשארתי צלקות עמוקות בבת שלי שעד היום מורגשות היטב. ואני יודעת שלא ממש הייתה לי ברירה אז..ואולי כן? אולי הייתי צריכה לעבור בשתיקה על הבגידות גם כשתפסתי אותו על חם במיטה שלי איתה...אולי הייתי צריכה לשתוק ולהמשיך את ההצגה אבל משהו בי לא היה מסוגל והיום יש מחיר לא קל. לא יודעת...סתם רציתי לשתף דמעה
לפני 15 שנה החלטת החלטה אמיצה ביותר!ואני גאה בך על כך! אף אשה נורמטיבית לא מוכנה לחיות בצל אשה אחרת- מאהבת ולהיות השפחה של הגבר שלה-אהבת חייה בדימוס, כאשר האשה הדומיננטית והמשמעותית בחייו הנה הצלע השלישית שתוקעת בהכרח תריז במערכת הזוגית.... זהו משולש ברמודה הרה סכנות הן עבורך והן עבור בנותיך... הן לא היו מספיק גדולות ומבינות בכדי להודות לך על שהצלת אותם בזמן! את עשית את המוטל עליך...את המתחייב והמתבקש במצבך...וברור שלפירוק זוגיות ישנן השלכות אך לסחוב עגלה מקרטעת בכח בעלת 3 גלגלים - זה בלתי נסבל בעליל ובלתי אפשרי בכלל!!! מאחלת לך ולבנותיך שקט ושלווה וימים יפים ומוארים. שבת רגועה ונקייה(בסימן איכות הסביבה) שדה ניר
מה איתך? איך את מרגישה? מקוה שהכל בסדר... דמעה
דמעה אמיצה ויקרה!! לפני 15 שנה החלטת החלטה אמיצה מאוד החלטה לשים עצמך במקום ראשון החלטה שלא מגיע לך שיפגעו בך!! שאת לא מסכימה לכך יותר וזו גבורה!!! כי זה קל להגיד .... אבל קשה לקום וללכת.... לבד עם שתי פעוטות קטנטנות... לקום ולעזוב הכל להשאיר הכל וללכת... לחופש ומה יהיה בחופש הזה??? זה מפחיד כל הכבוד וטוב שאת כאן איתנו אידה
לא אידה אני לא אמיצה פשוט לא הייתה ברירה אחרת.. היום לפני 20 שנה בדיוק התחתנתי הניו יורק הרחוקה...אבא שלי לא טרח להגיע (כמה מפתיע) והגיעו רק אנשים מצד בעלי לשעבר. הייתי בהריון עם הגדולה שלי...חודש שישי וההרגשה לא הייתה טובה במיוחד. ובכל זאת חשבתי שהנה מצאתי משהו טוב שיחזיק מעמד למרות הצחוק הפוגע והאכזרי של אבא כשסיפרתי לו בטלפון שאני מתחתנת. הייתי צריכה אז להקשיב לו. 20 שנה...המון המון זמן והכאב חד ממש...אולי זה תמיד יכאב... שבת שלום דמעה
