מוצפת ולא מבינה (יתכן טריגר)

מתפרקת אל תוך עצמי שברים גדולים שברים קטנים רסיסים דוקרים , חודרים, מתערבבים בדמי. נסחפים בדרכי הנשימה שורטים משאירים סימן על כל קיר על כל דופן שפוגשים בדרך. את עכשיו מוכנה הד מהדהד את עכשיו בשלה קורא צועק, אמיצה את את יכולה.... ואני מחפשת את האמיצה, את המתמודדת, את האשה הזו שלפני שנתיים עמדה בפני קריירה מצליחה עם אנרגיות בלתי נדלות עם חיוך מאושר מועשרת בידע ברוחניות בגילוי שלה את עצמה - הגדולה, היכולה . מפיצה את תורתה לכל מי שרק רוצה לשמוע . ואנשים מתדפקים על דלתה מבקשים את עצתה את עזרתה שתנחה אותם... היא נגוזה, נלחמת בדבר הזה שאסור לספר , נלחמת בדבר הזה שפרץ פתאום - שמשום מה החליט להרים ראש, שמשום מה החליט שעכשיו היא מוכנה להתמודד. מתפרקת... חושבת... אם הייתי יודעת שכך זה יעשה לחיים שלי האם הייתי נכנסת לעובי הקורה? חושבת... האם בכלל הייתה לי ברירה? חושבת... איפה החיים האלו - הנפלאים, של לפני שנתיים? חושבת... למה אומרים לי שהם בכלל לא היו נפלאים? שהייתי סגורה, חסומה רגשית, מתפקדת בחצי ממה שאלוהים יעד לי? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף מיואשת מהתהליך... נראה כמו נצח, צריכה גרנטיז שאכן, בסופו - יהיה יותר טוב. כל כך לא מתפקדת, כלכך עייפה ממנו, כלכך.... עצוב לי.

ליזייייייי יקרה שלי מאוד את תמצאי את כל התשובות שאת מחפשת , מבטיחה לך !!!! נכון שמתיש , נכון שכואב , נכון שמציף , זה רק בגלל שאת עוברת את התהליך כמו טיפול שורש בשן , וכמובן שזה כואב , גם אם היו עושים לך הרדמה מקומית עדיין היית מרגישה , הכאב היה מתעורר אחרי ,,,,,,,,, הבטחה בעיניים - דני רובס בלילות ארוכים הם טורפים את שנתי, הנופים של ילדותי המקום הרחוק הפנים הטובות שתמיד הולכים איתי ומעבר לזמן היא גבוהה עוד יותר, הגדר הלבנה העצים שלי מזדקנים והולכים שנה אחר שנה היתה לי הבטחה בעיניים לעוף יום אחד כמו עיט ולאט כמו הצב לכל מקום שאלך אני לוקח איתי את הבית מתחת לכל יש משהו טוב, נזהר לא להכאיב קצה של קרחון, פסגה לבנה, שכבות עבות סביב ומי שתדע לקלף אותי, לגעת באמת תמצא את הילד ההוא שחשב שאין לו מה לאבד ולך בטוח שאין מה לאבד , הכל נמצא רק בהשהיה של השעה , כשתגיע השעה הנכונה לך , הכל יסתדר ,מבטיחה !!!!! זכרי , אני עברתי את התהליך -4- שנים , מחבקת לך המון נשמה טובה , אל תתיאשי ואל תסתכלי לאחור, העתיד שלך נמצא שם, קדימה , הטיפול ייגמר ואת תהיי חדשה , כמוני , חיבוק ענק לחיזוק חטולה

לא יכולה להבטיח לך שהכל יעלם לגמרי ולתמיד אבל בהחלט יכולה לומר שהדברים מתחילים להירגע ולקבל פרופורציות עם הזמן. בהדרגע העוצמות של ההצפות פוחתות וההצפות הופכות לנדירות יותר ויותר וגם להרבה פחות ממושכות מבחינת משך הזמן מאז שהן מופיעות ועד שהן נרגעות. לא יודעת, אם אי פעם הכל נרגע פעם אחת ולתמיד אני לפחות עוד לא הגעתי למצב כזה וגם לא יודעת אם זה בכלל אפשרי, כי תמיד יש כל מיני טריגרים בסביבה..... אבל בהחלט אפשר להגיע למצב שאפשר לחיות איתו בשלום וגם להנות מהחיים :) שולחת לך חיבוק חם ומרגיע אל תתיאשי, מתוקה!!!! עוד תראי שיהיה טוב!!! שחף

גם אני הייתי שם, ולפעמים חוזרת לשם. גם אני שאלתי את עצמי לא פעם את אותן שאלות.... כל כך מוכר המקום הזה, ליז יקרה..... אבל זה בר חלוף, מבטיחה לך.... איתך תמיד ליאור

אל תשכחי שזה מחיר ההדחקה של 30 שנה!!!! ועל השתיקה הרועמת, על הדיסוציאציה וההדחקה ו/או ההכחשה שכבר דנו על כך בהרחבה...שילמת מחירים כבדים מנשוא... אין זה פשוט כלל לעבור תהליך של טיפול שורש יסודי אך זה הדרך היחידה שלך נשמה שלי, לשקם את עצמך, לסרס את הבעיה ולאפשר לך לדבר ולבסוף להתגבר ולהתבגר!!!! מחבקת לך ואוהבת ואתך תדיר שדה ניר

עייפה, מותשת, וגם מעודדת מהיותכן כאן איתי. המון המון תודה - שואבת מנוכחותכן, מהמידע שאתן מספקות לי, כח. כרגע לא במצב להרחיב או לענות לכל אחת בנפרד ובכל זאת מרגישה שחייבת משהו מכל הלב - תודה - אוהבת - ליז ולילה טוב - נראה שהלילה נשפכת... והסיוטים - שילכו לעזעזל.

בבוקר ההצפות חשבו שוב להשתלט עלי ואמרתי להן.... לא מסכימה, אספתי עצמי, יצאתי לצעידה בת 45 דקות, עבדתי קצת בגינה ו... הרבה יותר טוב. יודעת שצריכה כל הזמן לדאוג לזה , יש שעות וימים שזה חזק ממני ויש ימים שאני חזקה ממנו ובגדול אני זה הוא והוא זה אני וחייבת דחוף למצא את האיזון. שוב תודה לכן נפלאות שלי 3>

ליז יקרה אני בטוחה שכבר הגבתי לך כאן....אבל שיגעונות המחשב... את יודעת חיינו מלאים בעליות ומורדות... הרבה שאלות.... אנו זוכרים את בעיקר את הטוב שבעבר... ומתגעגעים לו... אבל תני לו לתת לך כוח....ולא לשאוב ממך... לכל חלק בעבר היה תפקיד חשוב שהוביל אותך הלום. ואת תסגרי מעגל והאושר יבוא... את יודעת היית שם... מאחלת לך את השלווה והשקט הנפשי שלו את זקוקה... את האושר האישי ופנימי שלך תשרגישי ותראי אותו הוא שם אידה