הי כלם

אני כאן לא כאן - כותבת בבלוג שלי אבל בעיקר לא אומרת כלום גם הלימודים נראה לי הולכים פייפן נכנסתי לשלב בטיפול שממש לא מאפשר לי לעשות שום דבר אחר ברצינות והאמת היא שהגעתי למסקנה בעקבות התהליך, שזה הדבר הכי חשוב ומשמעותי בחיי כרגע ואולי בכלל מאז שהשתבללתי בעקבות התקיפה. ושאני חייבת את זה לעצמי, וחייבת להתמסר לזה עד הסוף, ושאם בגלל זה אני תקועה עם פיתוח הקריירה ובן השאר הלימודים זה בסדר. הגוף שלי חווה מחדש ע"י סיוטים כבר תקופה, אחרי שהחלטתי להביא את הסיוט לחדר הטיפולים זה רק גבר ובשלב הבא הגוף התחיל להגיב קשה ,עד כדי תפיסה של שרירים ברמות וכאב שלא יתוארו - לוקחת כדורים לדלקת שהתפתחה בשריר וכן להרגעה ולאט לאט מחזירה לעצמי את הגוף שלי ואת עצמי שקפאה אז ...לא קל , ימים של בכי ורגישות על, אבל אתמול הרגשתי שמשהו ממש משמעותי מתחיל לקרות - הסיוטים לא עזבו והטיפול היה התפרקות טוטאלית אבל אני מתחילה להרגיש, להזכר , ומאמינה שזה מוביל אותי למקום טוב, שאחרי כל התהליך אהיה אדם חדש, וחופשי. ושכל המעצורים שתקעו את חיי ישתחררו וכך גם הקריירה שכרגע תקועה תזרום הרבה יותר חלק. ובעזרת ה', המטפל, ואני (ואתן יקרות כמובן). אתחיל סוףכל סוף לחיות את החיים המיועדים לי. סליחה על הנאום הארוך על הבוקר - הרגשתי שאני יכולה סוף כל סוף קצת לשתף - עד עכשיו הייתי די בהלם מכל מה שעובר עלי, ופתאום הבוקר הרגשתי שהגיעה הזמן. תודה יקרות ומקסימות שאתן כאן. יום טוב לכלכן.

כל התהליך הזה שאת עוברת עכשיו, הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול. אני בטוחה שאני לא מחדשת לך כלום.... אבל הנה כבר מתחיל להתבהר, ויהיה יותר בהיר עם הזמן, אני בטוחה.... אני? בריצות וסידורים שלא נגמרים, בעקבות המעבר לבית החדש, ושני בני עשרה שמטריפים אותי עם המריבות שלהם...

ששלחתי הבוקר לא עברה.... אז מנסה לשחזר - קודם כל תודה - איזה כיף שאת מצליחה להכנס ובטוחה שאחרי שתתארגני והכל יהיה מסודר גם הנפש פנימה תרגע וגם המקסימים השובבים שלך ירגישו שאפשר לנוח. כל הבלגן הזה עוד מעט יסתדר - כבר רשמתי לפני כמה ימים - קוללולו.... על שנכנסת סוף כל סוף לבית - מאוד שמחה בשבילך שהדברים מסתדרים לך.

בשבילך, במקום המילים: http://cel.walla.co.il/vhosts/walla/previews/web/9924.gif http://www.gilposters.co.il/gilposters1/gilposters1_files/R-0404M08539.jpg http://artfiles.art.com/images/-/Salvador-Dali/Rose-Medidative-c1958-Print-C10048825.jpeg

וואייייייייייייי איך אני זקוקה לזה, תודה יקרה. המון המון תודה.

ליז יקרה... מתארת לי כמה התהליך קשה ומתיש.. אבל אני רוצה לומר לך שאני פשוט גאה בך!! על העבודה הקשה שאת עושה ועל איך שאת מקבלת את התהליך, זה בכלל לא מובן מאליו!!!!! והפרשנות שאת נותנת לכל העניין מאוד ריגשה אותי..כי היא מראה על האדם האופטימי והמיוחד שאת... בהחלט יהיה לך טוב בקרוב... ואז הכל ילך חלק יותר.... ואנחנו תמיד כאן אם תרצי לשתף ולקבל קצת חיבוקים... (((((איתך)))))

בנתיים יותר קשה ו.. פתאום הבן זוג מתחיל להבין מה הוא הפסיד כל השנים ועם כל הצהרת הכוונות שלו ,והטוב, הסבלנות, והסובלנות פתאום התעורר איזה כעס שאני מבינה שזה די טבעי אבל מזה לא במקום. על שחיכיתי כל השנים (מי חיכה? הייתי בהדחקה טוטאלית, לכי תסבירי) ועל זה שכאלו אין התקדמות ו"שזה לא ישתנה" ועל התובנה שחיי הזוגיות שלנו לא היו החיים שהיו יכולים להיות לנו.. אוףףףףףףףףףףףףףףף קשה , אבל מאמינה שזה משבר , גם לו לא קל , ונתגבר. תודה כנפיים - שמחתי לקרא אותך, והחיבוק נפלא לי.