קצת חדשות...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אחי וגיסתי היו אצלנו לפני שבוע וחצי ובאיזה שהו רגע שישבו אני והוא לבד אמרתי לו שהגיע הזמן שהוא ילך לטיפול.. אז התחיל להתגונן ולומר לי למה, מה פתאום, אין צורך בפרצוף מובך שכזה.. והייתי ממש עצבנית באותו רגע שממש לא עניין אותי כלום אז אמרתי לו **** אם אתה לא תלך בעצמך אני אדאג שאתה תלך... לא דיברנו יותר מידי, זו הייתה שיחה של בדיוק חמש דקות ככה שאני בכלל לא בטוחה שזה נחשב לשיחה... אחרי זה חשבתי לעצמי שכשאני אסע אני חייבת לשבת איתו לשיחה רצינית בנושא... בסטפש האחרון גיסתי התקשרה לבקש שאני יעשה בייביסטר לאחיין כשהם יטוסו לחול ואז היא העבירה לי אותו.. הוא סיפר לי שהוא דיבר איתה... כשכולי בשוק שאלתי אותו על מה דיברתם? (שאלה רטורית אני יודעת, אבל רציתי לשמוע את זה ממנו...) שאלתי אותו מה היא אמרה... הוא אמר שהיא לא יודעת מה לומר... היא אמרה שהוא חייב ללכת לטיפול והתגובה שלו הייתה שהוא כבר יטפל בה... הוא ממש בעמדת התגוננות עכשיו... אבל אני מאמינה שזה שלב אחד לפני הטיפול.... אני ממש יכולה להרגיש את התהליך שהוא עובר עכשיו.. וזה לא קל, לאף אחד מאיתנו.. וכל כך קשה לנשום עכשיו...... מצד אחד, זה נהדר שהוא דיבר איתה....... מצד שני,מפחיד לחשוב מה הלאה....... אני רק מקווה שיהיה בסדר... שהם יתגברו על זה ולאחיין שלי תהיה משפחה מאושרת.. זו המטרה אחרי הכל...
כנפיים מתוקה ואמיצה אני מצדיעה לך על אומץ ליבך הרב כל הכבוד לך שהעזת לומר לו ללכת לטיפול באמת קשה לו עכשיו אם הוא סיפר לגיסתך אני מאמינה שאחרי הכל הוא כן ילך ואת , יקרה ואמיצה כל כך ,אל תחשבי מה הלאה יש כבר עוד מישהי שתדאג לעתיד מעריכה אותך מאוד חטולה
כנפיים יקרה מה את מרגישה כלפי עצמך בתקופה האחרונה? את מצליחה לחולל שינוי עצום בעצמך....... בעצם השינוי שלך הקרובים לך משתנים חלקם אפילו שלא במודע... בחלקם אתם מאיצה באופן אקטיבי ביותר... ויש תהליך מדהים של תזוזות.. כל הכבוד את אמיצה ביותר....העקשנות שלך לא משאירה אותך במקום... ובעצם גם אף אחד אחר בסביבה. גאה בך אידה
מה אני מרגישה כלפי עצמי? האמת שזה לא כל כך יציב... בדרך כלל אני לא כל כך אוהבת את עצמי לאחרונה... קשה לי להסתדר עם עצמי.. חח גם בגלל שאני כל הזמן יורדת ועולה חזרה במשקל, וזה מעצבן אותי! וגם בגלל שיש לי יותר מידי חברים חדשים על הפנים ;-) וזה עוד יותר מעצבן אותי... (אני יודעת שזו לא ממש הכוונה בשאלה שלך, אבל ניצלתי אותה כדי להתלונן קצת... פולניה שכמותי :) והכי הכי מעצבן אותי זה שאני לא נותנת לאף אחד הזדמנות להתקרב.. נכון, אני מדברת עם אחי ועם אבא ועוברת שינויים וכן, אפילו גורמת לשינויים לקרות.. אבל כשזה מגיע אליי, הכי קרוב אליי, ברגע שמישהו מנסה להתקרב אני ישר נרתעת ומתרחקת וכועסת וממש לא אוהבת את עצמי... (והכוונה היא לא למישהו מהמשפחה, כן..) בקיצור, יש עוד תסביכים לעבוד עליהם... אבל יש רגעים שכן, אני מצליחה להיות גאה בעצמי קצת ולראות באמת את השינויים האלו שאת מדברת עליהם... אני אפילו נדהמת מזה כרגע.. אני בטוחה שתקופה טובה עוד תגיע עבור המשפחה.. כרגע כל אחד מאיתנו עובר משהו, אח אחד עם הילדה השניה בדרך (אוטוטו היא כבר כאן... :) אח אחד במשבר בחיי הנישואין ובא לנוח ולחשוב בארץ לכמה שבועות.. (וזה שעדיין לא היה כאן פיצוץ גרעיני בנינו נותן הרבה תקווה למין האנושי ;) והאח השלישי.. כבר סיפרתי לכן... הוא עובר את השינוי המשמעותי ביותר מבחינתי.. ואין לי ספק שיהיה לו ולמשפחה הקטנה שלו טוב בסוף של דבר, ואפילו לי אולי יהיה טוב איתם.. בקיצור, תודה לך על המילים... זה בהחלט טוב ומחזק לשמוע [לקרוא..] את זה... שבוע טוב שיהיה!!
