גבולות...

אומנם לא הצגתי את עצמי אבל אני לא מרגישה חדשה כאן (חוץ מזה שיש כאן כאלה שמכירות אותי ;-) אני קוראת אתכם כבר די הרבה זמן ואני רוצה לשאול אתכם משהו.. יש לי ילדה בת 11 וקצת. השאלה היא כזו: האם העובדה שפרצו אצלי את הגבולות בתור ילדה קטנה, מקשה עלי להציב גבולות לילדונת שלי? האם מישהי/ו נתקל/ה בזה? איך מתגברים על זה ומצליחים שלא להרגיש רגשות אשם על הצבת גבולות? לשם ההבהרה, הילדונת שלי מדהימה ומיוחדת. יש לה גבולות בדברים מאוד מסויימים. אולם בגלל קושי שהיא חווה בתקופה האחרונה, אני מרגישה שאני מפספסת הרבה בכך שאני רכה איתה... עלתה לי המחשבה שההרגשה הזו שלי נובעת ממה שאני חוויתי בתור ילדה קטנה.. האם באמת יש קשר בין הדברים או שזה "תירוץ" כלשהו בשבילי? תודה לכם מראש.. אני

היי יש לי את אותה הבעיה עם הבנות שלי ואני מאממינה שזה כן קשור לילדות שלי ולפריצת הגבולות שהייתה שם. הבנות שלי כבר גדולות יחסית ועדיין אני מתקשה לשים להן גבולות ברורים ואם כבר אני מצליחה זה תמיד בא עם המון רגשות אשמה. אין לי פתרונות רק רציתי שתדעי שאת לא לבד עם הבעיה הזאת דמעה

לפי מה שאני יודעת קושי להציב גבולות זה משהו שמאוד אופייני לנפגעות, אם זה עם הילדים שלהן ואם זה עם כל שאר האנשים. לי אומנם אין עדיין ילדים, אבל אני יודעת שקשה לי להציב גבולות בהרבה מקרים ואני מאוד משתדלת ללמוד לעשות את זה. וחוץ מזה - שמחה מאוד לראות אותך כאן :)))

אני בהחלט יכולה לומר לך שכן , יש לי שלושה בנים תמיד כשרציתי להציב להם גבולות התמלאתי ברגשות אשמה, לא ידעתי להבדיל בין " כל מה שרציתי להעניק להם " לבין גבול שאומר -אני מאוד אוהבת אותך בן שלי אבל ,,,,,,, דווקא מהמקום הזה של הפגיעה הפכתי לעוד יותר פגיעה איתם, פחדתי שהצבת גבולות תגרום לריחוק שלהם ממני , מרוב שאהבתי אותם חנקתי אותם ,אבל זה היה רק בהתחלה כשהם היו עדיין קטנטנים , עם הזמן הבנתי שלהציב גבולות פשוט הכרחי ,כל דבר שהבנתי שעלול לסכן אותם הפך ל-לאאאאא , וכן הוצב הגבול , עם הזמן השתפרתי ושום רגשות אשמה כבר לא עבדו עלי כי הבנתי שבלי זה פשוט הם עושים רק מה שבא להם בלי חשבון , כי כך הם ילדים , אז לצד הגבולות היו גם המון פינוקים שהגיעו להם , הם קיבלו המון חום , אהבה , הבנה ,עזרה בהתמודדות , אפילו היינו מקיימים שיחות משפחתיות כדי לשפר את ,,,,,,,כל מה שניתן לשפר, היה לנו יום אחד בשבוע שבו ישבנו ודברנו , כל אחד סיפר מה מציק לו ומה רוצה לשפר וזהו , מבינה אותך מאוד בקטע הזה , את חושבת שאם את רכה איתה זה אומר שאת לא מציבה לה גבולות ? אני לא רואה קשר בין הדברים , אפשר להציב גבולות גם בצורה רכה ומתחשבת , גבולות לא צועקים בקולי קולות , גבולות קובעים בשיחה נעימה תוך כדי הסברים להצבת הגבולות , ודי נראה לי שלבת שלך זה מתאים ,עוד במיוחד אם היא עוברת תקופה עם קשיים , אני לא יודעת כמובן על מה את מדברת , אבל לפעמים במצבים כאלה קשים כן קל לילד לקבל גבולות מפני שזה עושה לו/ה סדר בבלגן , הייתי ממליצה לך פשוט לשבת עם ביתך לשיחה גלויה מלב אל לב ולדבר על,,,,,,,,, אז לא תרגישי אשמה על הצבת גבולות , אצלי זה עבד , מקווה שיעבוד גם אצלך , בהצלחה רבה !!! מקווה שעזרתי לך חתולה

אני מאד מאמינה שכן... ומאד מבינה ומזדהה (ממקומות קצת אחרים) אמנם אין לי ילדים אבל אני עובדת עם ילדים וגם יש את אחיין שלי בן ה3 וחצי אני ממש ממש ממש גרועה בלשים גבולות... לאחיין שלי, לילדים שאני עובדת איתם, ובעצם לכל אחד אחר בחיים שלי... אבל, אני מאמינה שזה משהו שאפשר לשנות בעזרת טיפול פסיכולוגי / או במגע בטוח / בטח טיפולים נוספים אחרים. איתך בקושי מותשת

בוודאי שישנה קורולציה מובהקת: ופריצת הגבולות שפרצו לך בילדותך מקשה עליך בהצבת גבולות ברורים ונוקשים לילדתך. אך לדעתי בעקרונות מפתח שלך עליך קודם כל להיות סמוכה ובטוחה שהם אומנם עקרונות חשובים ובאם כן להציב אותם ללא מורא- בסמכותיות ואסרטיביות מבלי להכנע!! מרקורד אישי ילדים בתחילה נרתעים או מנסים לבדוק את הגבולות שלנו ההורים ולאחר שהם קולטים שאנו רציניים ועקרוניים והכי חשוב מתמידים בהצבת הגבולות ולא משנים אותם חדשות לבקרים או משדרים שדרים הפוכים ומבלבלים הם חשים בטוחים ומוגנים והרבה פחות מבולבלים ומבוהלים בנוגע להתנהגות וההתנהלות מול העולם הגדול!!! ילדים שמציבים להם גבולות ברורים בהתמדה הם ילדים מאושרים שגודלים להיות אנשים יציבים ובריאים נפשית. לדעתי בחינוך ילדים צריך כל העת להשתמש בשיטת המקל והגזר- בו זמנית. בשיטת:"ימין מקרבת ושמאל דוחה" בהצלחה רבה נשמה

ואני רוצה לספר לכם משהו.. בתקופה האחרונה הלכתי לבית ספר להורים של אדלר לקורס להורים לילדים מתבגרים. הגישה של אדלר בגדול אומרת להציב את הגבולות בעזרת שיתוף שבעזרתו ניתן להביא את הילד להבנה של מטרת הגבול. אדלר אינו מאמין בשיטת המקל והגזר... אני רוצה להגיד לכם שאני מאוד מתחברת לדרך חשיבה הזו. אני פשוט מוצאת את עצמי עומדת מול ילדה שפרצה גבול שהוגדר לא פעם אחת וכל זאת בגלל שאני לא עומדת על הגבול בגלל הקושי שלי.. הרחמים והכאב שאני חווה מול הילדה מקשה עלי בשמירת הגבולות... מאוד התחברתי למה שחתולה כתבה לי ואני חייבת להגיד לך חתולה שאני מקוה מאוד שאת גאה בעצמך על הדרך שלך כי יש לך במה להיות גאה... השאלה הזו עלתה לי בעקבות בחינה שלי את עצמי בהתנהלות שלי כאמא... האם החשש שלי מלעמוד בעיקשות על הגבולות שהצבתי מול הילדונת שלי נובע ממה שקרה לי בתור ילדה... אני חושבת שבסה"כ כולכם כתבתם כאן את מה שעבר לי בראש... אולם זה אינו תירוץ בעיני לאי העמדת גבולות... יש לי הרבה מה לשפר בעניין... ושוב, תודה לכם ...

זו פעם שלישית.....מאתמול בלילה(שלי) אז תשובה מחודשת: עניין הגבולות מתפרס אצלנו בכל תחום בחיים... גבולות הגוף, הנפש, התנהגות, תפיסה. מותר ואסור, חברות, זוגיות וגם הורות! אין לי ספק שנושא הגבולות משפיע ביחסים ובחינוך ביתך, אך אין לי ספק לפי שאלתך....שאת במקום של מודעות מספיק בשביל לשים לב ושאול שאלות... נראה לי יודעת את התשובה.... ובכל זאת לא בטוחה בעצמך? בחינוך לגבולות? את אמא נהדרת! ללא ספק אין תירוצים.... לכולנו יש מוקשים....בטח מול הילדים מודעות עשיה זו התשובה אידה