אז בחוץ פורים ומתחפשים וזיקוקים ונפצים,
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ואצלי חושך, יצא שהחודש הכאב מתחדד פעמים פורים הראשון שלי כאמא שחיפשתי את הילדון שלי לפילון מתוק ונשארו לי רק התמונות והזכרונות וב 10 למרץ היום המסויט של החיים שלי שהפרידו בינינו יש לנו מסיבה היום בעבודה ואין לי כח נפשי לחגוג להתחפש מרגישה מחוץ לכל השמחה הזאת מרגישה אייך הכאב הזה לופת את כולי אני כבר לא יכולה יותר דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
כל כך מבינה את הכאב הזה הגעגוע והכמיהה לפגוש אותו שוב להרגיש, להריח. מצטערת שלא יכולה לעשות הרבה פרט ללשלוח חיבוק וירטואלי ולקוות יחד איתך שיבוא היום ויתקיים האיחוד מחדש. מחבקת - ליז
כואבת איתך מתוקה המון חיבוקים לחיזוק חתולה
כואבת אתך וחשה את הגעגוע שלך אל הילדון הבובון- כמעיין נובע....... מחבקת ומחזקת אותך נשמה על הכאב המבעבע. והלוואי והאושר והטוב והאור כבר יאירו לך ובך את חשרת חייך.
אני מרגישה שכל יום אני רוצה לוותר שכל יום אני לא רוצה להיות בחוץ אני לא רוצה ללכת לעבודה,לא רוצה לראות אנשים,לא רוצה להלחם עלי כל שנה זה יותר קשה לי,כל שנה בתאריך אני רוצה להכנע לכאב הזה מסתכלת על התמונות שלו שמחיכות אליי וליבי נחמץ אני לא יכולה יותר להתמודד אני שבעה מידי אני לא מסוגלת להכיל יותר נגמר לי הכח להשרד כל פעם מצטערת ואני מצטערת שזאת האמת שלי שחבל שביום לקיחתו למרות שהלכתי בתוך המכוניות במטרה למות זה לא הצליח מיואשת מהחיים
ימים קשים... זכרונות כואבים.... למרות זאת קשה קשה מאוד וצריך להמשיך... שולחת לך את הכוחות האנרגיות הטובות היית במסיבה??? אידה
