מה, לעזאזל, אני מרגישה???...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זו לא הייתה הפתעה, היו סימנים קודמים, לפני ההתעוררות של הזיכרון. הספקתי גם לדבר על זה, אבל אז עוד לא זכרתי מה קרה, אלא נשענתי על מה שאמרו לי... עכשיו, כשאני זוכרת, כבר יומיים, שאני מעשנת המון (2 חפיסות ליום), כתוצאה מהבילבול הזה. בתוך הלב שלי קורה משהו מוזר, כמו סחרחורת של רגשות. מה שאני כן יודעת, לגבי מה שקרה אז, אלה רק שלושה דברים: מה הכעיס אותי ולמה; ממי אני מאוכזבת כל-כך; ומה בדיוק קרה אז... איך זה, שהרגשות שלי בכזו מערבולת? - למה זה קורה לי? - הרי אני זוכרת... למה אני גורמת לויכוחים ומריבות ביני לבין האיש שלי? - הוא הרי לא היה שם, הוא לא פגע בי, הוא לא אשם בכל זה...! למה אני כל-כך אדישה לאחים שלי? - במה הם אשמים? למה אני קשה כל-כך עם הכלב שלי פתאום? מה, לעזאזל, קורה לי? אורלי
מחבקת אותך.... כל כך מבינה את הרגעים האלו.. שמודעת לכך שפוגעת בסביבה ומודעת לכך שהם לא אשמים ופשוט לא משתלטת על זה, על מערבולת הרגשות הזו...שהופכת אותי למפלצת. מחבקת שוב. ליז
היי חומד כל מה שאת עוברת עכשיו נובע בגלל הזכרון הטרי שאת נזכרת , התשובה שלך נמצאת בתוך השאלה, "מה שאני כן יודעת, לגבי מה שקרה אז, אלה רק שלושה דברים: מה הכעיס אותי ולמה; ממי אני מאוכזבת כל-כך; ומה בדיוק קרה אז..." אלה המילים שלך , לכן הרגשות שלך במערבולת , אז לא נתת ביטוי לכל מה שקרה לך , לכל מה שהרגשת , כיום הכל פורץ קדימה בלי שליטה על בן זוגך ,על האחים שלך ואפילו על הכלב הנאמן שלך , זה לא משהו מתוכנן , זה פשוט כך !!! וכעת כשאת כבר מודעת למה שהרגשות שלך מסוגלים לגרום לך , נסי לעשות בהם סדר ויהיה גם לך קל יותק מתוקה , חיבוק לחיזוק חתולה
אלוהים כמה פעמים שאלתי את עצמי את אותה השאלה בתקופה האחרונה לאט לאט אורלי.... עם הזמן יבואו כל התשובות ויתבהרו כל הרגשות הבלבול יעזוב ויפנה את מקומו לסדר מסוים רק תני לעצמך את הזמן..... בנתיים קבלי ממני חיבוק חם ומגן שחף
אוף... הכל מתערבב לי, גם המילים. אני לא מצליחה להגיד כלום על עצמי, כי כל מילה, שאני רוצה להגיד על עצמי מגעילה אותי נורא. מעדיפה, שלא להתעסק בעצמי בכלל (איזה מזל, שעוד מעט פסח, לפחות יש לי תירוץ לטירוף הזה של הניקיון, שאני מעדיפה להתעסק בו). תודה לכן, בנות, על שאתן כאן. אורלי
אורלי יקרה הכל עולה מציף ומבלבל... מעורר רגשות פחות נעמים מעוררים כעס .... הכל ביחד... ולך יש את הבטוח שאת יכולה לכעוס...לבכות...לצעוק.... לא לסבול....את הכלב...אולי גם את האיש שלך???(למרות שאת אוהבת אותם...- זה בסדר) מקום בטוח שאת יכולה להיות את!!!! וזה נפלא שיש לך אותו... מקום בטוח שיקבל אותך גם כך!! תרגישי טוב מקווה שיחלוף במהרה אידה
