:-/

רק שתדעו שלא פשוט לי... בגלל המון דברים... קטנים, פחות קטנים... דברים של העבודה והיומיום שמעצבנים ומטרידים... ודברים קצת יותר "רציניים" שממש מטרידים אותי... ומרגישה לבד מידי... ושאין מקום בשום מקום.. ודווקא יש לי הרבה מקום בכל מיני מקומות.. אני רק צריכה לדבר... אבל נראה לי שאין לי מקום בתוך עצמי.. בתוך תוכי כל כך ריק ולבד לי.... ימים שכאלה... שלא מצאת את עצמי... ואני קראת אותכן כאן, ובפורומים ובמקומות אחרים, ואין לי כוחות כל כך להגיב או להיות... אני מצטערת... ופתאום היום שמתי לב לתאריך- 27.2.07- זה התאריך הלועזי... שוב 20 שנה מאז שהיא הלכה... ומישהי מהעבודה ילדה היום... מכל התאריכים בעולם דווקא היום הגיחה תינוקת חדשה לעולם.. אוף... עזבו, אני סתם במצב רוח מתלונן לאחרונה... סתם ימים שכאלה... נמאס לי מעצמי כבר.... אני מצטערת.... :-/

בטוחה שלא קל.... לא קל להרגיש לבד לא לאפשר לדברים לצאת החוצה.... להתמודד עם כל כך הרבה קשיים וכאב... כאב וחסך גדול ואין מי שמכיל אותו... מחזקת ומחבקת ותמיד יש כאן את המקום לשתף איתך אידה

לא, אין מי שיכיל... וזה מה שנראה לי הכי מעיק.. כי מילא שקורים כל הדברים או שצריך להתמודד.. ככה זה בחיים, מזה מתקדמים, מזה צומחים.. אבל אין באמת מי שיכיל את זה... מי שיכיל אותי.. גם אם אני מסנה לדבר עם חברות שלי, זה לא אותו הדבר... הן יכולות להיות הכי תומכות והכי אוהבות בעולם... אבל... הן לא באמת מבינות.. סיפרתי להן על מה שקרה כשהייתי אצל אחי ועל זה שאני מתכוונת לדבר איתו.. שמבחינתי זה ממש לא יכול להימשך ככה ושאחיינים שלי לא יגדלו לתוך זה... אז הן תמכו, אבל הרבה מה לומר לא היה להן.. ואני לא כועסת עליהן חס וחלילה... אני לא מצפה מהן למשהו מעבר.. הן מדהימות, כל אחת מהן.. אבל... אוף... לא יודעת מה אני רוצה בכלל.... סתם... היה שבוע לא פשוט, מתיש.. ובאותו לילה כשכתבתי את ההודעה הנ"ל גם יצאתי ושתיתי קצת וזה לא תרם למצב רוח בכלל... טוב, מספיק עם החפירות... שיהיה חג שמח!

בוקר טוב לך מקסימה מרגישה שקשה לך מאוד כאן בהחלט המקום לבוא וסתם לשפוך את מה שאת מרגישה גם אם זה רק להתלונן , אז מה בא לך אולי לשתף במה שקורה לך במה שאת מרגישה כדי לא להשאר עם הריק והלבד הזה חיבוק לחיזוק חתולה

מה קורה לי? האמת שאני לא לגמרי מבינה... אני יודעת שנמאס לי מעצמי... שבקצב הזה אני אהיה לבד כל החיים... מהדודות הזקנות האלו שאין להן ילדים והן בחיים לא יתחתנו... וזה מעצבן אותי ממש!!!!!!! למה אני לא מסוגלת לסמוך על אף אחד??? למה אני לא מנסה אפילו להתקרב? למה אני כל כך מפחדת??? לא מסוגלת אפילו לענות לטלפון מסכן?? אני יודעת למה..... אבל זה כל כך מתסכל.... ואני כבר כמעט מיואשת מעצמי... חסרת סיכוי פשוט... מקרה אבוד.... כל זה מצטרף כמובן לכל מה שכתבתי הרגע בתגובה לאידה, ויוצר שבועות מעצבנים שכאלה... שטויות... יעבור לי... :-/ אבל... בתוך כל הבלגאן יש גם משהו טוב, נרשמתי ללימודים... אני חושבת שזה טוב לפחות.. זאת אומרת אני יודעת, אבל יש המון חששות... אבל זה כבר נושא בפני עצמו... תודה לך חתולה... וחג שמייח שיהיה :)

מבינה אותך, מתוקה, וזה בסדר שולחת לך חיבוק חם ומחזק. תני לזמן למלא את החללים שבך, וזה בסדר... אי-אפשר לתת, את מה שאת צריכה לעצמך. מחבקת ומקווה לחזק אורלי

כנפיים יקרה, ימים שכאלו... מחבקת אותך המון ו.... לא להשאר לבד.

עצוב לי שקשה לך כל כך שלא מצליחה להוציא את הדברים, לשתך ושאין מי שיכיל הלוואי והייתי יכולה להקל איכשהו על הרגשתך הכבדה אבל לצערי אני ממש לא יודעת איך.... יכולה רק לשלוח חיבוק אוהב ועוטף שחף