בנות יקרות לי מאוד....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
תודה יקרות!!! כתבתי ונמחק לי. אוך. בכל מקרה תודה על האחווה. חטולית הגבתי לך אצל אודי. ואמא שלי היא אישה קשה..לא רק איתי. בכלל . חרדתית, עם בעיות משלה. ואין לה יכולת הכלה לאחר. היא חושבת על עצמה בלבד..ביקורתית מאוד...לא פשוטה. איזה יופי שיש לך תיקון עם אמך...אצלי לא יהיה...היה לך עמוס השבוע. מקווה שתוכלי לדבר עם המטפלת ולסגור הכל. ולמזלי קרה דבר טוב השבוע ששוחחתי עם חברה על הטריגר. פעם ראשונה שממש נעזרתי בחברה בזמן אמת!!!! ולמרות הפחד שתלעג לי או תרכל מאחורי גבי העזתי. והיא הייתה שם קשובה ומקסימה. מתמודדת לגבי האוכל...לא יודעת רעיון. הבעיה שלי בעיקר בערב...במשך היום סביר. בא אחר הצהריים אני זוללת (עוגיות היום)וכל מיני...אנסה הערב להפחית...נראה. ובואי ננסה אולי לבנות תפריט לעצמנו. נכתוב מה נאכל נתכנן.. אולי יעזור. תודה.
מצטערת לשמוע שאת מתמודדת עם אמא במצב קשה כל כך ..גם היא חרדתית..וואוו אולי זה קשור לעבר שלה..? את יודעת שלפני שאמי התאלמנה גם היא היתה תמיד ביקורתית..עדין לא נגמלה מזה..כנראה שמשך השנים עם בעלה הביא אותה להיות כזו.. הפתעת אותי ממש לטובה וואוו הצלחת להיפתח לחברה ונעזרת בה בזמן אמת !!! כמה נפלא והיא היתה קשובה ומקסימה פשוט נפלא אני שמחה ששיתפת 😃😃😃 את יודעת שגם אצלי שעות הזלילה הן בערב..וגם בגלל שאיני ישינה בלילות אז..שוב מחפשת נישנושים ..גם לא עוזר לשמור על המשקל נכון..😏🙄😒 את לא לבד במערכה הזו איתך תמיד למרות שלפעמים מרגיש כאלו את לא מכירה אותי חטולית
כן.. בלילות תמיד מחפשת נשנושים. אוף. בקשר לאמא בוודאי שקשור למשפחתה( עברו חיים קשים בתקופת השואה איבדו את כל משפחתם) היא נולדה אחרי המלחמה ללא סבא וסבתא, ללא דודים או בני דודים....אם חושבים על זה...היא לוקחת כדורים להרגע ועוד. כתבתי לך אצל אודי לגבי המחשבות..בינתיים אגיד שזאת טראומה ושאני טיפלתי ואפילו הצלחתי די טוב!! ומוזר בהתכתבות..כאילו מכירות אחת את השנייה..אבל לא ממש..חברות מוזרה כזו..לא?
היי יקרה בערב.. אחר שכל היום את עסוקה בלעבוד בלטפל בלדאוג לכולם בלשרוד מגיע שקט ואת מול עצמך ושם יש הרבה כאב. כאב גם שאינו מתומלל. כאב שמודחק. אולי זה עצב. או כעס או שנאה... תחושות קשות לנשיאה... והאכילה היא בריחה יפה.... הנפש רעבה...ואין דרך להשביעה ברגע. אז הגוף מתמלל זאת לאוכל... לרכב פיזי.. וכך מרגיש שעושה משהו או מתרצה.... ואת יודעת ומרגישה שזה לא. ורק כואב לך על כך. רוצה לחזק אותך להרפות. (כן גבולות כשתוכלי.. כמה שיותר מודעות ושיח עצמי ואפילו איזכורים שתראי מול העין שיסייעו לך בשעת אמת לשלוט) או לתכנן את הערב באכילת ארוחות קטנות טובות בצהריים ואחהצ או לישון מוקדם וכד.. להרפות כדי לחמול. עלייך. הרי מגיע לך כל האהבה בעולם. כל החום והחיבוק... ותמשיכי בטיפול לפרום ולפרום.. ולאפשר לעצמך את התהליך שהתחלת אני בטוחה שזה ישפיע גם על האכילה בלי שתשימי לב... איתך מתמודדת
כנראה שכך...האכילה מרגיעה לאותו רגע..אחר כך אני מתחרטת. מעגל כזה... המטפלת חסרה לי פתאום. תודה יקרה. מקווה שגם את תוכלי להזין עצמך בארוחה טובה. מגיע לך יחס וחיבוק אוהב!!! חמלי על עצמך כי את שווה וראויה לכל היחס והאהבה. חיבוק ולילה טוב ומיטיב לכולנו.
יש לך תמונה של המטפלת בוואטסאפ שלה או משהו? אולי להביט בה בזמנים קשים יכול לחזק? לדעת שהיא מחבקת על אף שתביטי התמונה רק כי את יודעת ומרגישה כמה אכפת לה והיא נותנת מהלב.. נשמע קצת (הרבה) מוזר ואפילו יותר מזה.. אבל אני בטוחה שהבנתי אותי.. לצורך הריגעי.. אני ניסיתי זאת. לגביי, הלוואי ואהיה מוזנת..... ..הרחמים.. תודה לך :-*)
בוקר....אני החלטתי שבלילה לא כותבת. סוריקטה לימדה אותי. האור לא טוב. וחייבים שקט וחושך למרות הערות...אז עכשיו כותבת שכן יש לי תמונה וכן מביטה בה. .. ננסה לאכול מסודר היום. גם את תנסי לפחות? יום מקסים
ואי איזה כיף שיש לך... לפחות זה.... צודקת לגבי האור.. בלילה.. נפלא שאימצת לעצמך זאת. בוקר טוב ויום טוב מתמודדת
באמת אמך עברה תלעות קשות מנשא כמו הדור של ההורים שלי אבי היה קטן כשנסעו ברכבת המוות ..וכשהיא נעצרה..הורידו את סבי מהרכבת וירו בו למוות בלי סיבה..אבי שהיה קטן בן 4 ראה את ההוצאה להורג של אביו. כן נחרט לו בנשמה וחי עם הטראומה הזו כל חייו עד שנפטר מבינה כמה הטראומות האלה קשות... אבי מעולם לא נטל כדורים רק ברבות הימים הפך אלכוהוליסט לצערי הרב כל החיים שלו קראתי מה כתבת אצל אודי ..כעת אין מטפלת כי אני נפרדת ממנה כך שעד שתהיה ואולי אינה מכירה את שיטת אי אמ די אר..נחכה ונראה ימים יגידו.. וכאן כן מתכתבות מתייעצות משתפות כבר עברנו דרך ארוכה ואני כן מרגישה שיש לי חברה וירטואלית כאן .. לא יודעת אם גם לך מרגיש כך או לא אבל למעשה יש לי 2 חברות וירטואליות כאן אותך ומתמודדת איתך תמיד לא חשוב מה חטולית
לא יכולתי שלא להגיב אפילו במילה- שמחתי לראות שאת מרגישה כך כן אנחנו ממש חברות.... בלב. לגבי שאר הדברים הכואבים ששיתפת, זה דבר ככ יפה שאנו מבינות וחומלות על אחרים שהיו אמורים להיות עבורינו ולפעמים אף פגעו בנו בנסיבות חייהם... מקסים שיש לנו את היכולת לראות מחוץ לכאב שלנו ולהבין אחרים.... בייחוד את הורינו. לגבי טיפול, זה לא פשוט המעבר.. ובייחוד כשאין משהו מסויים שמחכה לך. אז קצת באוויר. אל תכנעי ותמנעי. בזמן שעובר - נסי לנשום לנוח. החגים גם בפתח כך שיש המון תעסוקה. אחרי החגים תנסי ממש למצא מישהי.. אם תרצי. מקווה שתמצאי בקלות. ותהיה כימיה מעולה ביניכן... ומיכלוש, קראתי ששיתפת חברה וזה היה לך טוב.. אני ככ מתרגשת לשמוע!! צר לי על אימך שמרגיש לך שלעולם היא לא תחבק ולעולם לא תבין או תהיה שם עבורך בשיח.... כמה שזה כואב... לפעמים צריך באמת להשלים עם העובדה הזו. זה מונע עוגמת נפש של ציפיה שוב ושוב... ונסיונות מאכזבים.. לצערי לא נכנסתי עדיין לפורום המקביל לקרא. ראיתי שרשמתן. אקרא בעזה בהזדמנות הראשונה. אוהבת אתכן מאוד מאוד.. אתן יקרות לי. מתמודדת
