טריגר רציני.....מלפני 10 שנים............. לא תארתי

היום נכנס אב לגן עם בתו הקטנה. ואמר" בגלל או בזכות...תחליטו לבד. נזכרתי בדברים.. היה טריגר רציני להתחיל טיפול. כל השאר. היסטוריה. קשה להתחיל להגן על הבת השניה שדומה לה שתי טיפות מים. .

עכשיו ראיתי שלא נקלט...הוא אמר" זוכרת את הבת שלי( שקרה לה כך וכך) אז זו אחותה" חייכתי. כי רק כך אני יודעת.. אוףףףףףףף ועוד איך זוכרת.

המטפלת. לא פנויה לשיחה היום...כתבה שאזכור שזו לא אותה ילדה...לא קשור בכלל. המבט של האב....אוףףףף. ואשמה גדולה שלא ממש עזרתי להם באותה שנה.הייתי מוצפת. הם עברו גן...ופתאום הופיע! הוא לא ידע שאני שם..זה במבנה וגן אחר.

יתכן ובזמנו לא יכולת לעשות כלום רגשות אשמה לא יעזרו כיום את יודעת נכון ? אך תוכלי לפקוח עין כיום ולפצות על מה שלא יכולת א ז.. חטולית

נכון....הכל זורק,אותי אחורה בזמן. הרבה הרבה לפני הטריגר של 10 בעצם כמעט 11 שנים. ...האם הטיפול הועיל? הועיל...אך עדיין שאריות של רוע...הרגשה שנשמטת..אשמה. על הכל. עליה. עליי. רע. שהפסיכו' לא כאן. למרות שהבטיחה שכאן. היא לא פנויה כרגע...ושבוע הבא גם לא תהיה פגישה כי היא לא פנויה...באסה. לא יודעת מתי נפגש....

מיכלוש אהובה מאוד.!!!! וואי קוראת אותך ונצבט לי הלב.. על הבומרנג שהכל בא לך בפנים. בלי הכנה. מבינה את הטריגר.. (המילים של האב.. הזיכרון שהרגשת שלא היית שם עבורה כי את עצמך התמודדת) ואת הקושי שהזמן לדבר עם המטפלת לא נראה קרוב ואת צריכה אותה עכשיו!!!! מיכלי, הטיפול הועיל אני בטוחה!!! את לא נזרקת אחורה זה רק המכה הראשונה. מבינה את הבהלה והתחושות... חכי רגע. תני להם לצוף תכתבי אותם מה מפחיד אותך מה מרגיש לך וכו'.. תראי את זה מול העיניים. ואם תצליחי תעני תשובות. הסיבה לכל זה נעוצה בעוד דברים שהם הניסיון לקום והחזרה לכמה מפגשים תקופת ההתיישנות והלחץ והשינויים שמביאה.. השהות בבית עם הילדים והבחינות שלהם.. והלחץ מבידוד עבורך.. עבורם.. תחילת שנה שזה תמיד מאתגר. ובום!!!!! גם האבא עם המשפט שלו.... קחי נשימה. אל תתבלבלי האם הטיפול בכלל עוזר.. את יודעת שכן! רק נורא קשה כעת.. קחי עוד נשימה ותכתבי.. קחי עוד נשימה ותשלחי למטפלת שתגיב כשתוכל. ועוד נשימה כדי להבין אותך. ולדעת שאת לא באותה שנה. לא עם אותה ילדה. שהמקרה כואב. שאת היום יכולה קצת יותר. להקשיב. להיות. אם תבחרי. היום את גם יותר מכירה את עצמך. ועוד... אוהבת אותך ושולחת חיבוק גדול!!!

תקופת הקורונה*

מתמודדת יקרה!!!!. יואו..כמה שאת מדייקת אותי!!!! מבינה אותי... קוראת אותי ממש טוב!!! כמו מטפלת .... הרבה אוויר.. ממש זקוקה לעצור רגע. לנשום.. להבין מה קרה כאן??? איך זה הכה בי שוב.... אכתוב... כרגע מתקשה לכתוב. דקה לעכל. לנשום..אני בשוק. יום קשה עובר עליי..תודה יקרה. מקווה שאת רגועה יותר היום. אוהבת.

מיכלי מאמי באמת שמבינה אותך לגמרי ..זה זורק בגלל שנשארה כמו כוויה בבשר החי והיא לא החלימה.. וכן המטפלת כנראה עמוסה מאמינה שאם היתה יכולה היתה מתפנה ועוזרת לך מיכלי הלחץ הזה עכשיו יעבור ואת כמו גדולה תצאי ממנו כי כזו את תסמכי עליך חטולית

גאה בך מיכלוש!!!! גאה בך על התובנות.. על הידיעה מה את צריכה. גאה בך שאת מנסה לנשום. לרגע או יותר. גאה בך ששיתפת כאן. גאה בך שאת מאפשרת מקום לשמוע.. גאה בך על הנכונות לכתוב.. להבין מה הכה בך כל כך חזק. (הכל מובן רק לפעמים צריך לראות את זה מול העיניים ולשחרר) מחבקת אותך ממש... תזכרי שגם לפעמים ההבנה שלנו בעומס של מישהו אחר במיוחד כמו המטפלת שרק עכשיו איפשרת לעצמך לחזור כי זה אכן תקופה מאתגרת... והיא, דווקא כעת, דווקא ברגע שפתחת את המכסה שאיפשרת לעצמך להיות רגישה שוב ולהרפות קצת מהשליטה והכוח.. קצת הצלחת לפרוק אצל המטפלת.. זהו זמן רגיש.. שהכל נוגע ממש בעור הפגיע... ודווקא שם באותה נקודה הגיע משהו מסעיר כל כך... אכן, זה בהחלט מערער.. ותפס אותך ברגע שאיפשרת לרגשות שלך להתרפק ובדיוק בזמן שהמטפלת פחות זמינה... איתך בדיוק ברגע הזה. בלקיחת הנשימה... ברגע של עצמך בו את מעכלת את זה. ברגע שבו את קצת יותר יכולה ואומרת אני מבינה את הנסיבות. ברגע שתוכלי יותר לכתוב ולראות זאת מול העיניים.. בכל רגע כזה... איתך. מיכלוש, את ענקית. רואים את הדרך שעשית. אל תתבלבלי ותחשבי שאם כך את מרגישה, מה זה אומר על הטיפול... לא להתבלבל. זה יהיה רגע כזה. יום. יומיים. ואת תצליחי לקום. ויותר מחוזקת. תביני מה עירער ביותר. תהיי במבט קדימה איך להתיחס אליה (כאחות של) אלייך (מול הסערה שזה עורר) ..... אוהבת אותך מאוד!!! לילה טוב התרגשתי מתגובתך אליי.. שמחתי מאוד שזה נגע בך איפה שהוא.. 😘🤗