ועוד משהו קטן...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני חושבת, שזה משהו, שיכול להועיל לכולנו... התעוררתי, מקוררת הבוקר, והתחלתי להתבכיין לאיש שלי, על כמה שאני שונאת להיות חולה (לא אוהבת, כשיש לי כאב ראש מטריד וכל הזמן קר לי, יותר מהכל, שונאת להתעטש)... אבל אז האיש שלי הזכיר לי משהו, שסיפרתי לו מזמן... זה משהו, שאמר לי פרופסור בהדסה הר-הצופים, כשהייתי מאושפזת שם והתכיינתי על סיבות האישפוז: "אני שונאת להיות חולה, ולא מספיק, שנפלה עליי מחלה לכל החיים, אני גם צריכה לסבול את הגועל נפש, שעושות לי התרופות?..." הפרופסור ענה לי: "כל דבר, שבן-אדם עובר בחיים, גם אם זה לא נעים, נכון, יש לו את החסרונות שלו, אבל תמיד כדאי לחפש גם את היתרונות, כי גם הן חייבות להיות שם, גם אם קשה לנו לראות." יש דברים, שנכון, עד היום לא מצאתי את היתרונות שלהם, ואני עדיין מתמודדת עם הפחדים, ועם כל האיכסה, שמתלווה אליהם - לא יודעת אם אי פעם אצליח למצוא בהם אי-פעם יתרונות... אבל יש דברים, שלא קשה למצוא את היתרונות שלהם, כמו לדוגמא ההצטננות שלי עכשיו... מיום שני אני בקושי בבית, יוצאת החוצה הרבה, נפגשת עם אנשים, מתמודדת ונאבקת עם פחדים, גם מארחת אצלי בבית, אמנם רק נשים, אבל נשים, שרק הכרתי... כנראה, שהייתי זקוקה לפסק-זמן, לעשות הפסקה ולהתארגן מחדש. אגב, בשלושת הימים האחרונים, גם ניסו גברים "להתחיל" איתי, אבל הצלחתי להתמודד איתם בכבוד, בלי לברוח, אלא רק לדבר. מחבקת בחום את כולכן אורלי
אתקופה משמעותית.... הרבה דברים קורים...לא מעצמם... את ורק את מניעה אותם!!! זה כנראה גובה הרבה כוחות והגוף מאותת.... מעט מנוחה שמרי על עצמך שבת שלום אידה
שלום לך, ונסיון חיי מראה לי שאפילו מהמינוסים , כביכול, אפשר לארגן פלוסים , ולנצל אותם לטובתינו. גם או רק לי סיפור חיים קשה מנשוא. אני מאמינה שככה אלוהים ברא אותי, וככה הוא רוצה אותי באדמה הזו. אז גם מזה אני רוקחת ריבות ואהבה. תנסי להבין את דבריי, גם אם הם מטאפוריים מידיי (עם המון דימויים) פשוט, גם הלב שלי עדין דואב.... ביי, שיבא
