עשיתי זאת!
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אחרי כל הפחדים, בגלל אתמול, עם כל כמה שהיה קשה להתלבש, בגלל הרעדות הבלתי-פוסקות של הגוף, התלבשתי והכרחתי את עצמי לצאת. הייתי חייבת להגיע לבית-מרקחת, כי נשארתי בלי תרופות, ולמזלי הטוב היו רק 2 גברים מבוגרים בסופר-פארם וכל השאר נשים. היה לי קשה עם ההמתנה לתור שלי, אבל חיכיתי בשקט. מהסופר-פארם הלכתי לסופר לקנות כמה דברים, והתמזל מזלי, ואותם 2 גברים גם בסופר היו לפניי בתור, גם למעדניה וגם אח"כ בקופה. שוחחנו בינינו, שלושתינו. למדתי הרבה מאוד עליהם. כן, אני יודעת, גם גברים, שעברו את גיל 60, עלולים לתקוף. פחדתי, כן, אבל החלטתי, שלא לוותר לעצמי. ואז גם הופתעתי... הם התנהגו בחביבות, עזרו לי עם הדברים... אבל שניהם נזהרו מאוד ממגע. רק כשנפרדו דרכינו מחוץ לסופר, כל אחד מהם הושיט יד ללחיצה, ולפני שנפרדנו, החמיאו לי, על שנעים מאוד לשוחח איתי, שאני אשת-שיחה מרתקת ממש, וביקשו לפגוש אותי מחר בבית-קפה בקניון (מקום הומה אנשים), וביקשו, שאזמין גם את בעלי לבוא איתי. הסכמתי לפגישה של מחר, אבל התנצלתי בשמו של האיש שלי, על שהוא בעבודה מחר בבוקר. התגובה שלהם לא איחרה לבוא: "לא נורא, אנחנו כל יום שם, ונשמח אם הוא יצטרף אלינו בהזדמנות ראשונה." מדובר בשניים מאנשי העיליתה של העיר, שכל חייהם הם מנהלים את עסקיהם פה, אבל את רוב שנות חייהם עשו בקנדה, ורק לפני שנתיים חזרו לארץ. אני מתכוונת ללכת לשתות איתם קפה מחר, ואני מקווה, שבפעם הראשונה מזה 7 שנים, אני עושה לי שוב חברים, בזכות עצמי. נכון, חזרתי הביתה רועדת, משקשקת ממש. התקשרתי ישר לאיש שלי לספר לו ולהתייעץ איתו. והתשובה שלו הייתה: "אני רוצה, שתכירי אנשים, ואני חושב, שעצם העובדה, שהם הציעו לך להצטרף אליהם בקניון, שכל הזמן מלא אנשים, יכולה להרגיע אותך." אני עדיין רועדת, אבל אני לא מתכוונת להרים ידיים ולוותר, אני רוצה חיים נורמליים, וזה בדיוק מה שאני נלחמת להשיג. העבר צריך ללמד לקחים... נרשמתי היום גם לקורס הגנה עצמית (כבר עברתי קורס באייקידו), ולפחות העובדה, שאני יודעת להגן על עצמי, צריכה לחזק אותי, אבל אני עדיין פוחדת. אגב, אני עדיין נשמעת מצחיק באוזני עצמי, כשאני לא יכולה להגות את האותיות ד', ז', ט', צ', ש' ו-ת', במקומן אני הוגה ס'. מוזר לי, שאנשים בכלל מבינים מה שאני אומרת.
היי אורלי חומד שמחה מאוד לשמוע שיצאת מהבית אחרי הטראומה של אתמול , מתארת לעצמי שלא היה קל , את באמת מאוד אמיצה וכל הכבוד לך ,אני חושבת שהטיול אל מחוץ לבית יכול בהחלט לחדש לך את הבטחון לשוב ולצאת כמו שיצאת קודם לכן ,בסה"כ נשמע כמו חוויה חיובית ומרגיעה ,גם הקורס הגנה נשמע טוב ואין ספק שיתרום לך להרגשה של הגנה נוספת , חיבוק יקירתי חתולה
אבל בבקשה, אל תקראי לפחדנית כמוני אמיצה. אם הייתי אמיצה, כל החיים שלי היו נראים אחרת. רק מאז שהתחלתי לכתוב פה בפורום, התחלתי גם לקחת את עצמי לידיים. ברור, ומובן מאליו, שבלי התמיכה שלכן כאן, בלי הרעיונות, שאתן מעלות כאן, ובלי עזרתם של האיש שלי ואחותי, גם לזה לא הייתי מגיעה. הקורס בהגנה עצמית, זה בעקבות החדשות של אתמול... אני מקווה, שזה יספק לי מעט ביטחון-עצמי. חיבוק ממני אורלי
אורלי יקרה את גדולה!!!! כל הכבוד לך!!! להתמודד מול דברים "קטנים" כמו ללכת לסופר פארם או לעמוד בתור... לרעוד ולהשאר... להמשיך הלאה...להלחם... כל הכבוד...זה לא מובן מאליו! זהו כוח שיש בך! טוב ששיתפת והתייעצת עם בן זוגך...זה חשוב!! בהצלחה ותעדכני... אידה
גאה בך ובגדול!!! את אמיצה ומסוגלת להכל!!! מאמינה בך ומחזקת אותך בדרכך. שדה ניר
