מטפל -מטפלת

שלום לכן- אני ניכנסתי לפורום הזה. רציתי לדעת אם זה רק פורום של התעלות במשפחה או גם תקיפה מינית לא רק במשפחה. למרות שאני סבלתי משניהם אבל לא ממש מתמשך. התחלתי טפול ואז דברים פתאום התחילו לצאת זה התחיל שבצבא אנס אותי קצין ואז התחלתי להזכר בכל מיני מקרים. אבל אני מרגישה שלמטפל שלי אין כוח לכל זה. הוא מפחד להמשיך אפילו שלא אומר לי. אני לא יודעת מה לעשות אתם יודעים יש לכם רעיון. אולי אני צריכה מישהו אחר אולי בגלל שהוא גבר זה היה טעות בכלל להתחיל עם זה אבל זה לא היה ממש בשליטתי. אני באתי אליו למשהו אחר. עכשיו אני תקועה באמצע עם כל הנושא הזה לא לפה ולא לפה. אני כבר לא ממש ילדה ויש לי ילדים גדולים כבר. ואין לי כוח להתחיל מטפלת חדשה. מה לעשות? אני ממש הפוכה מבפנים רוצה לחזור למצב שלפני ה טפול.

זה פורום בשביל כולם ואת מוזמנת להיות איתנו, לשתף ולקבל תמיכה לא משנה מה הוא סוג הפגיעה ומה הוא משך הפגיעה, הפגיעה היא תמיד טראומטית וכואבת זה שהמטפל שלך גבר כעיקרון לא אמור להוות בעיה אבל יכול להיות שלך לא נוח ולא נעים לדבר איתו על הנושא של פגיעה כי זה משהו מאוד אינטימי יתכן גם שאת חוסר הנוחות שלך את משליכה על המטפל - מרגישה שאין לו כוח להיכנס לנושא הזה יכול להיות שעם אישה היית מרגישה הרבה יותר בנוח בנוסף לכך מאוד חשוב אם המטפל שלך מתמחה בתחום של פגיעה מינית לפי מה ששמעתי, מטפלים רבים שאינם מתמחים בתחום לא לגמרי יודעים איך לגשת לנושא ולא תמיד יכולים באמת לעזור בהתמודדות עם הנושא מקווה לראות אותך איתנו גם בהמשך שיהיה לך שבוע נעים שחף

תודה, שחף. אני לא יודעת מה ההתמחות שלו. אבל שמעתי כבר כמה פעמים שמטפלים נמנעים מטפול בנפגעות כאלה - וקשה להם. גם שמעתי שמטפלים ממש לא הסכימו לקבל לטפול - אני מכירה נערה בגיל של הבת שלי שעברה פגיעה במשפחה ולא מצאה מי שיטפל בה. כל אחד שלח אותה לשני. זה בכלל מה שהציף לי כל מיני תחושות מן העבר. כאילו - איך בכלל אפשר לשכוח דבר כזה אבל עובדה ששכחתי. (את האונס של הקצין לא שכחתי אבל הצלחתי למרות הכל - להתחתן לחיות חיים נורמליים ללדת ילדים לעבוד. עכשיו משהו מתחיל להתערער . בכל אופן תודה על ההתייחסות. לא ידעתי איך להתייחס כי אני קוראת פה בעיקר נפגעות מקרב המשפחה.

אבן חן יקרה, שלום לך וברוכה הבאה, גם הגעתי אל מטפל בעניין אחר לגמרי ובסוף יצא שכבר שנה אנחנו מטפלים בתקיפה שקרתה לפני 32 שנה ועכשיו הרימה ראש. כשהגענו למסקנה שזה יהיה נושא הטיפול שאלתי אותו אם יש לו ניסיון בתחום ומה התהליכים וכו'... אני באופן אישי הרגשתי מיד מאוד נוח בחברתו אבל את צריכה להרגיש בעצמך - אחרי ששאלת את השאלות והכי חשוב זה לשתף אותו בהתלבטויות שלך , לא להתבייש . ואם אחרי כל הצעדים תרגישי שלא בנוח כנראה שאת צריכה להחליף מטפל ולא דווקא בגלל שהוא גבר או אישה. אני מוסיפה כאן קישור לאתר מקום יש שם הרבה אינפורמציה לגבי בחירת מטפל ותהליך הטיפול- מאחלת לך המון הצלחה ותדעי שהתחושות שאת מרגישה כרגע הן נורמאליות ומתרחשות תוך כדי התהליך הטיפולי. http://www.macom.org.il/ זה הקישור תמשיכי להיות איתנו אל תשארי לבד - בשבילי הפורום עוזר המון נכנסתי לכאן במקביל לתהליכים הטיפוליים והבנות כאן ומנהלת הפורום תמכו נתנו טיפים וחיבקו וזה מאוד מחזק. עוד שיתוף קטן גם אני אמא ל-3 בוגרים נפגעתי בילדות ולא ע"י בן משפחה - הם (ההורים) דאגו פשוט לא לראות ולא לקלוט שמשהוא איום קורה לי וזו הפגיעה הנוספת שחווים הנפגעים. את כבר לא לבד . בהצלחה

את מוזמנת לפורום ככל האחת שכאן הדלת פתוחה בפנייך כולן עברו דברים דומים....יותר ופחות ההתמודדות יש בה הרבה מהדומה... הכוח שיש כאן משותף לכולן מעכשיו גם לך אני חושבת שבכדי להקל על עצמך הדבר החשוב ביותר לעשות בכדי לעזור לעצמך הוא לבחור מטפלת שמתמחה בתחום. יש הרבה מטפלים ומטפלות טובים מאוד שאינם יודעים או מסוגלים לגעת בנושא. מי שמתמחה בכך ...יודעת במה דברים אמורים... מה משמעות אז...והתמודדות עכשיו. אם תזדקקי לעזרה את יכולה לפנות אלי במייל. מחזקת אותך ומקווה לראותך איתנו אידה

חתולה וליז ואידה (ושחף גם למרות שכבר כתבתי לה) בחיים לא חשבתי שאני אגיע לפורום כזה ועכשיו אני כל כך שמחה שהגעתי. חיבקתן אותי כל כך חזק שלמי יש חשק ללכת מפה? יש לי סוגיה לא פתורה עם המטפל כי כשפתחתי את האונס (חד פעמי) היה לו קשה לשמוע - למרות שהוא נתן לי נאום גדול על זה שאני לא אשמה ושהקצין היה פסיכופת (לא בדיוק בסדר הזה אבל כן במלים) אז למה המשכתי להרגיש אשמה שלא מרפה עד עכשיו? ולמה התחילו לצוף מקרים שהיו לי בילדות- פעם עם מוכר בחנות ופעם עם בן דו? אפילו לא הגעתי לדבר אתו. אני מפחדת שהוא ייסגר. חשבתי שזה בגלל שהוא גבר אז קשה לו. קשה לי הנושא הזה בכלל. עוד טרי. נראה אולי אני צריכה להחליף מטפל. אידה הבנתי שאת לא בארץ? אבן חן

טוב מאוחר מלא כלום:-)