יום השנה למותו

9 שנים עברו מאז אותו יום יום של הקלה עם רגשות אשם ענקיים עם מסכה של עצב ואולי באמת עצב מערבולת אחת גדולה השנה אף אחד לא זכר , וגם לא רציתי להזכיר העדפתי להתעלם אבל הבפנים שלי מסרב ומציף ומציק וכל זה בימים שגם ככה אני מפורקת ועייפה מאלף ואחת בעיות מיואשת מהרגישות הזו שלי, כל דבר הכי הכי קטן מפרק אותי לגורמים איך אפשר לחיות ככה? בלי טיפת יכולת התמודדות, בלי שכל דבר קטן הגוף שלי יגיב במתיחות מטורפת בכאבים ובתשישות מיואשת :-(

מותשת יקירתי מותר להיזכר בדברים כואבים מותר להיות עצובים בלי רגשות אשמה ובלי מסכות הרי כבר עברו -9- שנים מאז מותר להרפות , אולי אפילו צריך לשחרר ,,,, לתת לזה לצאת ממך הלאה ????? איך את אומרת בלי יכולת התמודדות , הרי את מתמודדת בכל יום ובכל שעה עם אותן רגישויות שלך ומתפקדת כמה שאת יכולה או לא ? אז זהו בדיוק הענין שכשאת בטיפול הכל מועצם , הרגשות הרגישות החושים התובנות ותחושות הגוף כמובן שמדבר בעד עצמו , תני לדברים לצאת ולדבר את עצמם , שחררייייייייייי קחי אווירררררר תנשמייייייייי עמוקקקקקקקק והרגעייייייייייי, מחבקת אותך המון יפתי חג שמיייייייח ושבת שלום , מקווה שלא יהיה לך עצוב מידי חתולה

תודה שאת תמיד מגיבה לי בהמון חום ורגישות, למרות שאני כמעט ולא כותבת פה לאחרים מרגישה כפוית טובה ורע עם זה ולמרות הכל איכשהו זה מרגיש לי המקום הכי בטוח ונוח לבוא אליו כשרע לי ממש כשאני צריכה אוזן קשבת ותמיכה... לקחתי אתמול והיום קלונקס (כדור הרגעה) כי לא יכולתי לסבול את זה יותר הגוף שלי משתגע יותר מהמחשבות וזה בלתי נסבל... אני רווצה לארגן לי הרפייה בתוך הנגן MP3 שלי, לשים לי במיטה עם אוזניות ולהרגע אולי אפילו להרדם עם זה אני מנסה לנשום, אבל כנראה שהקנה מכווץ מהמתח וזה כואב לי לנשום נשמע מוזר אני יודעת זה אותו כאב כמו שלוחשים הרבה. לא יודעת להסביר אחרת אממ אני סוג של מתמודדת, בערך.. בשבוע האחרון יצאתי ברביעי ובחימישי מוקדם מהעבודה כי לא יכולתי יותר הרעש שם היה בלתי נסבל וחטפתי בחילות וכאב ראש וצוואר נראה לי גם מרוב חרדות כל מיני מחשבות אובדיניות שכבר לא היו תקופה ארוכה פתאם צצות (לא לדאוג לא עושה כלום) זה רק היאוש והרצון להרים ידיים תודה שאת פה חתולה מקסימה שולחת לךל בחזרה חיבוק גדול גדול ומקווה ששלומך בסדר אוהבת אני

יום השנה ה9 למותו של מי? יקרה שלי???!!! והתחושות השות שלך לגיטימיות וברורות!!! כשאני קוראת אותך אני חשה את נפשי- עצמי ובשרי!!!! הרגישות משמשת לי כיועץ ופעמים רבות לרועץ!!!!! אל יאוש מתוקה שלי!!! הכל דינמי בחיים! והכל עשוי להשתנות בקרוב ממש!!! לדידי מפלט המוות-ההתאבדות מהווה כח התמודדות ולא כח התפרקות!!! מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת...... ומקוה שאף אצלך אופצית המוות מעניקה לך כח! חזקי ואמצי ותזכרי שהכל זמני ורלטיבי!!!!! מחבקת, מחזקת ואוהבת. שדה ניר.

מצטערת לשמוע שאת מזדהה ומרגישה כמוני... מאחלת לך ימים טובים יותר לפחות אנחנו לא לבד בתוך זה.. לגבי הרגישות, צודקת זו חבילה אחת שיש בה יתרונות וחסרונות אולי היתי צריכה יותר כוחות להכיל אותם... לא יודעת.. ההתאבדות אממ אולי משמשת ככוח, אולי המחשבה להפטר מהכל מרגיעה. אבל מצד שני אני גם נופלת עמוק עמוק לתוך הבור ורע לי. הבוקר היתי אמורה להפגש עם הפס' , ביקשתי פגישה ביום שישי שלא התאפשרה והיום זה היום הרגיל שלנו, אבל ביקשתי פגישה מוארכת בסוף היא לא יכולה לפגוש אותי בכלל (מסיבות טובות שאצלה) ורע לי עוד יותר :-( הכל שורף לי מבפנים :-( תודה שאת פה איתי מקסימה, תומכת ומחבקת. חיבוק גדול בחזרה אני

מותשת יקרה מצטערת שרק עכשיו מגיבה.... לפני 9 שנים משהו קרה? הכל נגמר!!! הוא נפטר, הרגשות היו מעורבים רגשות אשם? עצב? פחד? ההקלה ? שמחה??? הכל ביחד ולא נוח עם אף רגש ואת מספרת שגם עכשיו....הרגשות מצפים... הכל קשה וכואב ובעצם לבד עם כל הרגשות את מוזמנת לשתף יותר.... לשחרר את אשר על הלב... איתך אידה

תודה... את צודקת זה באמת עבר ונגמר ובכל זאת זה לא עוזב אותי ולא מרפה ממני שנים... נגעת בי מאד כשהצלחת להבין בדיוק על מה ועל מי אני מדברת.. תודה על ההזמנה והתגובה אני מקווה להצליח להפתח יותר שיהיה לך המשך יום נעים ו(אולי) לבן :-) אני