חתולה -בוקר אור..

כאב לי שאת קוראת לעצמך "חתולת אשפתות". חוזרת אחורה בזמן.... ממשיכה להרגיש שאת מלוכלכת ומזועמת. אבל את לא . את החתולה הכי נקיה וטהורה שאני מכירה בחיי. אומנם חזרת איזה 20 שנה אחורה, בשבוע שעבר. אבל אל תתני גם לשם להשפיע עלייך. בוקר טוב.. אמשיך לדבר איתך בהזדמנות. בובה.

חתולילה, כשאת מאמצת את השם (הישן?), כשאת מהרהרת בו, ממלמלת אותו, כותבת אותו, את מתחילה שוב להשמיע את רשם הקול הישן - זה שהצלחת בעמל רב למחוק או לפחות לטשטש, אל תתני לו שוב לנגן. מחבקת ליז.

חתולה יקרה, זה באמת מכאיב, כשאישה כמוך קוראת לעצמה "חתולת אשפתות". את כל-כך רגישה וכל-כך מבינה... והמילים שלך כל-כך מתחשבות ועדינות... אישית, לקחתי את עצמי והתרחקתי מעיר הולדתי, אני מבקרת שם רק אחת לכמה חודשים, כשאני נוסעת לבקר את ההורים שלי. מחבקת אותך בחום, יקירה אורלי

תודה לכן מקסימות גם לי כאב להיות שוב באותו מקום , לחוות שוב את כל הכאב הצורב להרגיש שוב כמה חיי היו באשפה ולא יכולתי לעשות כלום כדי לשנות את הדברים , חלק מתהליך ההחלמה מביא אותנו להתמודד עם כל מה שעברנו וחווינו , אני לא אלך אחורה בזמן ולא אתן למנגינה הזו לנגן לי שוב את הניגון הכואב , פשוט לא יכולתי להמנע מלהרגיש כך , באותו מקום , מול כל מה שעבר עלי החיים חייבים להמשיך , ונכון שהטיפול נגמר אך הטריגרים לא נגמרים ואני אמשיך להילחם עד תום , מאחלת לכולן יומטוב חתולה

כשהרגשתי, שקשה לי להתמודד עם המראות, פשוט התרחקתי מעיר הולדתי. היום אני מגיעה לבקר את ההורים שלי, וגם לסידורים הכרחיים, רק פעם בכמה חודשים ונעלמת שוב דרומה. ואני אף-פעם לא מסתובבת שם לבד. המשפחה שלי, חוץ מאחותי הקטנה, לא יודעים כלום, אבל כשאני מגיעה רק פעם בכמה חודשים, הם תמיד דואגים, שמישהו ילווה אותי, כי אחרי הכל העיר השתנתה מאוד... מחבקת אותך אורלי