צירופי-מקרים מדהימים...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
איזה צירוף-מקרים... מפחיד!!! - מדהים!!! (תקראו לזה איך שאתם רוצים). בדיוק ברגע, שסיימתי עם נושא התגובה להודעה של כנפיים, התחיל להתנגן אצלי ב-winamp השיר של רבקה זוהר "הבית ליד המסילה" בבית ליד המסילה, לא מתהלכים עוד ברגליים יחפות, וליד המרפסת הגדולה, לא מבעירים עוד את עלי הצפצפות. השער סגור, הדלתות נעולות, התריסים מוגפים גם ביום. הרקיע פרוס ועיניו עוד כחולות אך הבית חדל כבר לנשום. פעם בבית ליד המסילה ראיתי פנים מאירות, כי הבית הריק ליד המסילה ידע גם שעות אחרות... אני לא מאמינה במקריות, סבא שלי ז"ל היה אומר: ""אם את צריכה ללמוד מהחיים, הכל יקרה, כדי שתלמדי ותתקני. מה שצריך לקרות - אם לא קרה עכשיו, יקרה מתישהו בעתיד, שום דבר לא קורה סתם." פתאום, בבת אחת, את הטעויות שעשיתי, דווקא עם החברים הטובים, שרציתי לשמור קרוב. דווקא בפניהם הסתגרתי. תודה אן
אני רוצה לבקש מכם סליחה, אם אני פוגעת, או מכעיסה מישהו, אין בי כוונה לפגוע, הדברים פשוט פורצים בפתאומיות מפחידה לתודעה... לי זה נראה, כמו צירופי-מקרים, שמטרתם ללמד אותי, איך לתקן את הדרכים שלי ולחזור להיות אני - ואין דבר, שאני רוצה בעולם הזה, יותר מאשר לחזור להיות אני, כמו שאני זוכרת את עצמי. פעם הייתי כך: היא זרוקה על מיטתה, הזיכרון פועם בראשה והכאב פועם בליבה. עוצרת עצמה מלבכות, רוצה לטבוע באשליות, לטבוע בחלומות... לא לזכור, לא לדעת, לא לזכור! מציתה לה סיגריה נוספת, מחפיסה, שבמהרה מתרוקנת... בליבה דבר לא נותר, פעם היה בו תום ילדות יקר, אך גם שחוק הנעורים אבד. את זה כתבתי יומיים לפני שנכנסנו למילניום חדש. הגיע הזמן שלי לשנות ולהשתנות חזרה, להיות שוב אני, לשלוט בפחדים ולחזור לחיות...
המון כח אן... המון,המון כח אני שולחת לך את אמיצה, גיבורה וכנראה שקודם לא היית מוכנה ועכשיו, עכשיו זה הזמן ואנחנו כאן לתמוך ולתמוך ולתמוך לחבק כשעצוב, לנגב את הדמעות כשירדו, להרים כשתיפלי , לתת כתף להשען עליה חיוך נשיקה ...כל מה שתרצי ותצטרכי . אז קדימה אישה אמיצה. שלך, ליז
