אתמול בצהריים קרה המקרה...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הצלחתי לשכנע את עצמי לצאת לקניון הקרוב, טיילתי בין האנשים. כן, רעדתי מפחד, אבל כל פעם, שהרגשתי, שאני עומדת להשבר ולברוח, התקשרתי לבן-הזוג שלי, הצקתי לו בטלפון - הייתי מטרידנית ממש. בסוף הצלחתי להחזיק מעמד שעתיים, גם שוטטתי ב"סטימצקי" ואפילו קניתי 2 ספרים... ספר לקריאה באנגלית "האריה המכשפה וארון הבגדים" (מתוך האוסף של "אגדות נרניה")... ומצאתי ספר, שעליו אני רוצה לספר לכם. זה ספר של לואיז היי, והוא נקרא: "אתה יכול לרפא את חייך". על ההקדמות הארוכות ויתרתי, ועברתי ישר לחלק המעשי... בינתיים, מוצא-חן בעיניי הרעיון והתרגילים, שהיא מציעה. אולי זו גם דרך לטיפול פרטני... לא בטוחה, אבל מתכוונת לנסות. ומעבר לזה, אני מקווה לאסוף שוב את האומץ שלי ולצאת שוב לבד אל העולם. האמת, שנעשיתי די עצלנית, כי זה הפך להיות נוח לברוח ולהסתגר, במשך 7 שנים. אני לא זוכרת מתי זה הפך לנוח, אני חושבת, שזה קרה, כמו שאבא שלי אומר, כשגיליתי שקל יותר לא להתמודד עם הפחד. תודה לגל הבת, שהיא המודל לחיקוי שלי בנושא היציאה מהבית. תודה לכולם, על האתגר, שאתם מציעים - מה לעשות? - קל לי יותר להגיב באופן מעשי לאתגרים. תודה לכולם אן
אן נהדר, איתך לאורך כל הדרך ויכולה להמליץ גם על שני ספרים שנראים לי מאוד חשובים: "להעיר את הנמר" (מרפאים את הטראומה)של פטר לוין "טראומה והחלמה" של ג'ודי לואיס הרמן. ויש בלי סוף הארון שלי מפוצץ ומעניין לקרא אותם לפני ואחרי ותוך כדי תהליך טיפולי זה פשוט מדהים לזהות את עצמך ואת התהליכים שעוברת ויש עוד אחד שקניתי לפני שנים שתמיד חוזרת איליו "סערת נפש"של ד"ר יורם יובל מאמינה שידע זה כוח ולהבין את הנפש את התהליכים של המוח , מה זו טראומה ואיך הגוף מגיב מיד ושנים אחרי אליה. כשקורים דברים בגוף ויודעים להגיד לעצמך אההה זה זה ולדעת שזה נורמלי ולא השתגעת ... זה כח וכלי נהדר לעזור בהחלמה בהצלחה לך אן יקרה
את צודקת, ליז, ידע זה כוח! - עובדה, שכל מה שאני יודעת ומבינה, קל ופשוט לי להתמודד איתו. עכשיו אני גם מבינה, שזו הסיבה לאהבה שלי לאתגרים - כמה שנים אני חיה עם זה ורק עכשיו זה נקלט אצלי... :-)))) עכשיו הצבת בפניי אתגר, שאני לא העזתי להציב בפני עצמי מעולם - ללמוד את הנושא לעומק. אוף... מצד אחד זה נשמע כמו פיתרון אידיאלי, קל ופשוט, אבל מצד שני יש את הספקות, הפחדים, חוסר-האמון בעצמי... הדרך יותר ארוכה, ממה שנדמה היה לי בהתחלה, אבל אני מבטיחה לכם ולעצמי, שאמצא אותה, רק שהשאלה, שמטרידה עכשיו היא: האם אצליח להתמיד בה? תודה ליז ותודה לכולם אן
גאה בך על התעוזה, האומץ והגבורה. את בדרך הנכונה והנבונה להחלמה מהירה אני אישית לא התחברתי לספר של לואיס אתה יכול לרפא את חייך....... אך אין זה אומר שאת לא תתחברי ותתמכרי אליו:-) מריעה לך ומצדיעה לך. ובעיקר עמך. שדה ניר
בינתיים אני בודקת את עצמי, בוחנת דרכים... כי נמאס לי... נמאס לי מעצמי, נמאס לי לבוז לעצמי בתוך הקונכיה שלי, נמאס לי להתגעגע לשמש, לגינה הירוקה, לחוף הים... נמאס לי שהפחדים שולטים בי, ולא אני בהם! נמאס לי לפחד, שבסוף ימאס לו ממני... כשאני מסתכלת בראי, אני אומרת לעצמי, שיבוא יום והוא יתעורר מהחלום הזה שלו על אהבה, והוא יראה אותי, כמו שאני באמת, מעוררת רחמים... אני פשוט רוצה לשנות, וכל-כך רוצה, שאני לא מוכנה לוותר, עד שאמצא את הדרך הנכונה ללכת בה. תודה אן
גאה בך על התעוזה, האומץ והגבורה. את בדרך הנכונה והנבונה להחלמה מהירה אני אישית לא התחברתי לספר של לואיס אתה יכול לרפא את חייך....... אך אין זה אומר שאת לא תתחברי ותתמכרי אליו:-) מריעה לך ומצדיעה לך. ובעיקר עמך. שדה ניר
אוו....אן כל הכבוד.... אני רואה שאת ממש החלטת לקחת את עצמך בידיים!!! איזה אומץ...לצאת מהבית!!! משימה כביכול פשוטה , אבל אני יודעת כמה היא דורשת... התגברת על הפחד!!! כל הכבוד.. וצעד נוסף: לא פחות חשוב... קנית משהו לעצמך!!!! בשבילך....ועבור עצמך... לעזור לעצמך יקרה נראה שאת בדרך הנכונה!!! את מתחילה להתייחס לעצמך להבין שמגיע לך!! ואכן כך מגיע ומגיע לך כל הכבוד אידה
