עשיתי זאת!

הצלחתי לספר - לא את הכל, אבל... הצלחתי להרחיב את "מבזק החדשות" הקצרצר... פחדתי לדבר איתו לבד, פחדתי מהתגובה שלו... אז אתמול בערב, כשישבנו עם אחותי, דיברתי. הפחד שלי באמת היה מיותר, הם היו קשובים מאוד, מאוד איכפתיים ומאוד תומכים. לפני שאחותי הגיעה, ישבתי קצת על המחשב, כתבתי בפורום, הוא נכנס לחדר, וכשאמרתי לו, שזה אישי, הוא אמר: "אין בעיה.", למרות שהיה לי ברור, שהוא נפגע, ויצא מהחדר. וכשסיפרתי, שאני כותבת בפורום, קודם כל נעלם מפניו המבט הפגוע, והוא גם תמך ברעיון, וגם ביקש, שאשתף אותו, כשאני צריכה עזרה בפועל. תודה לכם, המון תודה, צדקתם, כשאמרתם, שכדאי לשתף. תודה וחיבוקים חמים לכולם אן

פשוט נפלא...... את עוברת תהליך חשוב ומשמעותי . המון כח יקרה ועכשיו באמת את לא לבד ... לא שאנחנו לא נחשבות אבל כשהאנשים ההכי משמעותיים בחיינו יודעים מה עובר עלינו ומתחילים להבין שכל מצבי הרוח שלנו בכלל לא קשורים למשהו שהם עשו... בקיצור, כשהם נהיים שותפים מלאים אין ספק שהחיים נראים אחרת והדבר החשוב מהכל זה שאת השתחררת מהסוד. כל הכבוד יקרה :-)) חיבוק חם ועוטף לך- ליז

אתם בהחלט נחשבים, כולכם, הרי אתם הם אלה, שנתתם לי את האומץ לשנות, אם לא אתם, לא הייתי עושה גם צעד אחד קטן. המון תודה אן

כל הכבוד לך, באמת!!!! יודעת כמה לא פשוט זה היה בשבילך וכמה חששת מזה.... ואת רואה.... עשית את זה כמו גדולה!!! עכשיו את כבר ממש לא לבד עם כל מה שעובר עלייך וזה דבר חשוב ביותר אין דבר חשוב יותר מתמיכה של אנשים קרובים זה משנה מאוד את ההרגשה, לדעת שאת לא לבד בעולם מול כל מה שעובר עלייך חיבוק גדול ממני שחף

זה פשוט נפלא!!!! כל הכבוד לך!!! איזה צעד גדול וחשוב עשית!!!! גאה בך מאוד! אני מאמינה שזהו תחילת תהליך.... לשחרר את עצמך... זהו תהליך לא פשוט....אבל את כבר לא לבד... וזה כל כך חשוב... עם הזמן ובקצב שנכון לך תוכלי להחליט מה עוד נכון לך לשתף....בכדי שיבנו מה את עוברת... באתר במקום יש הרבה אינפורמציה שכוללת פניה גם לבין הזוג וכד להלן הקישור http://www.macom.org.il המון המון בהצלחה גאים בך וכאן בשבילך אידה אך את מרגישה?

אמא שלי יודעת על ההתעללות המינית, כי מיד אחרי שזה קרה סיפרתי לה (הייתי בת 3) אבל חטפתי מכות, כי לא שמרתי על אחי, וזה אחד הדברים, שיצרו נתק בינה וביני. אמא שלי גם יודעת על האונס הראשון, כי 3 ימים אחרי החקירה המשפילה במשטרה, סיפרתי להורים שלי, אבל כשאבא שלי יצא מהחדר, אמא שלי אמרה לי את המילים הכי מגעילות, שאפשר לשמוע: "זונות לא נאנסות, איפה הכסף?" וזה בכלל גרם לזה, שלא שיתפתי אותם יותר בכלום ממה שעברתי, פשוט התמודדתי בשתיקה. עכשיו אני מרגישה הרבה יותר קל בפנים... כאילו הורידו ממני משהו מאוד מאוד כבד. עכשיו כבר לא פוגעים בי יותר המעשים שלה, וגם לא המילים שלה. אתמול כשדיברנו בטלפון, דיברתי איתה, כמו עם כל אחד אחר, על הא ועל דא. השיחה הזו, עם אחותי ובן-הזוג שלי, הורידה ממני באמת הרבה מאוד. לדעת, שיש אנשים קרובים, שיודעים ותומכים בי, ולא מפנים לי את הגב, ולא מרביצים לי, ולא מדברים אליי מגעיל, זו הרגשה אחרת. ו... את התודה, אני חייבת לכם, על ששיכנעתם אותי לדבר. המון תודה לכולכם אן