אתם נפלאים, תודה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
פעם ראשונה בחיים, שאני באמת בוכה את הזיכרונות, וזה אחרי שקראתי את התגובות שלכם. הכל רץ לי בראש, כמו תמונות עם קולות, ואני מרשה לעצמי לבכות, לא להיות יותר כמו בלוק חסר רגש, לא לבהות קדימה, אלא לתת לדמעות לפרוץ ולצאת החוצה. אני חושבת, שאתם מבינים על מה אני מדברת. באף מקום אחר לא הבינו אותי, לא התייחסו לרגשות, שלא הצלחתי לתת לפרוץ. אני מאמינה, שעם הזמן אני גם אצליח לבטא במילים. אני מרגישה, שטוב לי פה. תודה לכם, הרבה הרבה תודה, על שעזרתם לי כבר לעבור את השלב הראשוני, וזה לבכות ולא להיות אטומה. תודה אן
אן יקרה, תבכי - תבכי הכל החוצה, כך מתחילה העבודה של ההחלמה. רוצה לשתף אותך ולהכין אותך לכך שזה אכן נס גדול להתחיל להרגיש אבל חשוב שתהיי מוכנה שזה לא קל בכלל... ושסביר להניח שתרגישי שאת צריכה עזרה, כי הצפת הרגשות תהיה כל כך עזה . והכי חשוב שכשכל זה קורה - תזכרי שזה קורה כי עכשיו את מוכנה, כי הגעת לבשלות מסויימת שקודם לא היתה שם ועכשיו כמה שיהיה קשה ולפעמים אף בלתי נסבל - זה התעורר כי את מסוגלת להתמודד וכי יש בך את הכוחות. תבטיחי שתשמרי את הטיפ הזה לימים הקשים . מחבקת ומאחלת לך הצלחה בכל דרך שתבחרי, בכל קצב שתמצאי, בתהליך של בניית החיים החדשים שלך - חיים טובים, מלאים כמו שמגיע לך. ליז
אני מבטיחה להשתמש בטיפ שלך, לשמור ולזכור כל מילה. תודה אן
היי אנני חומד אם תאפשרי לעצמך לבכות תרגישי טוב יותר , אני שמחה מאוד לשמוע שאת כן מצליחה לבכות ,ונכון חומד , ככה זה בדיוק מרגיש , כשהכל רץ בראש תמונות קולות , רוצה לספר איפה לא הבינו אותך ? איפה לא התיחסו לרגשות שלך ? אם תישארי כאן , ותרצי לשתף בכל מה שתוכלי או תחליטי , כבר יקל עליך , באמת , כולנו כאן נפגעות ואין מצב שלא נבין אותך , מה דעתך לנסות ? עשית צעד יפה מאוד שהרשית לעצמך להרגיש ולא להמשיך להיות אטומה , כואבת , בודדה עם כל זה לבד , זה באמת חשוב מאוד ,רציתי לדעת אם לא מפריע לך , האם את מטופלת באיזשהו מקום ? אם את קטינה ? את לא חייבת לענות אם לא בא לך או מביך אותך , חיבוק גדול חומד חתולה
אני מזמן לא קטינה, כבר נושקת ל-40. כשניסיתי לטפל בעצמי, הפעם האחרונה הייתי לפני 13-14 שנה, כך שהיום אני כבר לא זוכרת איפה זה היה, אבל לאנשים הייתה חסרה הסבלנות, כשאני לא הייתי בשלה להפתח ולדבר על העיקר, כשדיברתי על כל מה שמסביב, ולא היה לי עדיין אומץ לקשר את זה לעיקר. השאלות שלך נותנות לי הרגשה נוחה יותר לחשוף דברים. הרבה תודה. תודה לכולם אן
שמחה שהוקל לך מעט... שהצלחת לבכות...להזיל דמעה... אולי להשתחרר... בעיקר שאת מרגישה שמבינים ומקבלים אותך... את מוזמנת להמשיך להיות עימנו.. לשתף... שוב בקצב שלך אידה
תודה, אידה, החבר'ה כאן באמת מחזקים. אן
זה לא אטימות מה שחווית עד כה זה היה מנגנון הגנה טבעי, אינטואטיבי ואינסטנקטיבי.. כאשר הנפש והגוף מסוגלים להתמודד עם הטראומה האיומה הם פורצים החוצה מן הבועה!!! ואל תשכחי מתוקה שדווקא את זאת הראשונה אשר פרצת את מעגל השתיקה כאשר פנית אלינו והבעת את המצוקה והזעקה!!!! תמשיכי להיות חזקה ובקצב שלך תשחררי את המועקה. שלך, שדה ניר
