בדיוק לפני שנה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
18/12/05 - תאריך כה משמעותי בחיי , היום בו התחלתי את הטיפול שלי.... קשה לי לא להזכר באותו היום שרצתי למטפלת שלי , הגעתי אליה במצב קשה ומאותו היום הכל חזר והכל עלה. להתחרט? יש רגעים שאני מקללת את היום שנזכרתי בהכל אך מודה לה' שזה קרה עכשיו ולא בעוד 10 שנים שאני אהיה כבר נשואה עם ילדים. קמתי בבוקר ונזכרתי בכל השנה הקשה שעברה עלי , בכל פעם שחשבתי שאני יוצאת ממשהו קרה עוד משהו ועוד משהו שהפיל אותי ושבר אותי. נזכרתי בה , בילדה הקטנה שבאה וספרה אך השתיקו אותה ולא טיפלו בה , האשימו אותה והביטו בה במבט רע....לא האמינו לה...שכחו אותה ואני שכחתי את עצמי..... ואת אמא לעולם אני לא אשכח לך שהרסת את חיי ופגעת בי כ"כ.....אין לך מושג כמה כאב השארת בליבי ובנשמתי , אין לך אפילו מושג כמה הרסת אותי ואת נשמתי.... הכל היה יכול להיות אחרת אם רק היית שם....אם רק היית מחבקת אותי ומאמינה לי.... אך גם היום אחרי 17 שנה אינך מסוגלת להאמין לי ולכאוב יחד איתי , ואתה אבא גם ידעת והעדפתם לשתוק , לשתוק מתוך אטימות , לשתוק מחוסר אמונה לילדה בת 7.5 שפגעו בה....גם היום אחרי 17 שנה אינכם כואבים איתי את הפגיעה , משתדלים לא להכנס לתוך זה , אוטמים את אוזניכם כאילו הייתי מצורעת , כאילו הייתי פגומה..... למראית עין את משדרת לסביבה שאת האמא הכי טובה בעולם , עטופה ביופי וחן שמבלבל את הסביבה , אף אחד לא מכיר אותך באמת אבל אני מכירה אותך טוב מאוד הכאבת לי אמא , ואת עדיין מכאיבה לי מבלי לשים לב , החוסר רגישות שלך למה שעברתי , אינך כואבת שפגעו בילדתך הקטנה , עדיין מעדיפה לשתוק ומתביישת בילדתך הקטנה.....לא השתנית אמא....לא השתנית בכלל וזה כ"כ כואב לי...... את חושבת שאני חולה , את חושבת שאני ממציאה ואת יודעת מה? הלוואי שזה היה כך אבל לצערי זה לא כך....אני זוכרת הכל כאילו זה קרה אתמול.... אני זוכרת את היום שבאתי באומץ וגבורה ושתפתי אותך שפגעו בי ואני זוכרת את תגובתך......הקור הזה....איכס! והיום , היום אני נמצאת במקום אחר , במקום של הכרה על מה שקרה לי , מקום של הזדהות עם עצמי....אני כואבת אמא , כ"כ כואבת ואת עדיין לא שם לצידי , אני לבד. את השנה הזאת אני לעולם לא אשכח את מה שעשו לי אני לעולם לא אשכח ואת מה שאת עשית לי לעולם לא אשכח. זאת אני אמא , הילדה הקטנה שלך שפגעו בה , הילדה הקטנה שהשתקת , אבל את יודעת משהו? אני יותר לא שותקת , לא רוצה לשתוק.......אם אני אשתוק זה כאילו שנצחת..... הטעות שלי היא שאני עדיין מחכה ליום שאת תזדהי איתי ותכאבי איתי וכל פעם שאני מתחילה לדבר על הנושא את מאכזבת אותי מחדש....לא רוצה להתאכזב עוד...... אני שלא שוכחת
מרגישה שצריכה להגיד יותר והכאב לא מאפשר למחשבות שלי להמציא משהו. רק יכולה להגיד מנסיון של שתיקה בת 30 שנה שמבינה אותך כל כך רק שאצלי כל כך רחוק שאפילו לא בטוחה שסיפרתי ואכן בחרו להתעלם למרות שבלב ברור לי שזה מה שקרה...... אז שוב אשלח לב אוהב וחיבוק והלוואי שהיתי יכולה להיות עכשיו לידך לחבק ולחזק ממש ((((((((((((((((((((((((((♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥)))))))))))))))))))))))))))))) למדתי את זה אתמול בדיוק בזמן לשלוח לך משהו קצת יותר ממשי☺.ליז.
בדיוק לפני שנה, שכבר לא יכולת יותר לסחוב את הסבל איתך. בדיוק לפני שנה, החלטת ללכת עד הסוף -והגעת לטיפול. עברה עלייך בהחלט שנה לא קלה, כאב הלב יקרה. שנה קשה מאוווווווווווווווווווווווווווווווווד ,הייתי אומרת. ואמא- אמא שלא איתך. שלא מקשיבה כשכואב, שלא איתך כשאת בוכה. ואין מי שיחבק, ויגן. עצוב- כאב הלב. אבל לצערי= הדברים קרו לך ילדה, דברים שכרגע אין אפשרות לשנותם אלא לטפל בעצמך, ולחיות אם הכל . . . בלי הרבה כאב כמו עכשיו. והשנה הזו, למדת כל כך הרבה דברים. השתנית, גדלת.. ואת עוד תמשיכי להשתנות ולגדול, ועוד יקרו לך הרבה דברים טובים. כי כמו שיש הבדל בין "כאב הלב" של לפני שנה- תמיד תרגישי הבדלים בין "כאב הלב" שגודלת ולומדת עוד קצת...במשך כל השנים שעוד יבואו עלייך לטובה. תאמיני לי, הדברים לא נשארים אותם דברים. ואת חזקה ניצחת כל כך הרבה דברים בשנים ההם, ובשנה הזו. שולחת לך כוחות ואנרגיות להמשיך הלאה... קדימה.. שלך, בובה
תודה שאת פה ותודה על המילים המנחמות תמיד את יודעת להגיד את הדברים הנכונים. רוצה לשנות את שמי ולא מצליחה....זה יבוא ( מקווה )..... מה שלומך? אני
כאב מקסימה שלי מזדהה עם כל מילה שלך כאלו אני עצמי כתבתי את כל השורות הארוכות האלה מכאבי הפרטי , מבינה אותך מעבר לכל המילים שיכולתי להגיד לך ,זכרי דבר אחד חשוב מתוקה , את יודעת שאין סיכוי שהיא תשתנה , תדאגי לשנות רק את המציאות שלך , איפה היית לפני שנה ? איפה את כיום ? זה מה שכן יכול להשתנות אמא לא השתנתה מעולם וגם לא תשתנה זו היא , ככה היא יכולה היא לא מסוגלת מעבר לזה , אל תכאיבי לעצמך עם האשליה שיכול להיות אחרת , תשלימי עם מה שיש ולא חשוב כמה זה כואב, כאן אין מנצחים או מפסידים ,הכל נתון רק בידיך יקירתי , חשבי רק על עצמך ועל טובתך האישית בלבד מחבקת אותך המון ברכות אין סופית חתולה
את כ"כ צודקת ואני יודעת שאת מבינה אותי מאוד. אני יודעת שהמציאות היום אחרת , אני מביטה אחורה ואיזה דרך ארוכה עברתי! לפני שנה בזמן הזה כ"כ חששתי ופחדתי לא הבנתי מה קורה לי!!!!!!! שנאה אפפה אותי והיום השנאה הפכה לכאב....כאב גדול מנשוא. ואת צודקת כ"כ הכל בידי ואני צריכה לשנות את המציאות.... מחבקת אותך בחזרה יפתי. אוהבת מאוד
בדיוק לפני שנה הכרתי אותך: לב טהור וכביר אמיתי ואותנטי!!!!!!!! ומני אז חוייתי חלק מן התהליכים הגועשים המתרחשים אצלך בתהליך הגילוי המבלבל ובמהלך הטיפול! והנני מצהירה נאמנה כי השתנת לללא הכר לטובה- מבחינת הפרספקטיבה!!!!! את הרבה יותר מודעת לעצמך ולסובב אותך, עומדת על שלך, עצמאית, דעתנית ולא בובת המריונטה שהיית בעל כורחך!!!! את הרבה פחות מפוחדת וחוששת ורווית שנאה עיוורת טעונה ומרעילה... ואת כואבת נשמה שלי כאב עצום ורם כי זה חלק מתהליך ההפנמה וההשלמה עם המצב!!! אל תשגי באשליות שווא שאמך תשתנה עבורך!!!!תשתני את בעצמך, תשני את מציאות חייך ותיצרי לך מציאות אחרת, מוארת יותר מקבלת ואמפטית יותר וכך תוכלי להסתכל על אמך ממבט סלחני יותר.....או לפחות ממבט של השלמה חרף החסך הנורא באהבת אם: בדמות אמהית רחימאית תומכת ומסוככת ..... ותבני לך רשת ביטחון- אפקט חממה אלטרנטיבי משלך!!!!! את חלקת האלוהים הפרטית שלך!!!!שיצרת בדי עמל במו ידיך!!!!עם מלא חדוות היצירה:הסיפוק, האתגר והנבירה!!! מאחלת לך חג אורים שמח אוהבת ביתר שאת. שדה ניר
באומץ רב... לקחת סיכון... להכנס לתוך מקומות קשים ואפלים... מקומות כואבים... החלטת לטפל.... לצעוד בשבילים.... לנקות ולחבוש את הפצעים הפתוחים... הדרך ארוכה.... אך לך היכולת הכוח.. האומץ לנצח גם אם קשה אך אין ספק שתגיעי רחוק... מאמינה בך... בהצלחה אידה
