הי סוריקטה. .

עד הצהרים אני בטוח יציץ ויראה אם את כאן תשמרי עלייך ....וקראתי אותך למטה עצוב .ואני יודעת שהיה קשה ושאת מבינה ......וזה נפלא שאת מושכת למקום בריא ושלם חיבוק

ואיך את? את צמה? לקחתי לי פסק זמן וקמתי לראות עולם רק עכשיו ובמינונים קטנים. עצוב באמת. אני פה. חיבוק מחזיק גם בשבילך, סוריקטה

אני כאן .....בחג בעיקרון לא מתעסקת עם מכשירי חשמל ...לא יודעת התרגלתי לא לעשות כלום לקחת פסק זמן לחשיבה .....לצום אני לא ... שמחה שאת קצת יותר מאוזנת וכן יש תקופות כאלה קשות ..... תגידי הצלחת להבין את אודי בתגובה אלי לגוף .....קצת בלבל אותי

הי אביב, אם אספיק (כי אני בהתרוצציות של סידורים אחרונים) וגם אצליח להבין, אנסה להסביר. לפעמים לא מוכנים להבין, וגם זה בסדר. לכל זמן ועת לכל חפץ. סוריקטה

הי אביב, הכי כדאי לשאול את אודי, האמת שיוצא לי לחשוב לפעמים לשאול אותו ולבקש הסבר לתגובות שאינן מכוונות רק להודעות שאני פותחת, אלא בכלל. הרי כולנו קוראים אותן ומבחינתי הן עבור כולנו. ראי, אודי מזכיר לנו דבר חשוב מאד (לכולנו, כי יש תחושה של דיסוציאציות וראייה מפוצלת וכאלה) - גם וגם. טוב *וגם* רע. בכפיפה אחת. איטגרציה. במילים נוספות - אם נתייחס לדחף חיים VS דחף מוות: קונפליקט בינהם, בין החיים והמוות - כן, וכאשר העוצמות רציניות - דחף המוות מושך חזק לכיוונו ומנגד דחף החיים מושך חזק לכיוונו הוא. ולכן זה איום כל כך - אסכים. ועדיין זה גם וגם. לא רק מוות. לא רק קבר, כי אם גם מה שמחזיק אותנו מעל פני האדמה. אפשר לנסח זאת גם - על הקרקע, ולא רק בשמיים. אני בזמנו, בתפיסה הדומיננטית של פעם, תיארתי את ההרגשה שלי ככמות עצומה של זפת רותחת ושחורה שנצמדה לכל החלקים בגוף, ואין אפשרות להפריד אותה ממני. הפרדה = מוות של כל הצדדים. אי הפרדה = מוות גם. במהלך השנים, מניחה שהצלחנו ליצור איזה מידור בין החלקים הרעילים (וואלה כמה רעילים) לשאר. אותו דבר לגבי תלות. היא אינה הרסנית טואטלית. היא גם וגם. באופן פרדוקסלי - אי אפשר בלעדיה. האנשים העצמאיים ביותר, הם אלה שמוכנים להשתמש במידה הראויה בסביבה. ממש קלי קלות. חח. אולי עזרתי קצת? סוריקטה

של אודי, כפי שאני תופסת אותה כעת היא - אינטגרציה. לשם מובילים כל ההקשרים. סוריקטה

חצי קראתי הקרא בהמשך ואת הגם וגם הבנתי גם מבחנה אינטגרציה