הי לכולכן..שוב 7000000000000000 תוים..70000000
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
סוריקטה מתוקה.... את זוכרת את תגובת הסובבים אותך כשראו/שמעו את/על התאונה שעברת בגיל 5 על ידי רוכב האופניים ? אני שואלת אותך בגלל שיש לנו נטייה לשחזר דפוס חשיבה/רגש/התנהגות למשהו טראומטי שחווינו ותגובת הסובבים לאירוע שחווינו... .......כשהייתי בכיתה א' ירדתי מהאוטובוס עם אמא שלי..כנראה שהיא התעכבה מעט ואני התחלתי לחצות את הכביש (כביש מרכזי וסואן) התחלתי לחצות כשהאוטובוס עומד ומעלה אנשים ולכן התחלתי לחצות לפניו ..מאחורי האוטובוס נסע רכב שבגלל שהאוטובוס עמד עקף את האוטובוס ופגע בי.. הרכב העיף אותי למרחק.. לא כל כך זוכרת... מה שכן אני זוכרת שפתאום עמדתי ליד חנות ושמעתי את אמא שלי צורחת בהיסטריה ופתאום היא נתנה לי סטירה מצלצלת בפנים,בלחי.... אחרי זה איש מחנות מסויימת נתן לי לשתות כוס מים... שאלתי את אמא שלי המון פעמים למה היא נתנה לי סטירה והיא ענתה שבכלל שצרחתי בהיסטריה והיא יודעת שבכדי להפסיק צרחות של היסטריה נותנים סטירה חזקה בפנים/בלחי...ואז ההיסטריה נפסקת... במלחמת יום הכיפורים הייתי קטנה ,נשמעה אזעקה וכנראה שנבהלתי ואולי צרחתי ..אמא שלי נתנה לי סטירה מצלצלת בפנים... אני חושבת שמאז... כשקורה משהו טראומטי פתאומי שאין לי יכולת להתכונן קורה אצלי איזה סוג של קיפאון ...לא משמיעה צליל..הגה לא.. כפי שקרה עם המוות של אבא שלי שהיה בפתאומיות..דום לב... וזהו לבינתיים... אגב, אני לא מאשימה את אמא שלי בכלום.. היא עברה את השואה בתור ילדה קטנה... במבי.
הי במבי, סטירה זה נורא. איזה הסבר הזוי. אם כי מאד שואתי. ייתכן שזה מפסיק את הצעקה החיצונית, אבל החומרים במוח שקשורים לחרדה ממשיכים לעבוד ועוד איך. ----------- לשאלתך - אחרי התאונה -------- מנסה לחשוב ----------- הממממ.... נראה שנתתי לאמא את מה שרצתה. ילדה פצועה. אני לא זוכרת שהיה עד לזה. כנראה פשוט שוטטתי לבד בחוץ. -------- סוריקטה 10:01
גם סביבם של אותם ימי מלחמה זכרונות קשים. של התקופה האיומה ביותר. אז, לו היו עדים, או אותה 'מצלמה' עליה אני מדברת, היו מפרידים אותי מיידית מהבית. סוריקטה 10:10.
..איזה קטע.. כתבתי בכותרת את מה שאני רוצה לכתוב בגוף ההודעה בכדי שלא אתבקש לכתוב 70 תווים.. אגב,ניסיתי את ההמלצה שלך וזה לא עובד אצלי.. עושה לפי הסדר שהמלצת ,רוצה לשלוח ו..פוףףףף מופיעה השורה האדומה ובה אני מתבקשת לשלוח בכותרת 70 תוים...מעניין הבאג הזה מאוד שורדני..למרות השינויים הנוראיים שזאפ ערך בפורמט,דווקא הטירלול האדום עם ה70 תוים נשאר.... כנראה לבאגים מתקופה מוקדמת יש נטייה לשרוד ומצריכים מאמצים מיוחדים בכדי לעקור אותם....... :)) .......בכל אופן מה שאני רוצה לומר זה ,שלפעמים אני אולי אפילו שמחה מעט על הילדות האופן שבה גדלתי... נכון, אמא צביה אומרת שיש האבה שיכולתי לממש ,שקיים בפוטנציאל.... מצד שני, לפעמים אני חושבת.. ולו גדלתי באופן האופטימלי.. אולי לא הייתה בי הרגישות הגבוהה לפגיעות הזולת ... החמלה וכל מה שאולי הפך אותי למה שאני היום.....???? אין לי תשובה חד משמעית.... וזהו לעכשיו.... במבי.
אמא צביה אומרת שיש הרבה..
אין ספק שהילדות שלנו עיצבה את מי שאנחנו היום לטוב ולרע .. . וזה יפה לראות גם את הטוב ..........😊
כרגע אני רואה רק את הרע, לצערי. וגנבו לי צמחים יפים בגינה. בואו נוסיף עוד עוולות. סוריקטה 17:38
דוקטורס כמו משתתף איתך ברע ועץ התודות נעלם ולא עלה .........וגם עוד כמה תגובות שכתבתי .....ואת אמרת שכ בת שם ביום שני .....ולא עלה ......אני לא מבינה כלום .....דוקטורס תפסיקו להעלים הודעות 😊🐦🐥🐤🌻🌼🌹🌸🍀🌲🌱🌸🌹מי גונב צמחים .......אנשים הזויים .....
כמה וכמה הודעות שלי לא עלו. למה? אולי סתם נתקע. אחת מהן הייתה שנמאס לי להסתגל. זה די מה שאת, אביב, כתבת גם. סוריקטה 20:21 הבטחתי ואשתדל לשתוק. יאללה לילה.
