קראתי אתכן.....אין לי הרבה סמם כמותכן 😁

אני לא אמרתי שאני יעזוב..אמרתי שהוא יפרוש..הוא זה שלא עומד בקצב..אולי כרגע לא מתאים לו. אז שיפרוש. שבת שלום.

זמן....ואגב. ליאת לא אומרת מתי תכתוב. הזמנים שלה התרחקו פעם ענתה יותר...אולי עדיף כך. .אז אצלה כותבת מעט. ודווקא היא לא מצהירה על ימים מסויימים כי כנראה היא יודעת שלא תעמוד בזה..בגלל בעיות אישיות וזה בסדר. מעריכה את אודי ואותה. לא מובן מאליו העזרה ובכל זאת..הוא יודע שקשה ולא ענה....חבל..גם אם סגר שבוע.

היי מיכלי...... מי זו..... יפתי זה לגמרי בסדר אייך שמרגיש לך תתאימי את עצמך למה שאת תודה על איחולים שבת מבורכת מתוקה בהמון אהבה חטולית

https://www.youtube.com/watch?v=-HFFe4GUuFc

מסכימה אתך .. משהו לא טוב עובר עלי ולא קשור לאודי או לפורום או למקום הזה מאוד עייפה ....ושיר מדהים חיבוק

אני פשוט עושה המון דברים במקביל... ומעולם, בבית, לא אכלנו ארוחה ביחד. שבת מנוחה סוריקטה

את יודעת יקרה כל כך הייתי רוצה שתגורי קרוב אלי ...ואז לעשות תיקון של כל העיוות הזה שגידלו אותך בו ... הלב שלי בוכה . ואני כל כך גאה בך על מי שאת על היכולות שלך הנדירות כל כך .. . ואני ...יש ימי שישי שאני קצת יותר חופשייה בהם .. 😊 לפעמים העבודה נכנסת לתוך הסופ"ש ... שימרי עלייך מחבקת

הי אביב ומי שיקרא, את יודעת, ואולי אני מדברת לעצמי, אז מה, אני כותבת לי. בהתחלה חשבתי שאוכל לארגן איזו מסורת אצלי. להזמין ושיבואו אליי. אבל זה לא קורה. והבית מסודר ונקי והכלים מאד נקיים ואני יודעת לבשל מעודן ומשוכלל ועם המון תשומת לב. ואני נעימה ועדינה וחמודה. באמת. גם הבגדים שלי ראויים לגמרי, שלמים, צנועים. גם לא היו כל כך הרבה חיות בהתחלה. זה התהווה כתוצאה מכך שאנשים (מהמשפחה בתור התחלה) לא מגיעים. וגם עם החיות, הבית לא מסריח. מאוורר, מכובס, שאוב. כשכן נכנסים לכאן (אנשי מקצוע או שכנים, הם אומרים שבכלל לא מרגישים שזה בית עמוס חיות, למשל), אבל כן מעירים לי על כך שחסרים פה קישוטים. וגם - אולי הם לא מגיעים כי זו קצת שכונה של אנשים מעוטי יכולת, כי הבניין די חרב. כי בכל זאת המקום צר וקטן יחסית. כי כן, חסרים כאן כל מיני דברים. כי אולי זה מדגיש את האין שלי ואולי מרגישים אשמים ואולי גם ההיסטוריה של המקום. אנ'לא יודעת. לי כבר יצא החשק וגם אני כבר ויתרתי ולא רוצה, אז הבית הפך להיות בית של חיות, והוא יכול לעבור להיות בית מארח אנשים, לגמרי. רק עם התראה של זמן מסוים. ואני, אני עצמי לא מסוגלת בביתי שלי לשבת סביב שולחן ולאכול. לא מסוגלת לשבת על ספה ונגיד לנוח עליה או לצפות בטלוויזיה. וגם - לישון במיטה זה ייסורי מחץ. לכן יש כדורים. מיטה זה כמו להישרף באש הגיהנום. אני חושבת שזה פחות מעשר שנים שאני מרשה לעצמי בכאב תופת מעוותים לישון במיטה מיטה. שקצת גבוהה אפילו מהרצפה. לא על בטון חשוף ובלתי מרוצף אפילו. הדבר הראשון שהעלה אותי למעלה זו הספה בטיפול, שהעזתי אחרי כמה שנים לרבוץ עליה. והכורסא, שכן ישבתי עליה, הייתה בערך המקום היחיד המרופד שהרשיתי לעצמי. כך היה. ממש עצוב. הפנטזיה שלי היא לעבור למקום ולא צריך יותר מחדר אחד. וכך לחיות לי בזקנתי. אין לי כסף, אבל זו פנטזייה. הנה, כתבתי שוב, סוריקטה

את יודעת זה כל כך לא פשוט אבל אני חושבת שזה לא קשור לבית או חפצים זה משהו שהוא פנימי שלנו שדוחף את האנשים החוצה מאין חומה בלתי נראית פעם אמרה לי אשה שדווקא אני הרגשתי שיש בניינו קשר טוב את לא נותנת להתקרב את הודפת ...וידעתי שבמידה מסויימת היא צודקת . גםאלי לא באים מעבר למשפחה. לא יודעת .....גם אין לי חברות בכלל.... ואת יודעת אני חושבת שאם לא הייתי נשואה הבית שלי היה נראה אחרת. ואולי כבר לא . כי לקום מהרצפה או מפוטון ....אחחחחח זה כבר לא בדיוק.. אוהבת ומחבקת ....