עד שאזרתי אומץ
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
הוא נעלם.בלי לענות.. שילך. טוב אין לו זמן. אולי יפרןש משם אפילו בקרוב .....
ובעוד אנחנו מדברות ... אודי בא ועשה רצפה סגירה אמנם לא הגיב ...ובכל זאת הרי לא המילים שלו הם שמשנות משהו .... כי אם המישהו הזה שרואה אותנו שמודע לקושי שלנו .. ואני אישית מנסה ללמוד חלקיות אכזבה ...במידה מסויימת הוא עושה לנו טובה..... בדיוק כמו המטפלת הקודמת שלי שעזבה אותי היא ביגרה אותי.... ניקח את זה מעכל כמו העבודה שלך בגן בתחילת השנה כולם חדשים את רצה ונותנת מעצמך 250 אחוז כי כולם צריכים אותך מאוד ....במשך השנה את כבר לומדת להכיר וכשילד נופל בוכה כואב (למשל ההודעה שלי) נו בסדר אני כבר יודעת שעוד רגע הוא יקום וימשיך לשחק אז רק מביטה לעברו ואומרת מילה טובה ולא רצה לעזור .. בקיצור יקרה....מבינה אותך כל כך ועדין עוזרת להכניס את מיכל הגדולה לצד הקטנה . 😊מבלי לבטל לרגע את מה שהקטנה מרגישה ....
הי אביב, מכירה את המשפט הצבאי הזה: "מה שלא הורג מחשל?" וההמשך האיום שלו - "ומה שהורג מחשל את אמא" אז לפעמים זה הורג. ככה שלא תמיד קמים. יודעת מתי התחלתי עם הפורומים? כבר כתבתי. בחופש הראשון של הטיפול שנפל בעיתוי ממש אבל ממש גרוע. ואני עדיין הייתי במצב נוראי שבנוראיים. זה היה יכול להסתיים בבריחה שלי וסוף לחיים שלי. בדיעבד, כן הייתי בת טיפול ועברנו את זה, כוחות שלא ידענו עליהם מראש. וחיי ניצלו. יש כוח ליפול ולקום, אבל גם זה מוגבל. לפעמים זה יותר מידי וחצינו גבול. עניין עדין ביותר. ומאמינה שלחלק מאיתנו נמאס עד מעבר לראש עם מבחני הנפילות האלה ורוצים קצת שקט, מתוך תחושה שהיה לנו כבר המון מזה, מיצינו כבר ואנחנו מחפשים קצת עדנה לעזאזל. כן, לפעמים מוותרים. בקיצור - צריך למצוא (אם אפשר, וגם התמזל מזלנו לטובה) מקומות שהם יותר כאלה, ולאו דווקא להישאב למקומות שמשחזרים את זה באופן כל כך עוצמתי. ולכן, אם מישהו משתמש באינטרנט כך שזה נורא לו עכשיו (ובשימוש ברשת, אני מניחה שיש הרבה בחירה) זה ממש בסדר לקחת פסק זמן. אפילו אם זו פרידה ממש ארוכה או לתמיד. יש כאלה שהמשיכו הלאה. אישית, כרגע, אני אוהבת להישאר מחוברת לקבוצות, גם אם נפגשים או מדברים פעם בעשרים שנה לרגע קט. סוריקטה
הי סוריקטה ....ומיכל שלרגע אבל לרגע שלא תחשבו שאני מסכימה עם אודי .. אני חושבת שכן נדרשת יותר הרגשה כמומפעם כשהוא חזר שהוא כאן ואין לו את זה בודאי שזה הורג כי אין צמיחה חדשים לא נכנסים ובסוף זה יהפוך לפורום כמי של ליאת אני בפרוש חושבת שאתן צודקות וגם בי יש אכזבה וכעס ותסכול.. מה שכתבתי היה למיכל כדי שזה לא יפיל אותה ...שתזכור שזה לא אישי מולה ...שזה מתסכל כואב אבל עדין היא לא תלוייה רק באודי .... אבל בפרוש חושבת שאודי הפעם מתח את החבל יותר מידי ,גם שלי ,יש לי אותכן יש לי כאן ואני לא במצב שממש זקוק לו יש לי היום רשת תמיכה חזקה ביותר (טיפול)שיכול לתת לי מענה.. אז כן גם אני בתחושה של למה להתאמץ ולהלחם על הפורום . ויחד עם זה נלחמת עבור במבי עבור שירה קהלת ואחרים שעדין מאוד מאוד קשה להם וזקוקים יותר למרחב הזה ..... ואני הכי בעד המציאות את יודעת 😊 ויקרה סוריקטה חם כאן מאוד לא יודעת אצלך אז שימרי עלייך בגינה
אביב, ליאת אם חד הורית וליאת חלתה בסרטן. וכשהיא כותבת, גם אם בתדירות נמוכה, ההודעות מושקעות למדי. לא מקריבות (היה כך פעם). קשה לעמוד בלהיות מנהל פורום לאורך זמן. מאד.
לא יודעת על ליאת על מחלה או אם חד הורית ...וגם על אודי לא בדקתי מי ומה הוא מעבר למה שהוא מפרסם. גם אידה החזיקה פורום ופרשה וכן זה קשה ולכן אני מנסה לרכך ולאחוז בהבנה ובערכה למי שנותן מעצמו ולו מעט. לא יודעת כבר מבולבלת מאוד
ובאשר לתינוקות כרגיל אין הנחייה שתופסת מראש. אני עובדת עם שניים - אחד שמחזיק את עצמו יופי ומכיל שני שלא מחזיק את עצמו כמעט ונשמט מכל תנודה. אני מקשיבה - הן לשקט של הראשון. שלא תיפול עליו יותר מידי אחריות של החזקה עצמית. וכן, יש בוודאי רגעים בהם אני אוספת ולא דורשת ממנו. ולשני - מנסה לחזק בזמן יללות מוגזמות ולא מייד אוספת. אבל, אם המצב הוא עייפות או חיתול מלא הפעולה מיידית. לומדים להרגיש מתי מתקרב הגבול ומסייעים עוד לפני הקראש הגדול ואובדן השליטה. ולפעמים ישנן טעויות. מנסה שתהיינה כמה שפחות, אבל כן מאפשרת להן להיות. אסור להיות מושלם. סוריקטה
ומיכל, נראה לי שאני מבינה מאד את המשאלה לעזיבה ופרישה. אולי לא הייתי מסייעת לייצר את זה. הדברים האלה מאד מערערים. בעדך, בעדנו, סוריקטה ובמבי אהובה שלי, אם את קוראת, ואני מניחה שכן, שולחת לך ד"ש ומבינה כשאין מילים. אנחנו ביחד יכולים להיות אבא צבי שיחבור לאמא צביה אולי?
