לכולם עצוב לי......

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

23/05/2005 | 00:06 | מאת: שוש וולוך

יום ראשון התחלתי לעבוד אחרי שנים מאז השבר דוקא שהכול צריל להיות טוב יש מתח כתבתי לאכי מיכתב פעם ראשונה שלא היזקתי לעצמי לא קראתי לא דרך הפגיעות שלי מה גם שלא בא שזה קרה ככהשתדלתי להיות ילדה טובה לידו שיעריך אותי וישים לב אילי כמו ילדה פגועה אני חוזרת אליו במן התרצות אנח לא מבינה לפעמים אני מיתגעגעת אליו לפעמים אני רוצה שיראה אוחי ולפעמים אני חושבת שכולם לא קרה בעיקר שהוא מיתקשר לעתים רחוקות הקול הזה שפיתה פעם ומפתה אותי שוב ליפול לזרועתיו ואני פוחדת עיזרו לי שוש

23/05/2005 | 09:53 | מאת: דמעה

שוש יקרה כל כך מבינה על מה את מדברת...המשיכה הזאת לחום למרות שהחום פוגע...כל כך מוכר...אני איתך דמעה

23/05/2005 | 20:12 | מאת: אסתר

אני קוראת בדברייך שיש לך כמה התחלות חדשות: עבודה, לא הזקת לעצמך ועוד. לפעמים כשאנו עושות שינוי וקורים לנו דברים טובים, מגיעות גם מחשבות קשות - כאילו שקשה לנו באמת להיות בטוב - כאילו לא מגיע לנו להיות בטוב כי כך הרגילו אותנו מגיל צעיר. יש לי חדשות עבורך: מגיע לך כל הטוב שבעולם!!!!! וכדי לחזק זאת אחזור שוב: מגיע לך הכי טוב שיש!!!!!

24/05/2005 | 03:52 | מאת: שדה ניר

לאחר שנים שהורגלנו לסירחון, להסתאבות, לניתוק ולבדידות! תתחילי להכיל ולקבל את שפע הטוב. לעכל על מנת שהמצב שיתגלגל ויתקבל, שיתרגש ויתרחש- לא יתקלל! הטוב בהתגלמותו ובשיאו מגיע לך- בזכות ולא בחסד! לאחר ההרגל הרוטיני של עשרות שנים של פגיעה ופציעה עצמית מזוכיסית קשה לנו להתחיל התקף מאני:- - לאהוב עצמנו, להכיל את גופנו, תחושתנו, עצמאותנו, פיתוח עתידנו ותחביבנו ולזכות בהכרת הערך העצמי ובתחושת הקיום ביקום (לאחר הריקנות הכרונית התהומית- האין סופית)ולחוש שאנו קיימות, נושמות ובועטות ולא רק מכח ההשרדות והאינרציה כי אם מתקופת שיקום הכרוכה בקושי ובמוטיבציה- ללא פציעות עצמיות, ללא כוויות מתוזמנות ונטולות הר של יסורים מחמירים ונמהרים! בהמשך חייך, בשיקומך, בתיפקודך ובפיתוח עצמאותך אינך מבטלת ומגמדת את מימדי אסונך! כי אם גאת יבורה המנצחת על סימפונית חייך וקומפוזיצית חושיך ולא נכנעת לגורל השבט שהמיט עליך שרביט החנק של תוקפך! יקירתי: את זקוקה לתקופת הסתגלות! זכרי ונצרי: כל ההתחלות קשות. מאחלת לך דרך צלחה. שדה ניר

24/05/2005 | 13:53 | מאת: אופיר

בייחוד כשזה אבא שלך שניצל בלי רחם ובלי מודעות הטירוף שלו נראה כל כך בנאלי נורמלי מובנה אל תוך השגרה. שקשה לעצור ולהגיד רגע אחד. עד פה. אתה פושע. אני נפגעתי ממך. למרות שזו המציאות הנכונה הוא פושע את נפגעת ממנו. מבינה שהוא עדיין בקשר איתך? הגבולות עד היום פרוצים? ממליצה שתקראי את הורים מרעילים של דר סוזן פאוורד שמחה שכתבת מכתב והתחלת להביע את עצמך. מחזיקה לך אצבעות בעבודה החדשה.