סוריקטה .....

הכל טוב יקרה ????? דברי איתנו ...נראה לי שהימים האחרונים ...והמעבר חזרה לשם... נותן תחושה של עירפול של ענן של ניתוק ....אז לאט לאט ...אוהבת

הי אביב, קודם כל - נחתי. נחתי אתמול. לפעמים גם זה קורה. מצאתי את השילוב התרופתי שעוזר לי להצליח להירדם בפחות כאב ולהצליח להתעורר בפחות כאב. בינתיים. לגבי שם - תראי, כתבתי שיש איזו תחושה של אי שייכות ואסביר גם - יודעת מה יכול להשתחזר לי מול סוג הפעילות או היעדר הפעילות שם. אמא ישנה, ואני בודקת אפילו בדקירות טיזינג כזה כל הזמן אן היא חיה. ואמא מתעלמת, או אמא מתקיפה. ואני מתייסרת למוות. אני יכולה להגיב בעוצמות להיעדר תגובה, לתגובה קצרה, לתגובה לא מדייקת, לפספוס העלאת הודעה, לאחור בפרסום ועוד. לאחרונה אני לא מרגישה תגובות רגשיות קיצוניות לשם. לא מתפעמת מכל כן כל הזמן ולא מודה על היש, מידי, ולא מייללת על האין. זה קיים, אבל בצד. כשאני עושה זאת מול המטפל הוא בא עם המראה 'נבוט' שלו ועוצר. כואב? בטח. אודי לא אמא שלי. אודי בריא. גם אני לא אמא שלי, אני לפחות בשעות האור מראה צדדים בריאים שלי. בלילה, לכן, כשאני לבד לבד, אני משתדלת לשתוק. סוד. זה לא שלא קיים, אבל אני חוסכת את זה מהעולם, ומעצמי את הבושה והרצון לקבור את עצמי שזה מה שיצא ממני. גם המטפל לא אמא שלי, אבל הוא (כן, דווקא גבר) הכי קרוב לאמא בריאה שהיה יכול להיות לי. הוא די אמר לי את זה. וחייכתי מאד. היום מצעד הגאווה בתל אביב, ואין זה מפליא אותי שטיפלתי בילדים של זוגות גברים, וממש ממש הסתדרתי שם. אז בטח שאני מבינה אתכן, יש לי בפנים משהו שיודע להזדהות מאד עם המקומות שאתן מתארות. אני משתדלת לעבד עם עצמי. ומן הסתם, לפעמים גם בורח. וגם זה בסדר. אתמול ממש הרגשתי באנרגיות טובות של רצון להתקדמות. ואחר כך נחתי. אני צלולה ומחוברת ומחבקת סוריקטה

יקרה אני שמחה שטוב ועונה לך כאן על השאלה שם זה נהדר שאת מרגישה טוב ואת לא צריכה להעלם או להאלם להפך ...הייתי שמחה למילים שלמטוב הם מושכות למעלה כל זמן שיש מקום למילים של קושי ... כתבת דברים חשובים ואני אחרי הליך מבורך אמנם של התפתחות ...(5 שעות של מאמץ אינטלקטואלי) לא קולטת ממש ... והדברים שכתבת על אמא חשובים לי ...אז אקרא את זה שוב ואגיב מאוחר יותר חיבוק😊☺

סוריקטה מתוקה הזדהתי עם רוב הדברים שקראתי עד הקטע שכתבת "מתביישת אייך שיצאתי" משהו כזה.... ממש אבל ממש לא מבינה אותך אין לך בכלל במה להתבייש!!!! את מקסימה נהדרת דוגמה להרבה אנשים שהייתי ברצון אומרת להם שיקחו ממך דוגמה למה את פוסלת עצמך בצורה כזו מחפירה ??? לא במקום לא מסכימה איתך זה כאב שכתבת וקטלת את עצמך חיבוק גדול מתוקה בהמון אהבה חטולית

מסכימה עם חטולית..אין צורך להתבייש במה שיוצא בלילה...הלילה זה הזמן הכי קשה גם עבורי. חיבוק מתאים.

מעניין ,אני קוראת אותך שוב ושוב ומשהו שם מעלים אותי ובכל זאת ...לגבי הלילה ,השיר בן האהובים עלי זה של אהוד בנאי והשורה הכי חזקה בעיני "ילדי הלילה מחפשים אור ..." אז בלילה יוצאים כל השדים של כל פגועי הנפש והגוף בלילה ולבד ....לא יודעת מה יוצא ממך שמרגיש לך נורא אבל ... לדעתי את מאוד מאוד מגזימה ויתכן שקורים לך דברים ממש לא נוראיים וקיצוניים שמבקשים בושה .. הם פשוט מבקשים קיום . וכאן ממש קשה לך ... וזה מחזיר אותי לפורום ולתחושת הקיום והשייכות ....יש לי פנטזיה לגבי הפורום שאצליח לא להיות נוכחת כל כך הרבה ועדין להיות שייכת כמו האחרות אפילו כאן ...במבי ,ינשוף,מיכל ,סנופקין בכלל..... לבוא ללכת כרצוני חירות כזאת .. . ואז אני מוצאת את עצמי ביום שני בערב ,שאם לא כתבתי כלום אודי יהיה ואני לא יהיה שם ...נראות .....ותמיד יש מה לכתוב או מה להגיד .... גם העץ תודות מגביל אותי ואני מתכוונת להעביר אותו לפעם בשבוע .ככה אני לא יהיה "חייבת" להיכנס גם ברביעי מוקדם בבוקר.. אני מודעת לבעיתיות מאוד גדולה הקשרים החברתיים שלי שיש בהם אינטימיות לא עבודה או לימודים שזה לא קשרי חברות הם רק כאן או חברות מתוך הפורומים ...שזה מורכב ובעייתי ובגלל מרחקים גאוגרפים לא ממומש לחברות ואולי גם לא יכול דווקא מהמקום שהוא בא ונוטה להיות כמו כאן סביב הפגיעה והחיים איתה .... אז מאוד מבינה אותך .....לגבי תגובות. פעם העדרות או תגובה שלא הורגשה עטיפה הייתה מוציאה ממני רגשות קשים היום לא .... זה שכתבתי שיש את הקולות האלה כי הם שם בפנים לא באים לידי ביטוי ורציתי גם לתת להם ביטוי שלא ירגישו מודחקים וגם לשלוח אדווה קטנה לאחרות שקשה להן יותר .... פחות היה חסר לי אודי שלא היה . אני יותר מחפשת את. השיח אתכן .כן היה חסר לי המקום שהוא יותר שומר מהיתפרקות כמו למשל מה שקרה בנינו על התגובות .... כלפי הודעות טריגריות שאני שולחת ...והיה יום כזה של התפרקות שבוע שעבר ששם אמרתי אודי חסר לי כי הייתי זקוקה לאחראי המבוגר. יש הרבה עבודה לעשות ואני חושבת שזה יהיה אחד הנושאים שיגיעו בסוף לטיפול ... בזמן האחרון הצטברו המוני נושאים שמחכים על המדף ... ויקרה את מקסימה ומופלאה ויש לך זכות קיום כל כך בכל המצבים שלך קשים או בריאים גם וגם ..... ואתי יכולה להיות גאה בדרך שאת עושה ....נפלא בעיני..

הי אביב, חושבני שמבינה מה חונק. אגב, גם כשהמטפל מגיב אליי - זה מאד לוקח לי את האוויר ומאד מבריח ומתיז לאינסוף. גם אני מאד רוצה להביע את הרגשות בעוצמות ולצעוק ובטיפול יש מקום לזה, אבל לפחות אצלי - המטפל איפשר שנים, ואחר כך הגביל. הגביל, כדי להסביר לי שהאופן, לא המה, אלא האיך, נשמע כך בעולם בחוץ ולכן מרחיק. מספר אמת לאמיתה, אבל, לעזאזל, נשמע כמו שקר ובדייה. אולי כי אני עצמי לא מאמינה לסיפור שלי. הדבר הזה הוא בלתי נסבל גם עבורי. וגם אני צריכה ללמוד. אני לא חוסמת לך או לכל אחת אחרת את זה. מאידך, ואפילו קצת מדקלמת, יש משהו בדרך שכנראה באופן לא מודע ועמוק מחפש להציף ולהפיל אשמה על אחרים למרות שאנחנו ממש ממש משוכנעות שההיפך הגמור הוא. אולי אכתוב גם אצל אודי. וגם אם אודי לא יסכים לדבריי (וייתכן שכך), אדבוק בדרך של המטפל שמכיר אותי. זאת אחת הנקודות הכואבות ביותר, שבקצה מבקשות מאד להעיף אותי מהטיפול. ואם העוצמות הן כאלה, כנראה שיש כאן איזה לב. הייתי רוצה שבפורום, בפרהסיה, שלכאורה כל העולם יכול לקרוא, נצא שלמות ועשויות. חיות *עם* סיפור איום ובלתי נתפס, אבל לא *את* הסיפור. יש מצב שאעתיק את ההודעה גם לשם, ומשם נמשיך. סוריקטה

הי שוב, אם את מרגישה שבעץ התודות (לצורך הדוגמא) הכנסת לעצמך מקלות בגלגלים, אז זה ממש בסדר לשחרר את עצמך מזה לכמה זמן שתרצי. לזמן מוגבל או לתמיד. אולי בטעות איזה יום מישהו אחר ייפתח חד פעמית עץ כזה, ואולי העץ יצמח, ואולי לא. ואם לא בא לך לענות למישהו - אל תרגישי מחוייבות. הרשי לעצמך להיות את. עונים כי רוצים. לא כי חייבים כדי למישהו אחר לא ייכנס לחרדות ויצא מאיזון. כותבים כי מתחשק ולא כי מישהו אחר כופה עלינו. מאד פשוט להגיד, אני יודעת. אני מאמינה שהרגשות הקשים כן נוצרים ותמיד. אבל. כשאנחנו מבריאים (חרדתיים פחות בכללי), לא תמיד רואים אותם על פני השטח. לא לזמנים ארוכים ולא בעוצמות גדולות עד כדי פרנואידיות וגם במרווחי זמן גדולים יותר. סוריקטה

קראתי אותך לא ממש הבנתי שם בלמעלה מה הכוונה לחוסמת אותנו ....לא מרגישה חסומה גם לא מרגישה שמאשימה אחרים .. ולגבי העץ תודות ... חושבת שאחד בתחילת שבוע דיינו ואפשר לגלגל למטה ולכתוב בו עץ שבועי ואז כן ברביעי אני חא מחוייבת להכנס בבוקר מוקדם . אין לי בעייה להעביר אותו ואם את נאמר רוצה לפתוח ברביעי . העץ תודות הוא עבורינו מי שזה חשוב לו מוזמן לגלגל למטה. לגבי תגובות כבר מזמן עונה רק שמרגיש לי נכון .. מאז העץ ההוא שלי שנשאר לבדו ... הבנתי שאני זאת שצריכה לחשב מסלול מחדש ומאז אני לא מרגישה חייבת או צריכה כלום .... זה עניין של קשר וחברות ....וככזה בעיני לפחות לפעמים מושיטים יד גם שלך לא נוח .. אני בסדר באמת בסדר מרגישה הרבה יותר מחוברת ואסופה ויודעת כבר להתמודד ברגעי משבר ... יש כאלו שעדין צריכה תיווך מבחוץ .. ותודה אהובה אוהבת מאוד .... אם בא לך לפשט לי את ההודעה הקודמת אשמח כי לא ממש הבנתי מה רצית לאמר ....