לא יודעת מתי אוכל לכתוב שם...הכל קשה

כל הכבוד סוריקטה שכתבת...אני לא מסוגלת.קשה לי עם המטפלת שנסעה בדיוק יחד איתו...ומרגישה כמו התאורים של במבי..עזובה. ואפילו שחזרה לארץ. הפגישה טרם התקיימה ואיני יודעת מה יהיה..אחרי שהוצאתי עליה ככה שלא אכפת לה שהיא לועגת ומזלזלת בי. כי כתבתי לה שמקווה שהיא בסדר והיא ראתה ולא הגיבה 3 שעות. שוב כתבתי שרציתי תשןבה ושןב ראתה ולא הגיבה כמה שעות..רק אחר כך כתבה שלא שמה לב וסליחה שכבר הסבתי את תשומת ליבה. אז הרגשתי זלזול ולעג. ומשם לא בא לי ... היא ראתה!!! שני קווים כחולים ומה?? לא קראה..סתם נכנסה להודעה...אוף....הכל קשה וכעס מטופש....ילדה כנראה מטומטמת.

היי מיכל את לחוצה ....... יכול להיות שבאמת לא ראתה את ההודעות שלך היתה עסוקה..... כל דבר יכול להיות..... מבינה שרצית תגובה מידית ממנה אני חושבת שיש לכן היסטוריה לא נעימה עם הנושא הזה תקני אותי אם אני טועה...... וכל פעם מחדש את לחוצה מזה גם רוצה לבטל פגישות..... לא חושבת שהיא מזלזלת בך נראה יותר כמו אי הבנה מתי היא חזרה...... אולי עוד לא הספיקה להתארגן ? למה שתלעג לך את מטופלת שלה לפעמים בגלל לחץ אנחנו לא מבינים נכון.... נסי שוב לבדוק את הנושא ואל תבטלי פגישה שאת כל כך זקוקה לה נסי להתעלות מעל עצמך רק לטובתך........ מאמינה שזה יסתדר מתוקה חיבוק גדול בהמון אהבה חטולית

חטולית, כתבת פשוט ומובן כל כך ומרגש - 'לפעמים בגלל לחץ אנחנו מבינים לא נכון'. המילים שלי - בעתות חרדה אנחנו נוטים לתפוס באופן מעוות. חמודה שאת, חטולית. חיבוק לך, סוריקטה

מיכלי ...הכל בסדר את בסדר את כבר מכירה את התגובות האלה שלך את הקושי עברת את זה כבר איתה ותעברו את זה גם הפעם אני בטוחה בזה סומכת עלייך קשה כי פתחת דברים וההפרדה שאת קוראת לה זאת לא באמת הפרדה זה ניתוק , הדחקה ועוד הגנות ...אז עכשיו זה מתפרץ , הכאב התסכול הכעס כי אולי ממש רצית שגם היא תחכה לך כמו שאת מחכה לה זה בסדר ואולי באמת לא שמה לב , כי היו לה עוד כמה דברים על הראש זאת הסיבה שאני לא כותבת הודעות בוואטספ וככה זה בסדר מתי שעונה עונה חיבוק , יהיה בסדר תזכרי בפגישות קודמות אחרי נסיעה שלה .....

חטולית ואביב יקרות........ .שתיכן צודקות. כלומר זה קרה וקורה וכן יש חזרתיות...נזכרתי בבמבי שאמרה פעם משהו על הקשר שלי עם המטפלת..ומיקה שקצת מקנאה בקשר...נו, לא משהו הקשר עכשיו...אם יש בכלל. וכן אביב התנתקתי ופתאום נזכרתי בה היום....אוףףףף אולי כי ידעתי שחזרה?? כועסת עליה..עליי ששתפתי לפני שנסעה....ונמאס לי מהטיפול והרגשות העזים האלה. רק איתה הכל כל כך עוצמתי...אוףףףך

קשר דבר לא פשוט אבל,אפשרי סומכת עליכן שתעברו את זה גם הפעם.

הי מיכל, אני שמחה שאני קוראת עכשיו שוב את הודעתך, כי אתמול, כשקראתי, קראתי אחרת. אז אני נזהרת. אביב מסכנה כבר השתגעה ממני (ואגב, אני לא זוכרת את הנקודה הרגשית בה הייתי שגרמה לי להגיב כך, אני כן זוכרת שזו הייתי אני, כן מכירה את זה בי). את יודעת, אומר משהו שיעצבן, כי... יש בו מילה שאודי משתמש בה, את יודעת - געגוע... אז אולי במקום להרגיש געגוע, את סוג של תוקפת (ככה אני רואה את המיילים האלה). המטפל שלי לא מגיב לי על כאלה. אם מתבוננים עליהם ממרחק וזמן מבינים כמה הם לכאורה מבקשים עזרה, אבל בה בעת גם הודפים אותה ומרחיקים ומתפרעים. שלוש שעות זה כלום זמן בראייה ריאלית של המצב, התסכימי? מה הייתי מציעה? (ולא שאני יכולה לעשות את זה) - להתקשר בטלפון, או, את יודעת מה, יותר טוב 'פשוט' להמתין לפגישה, ולומר מילים כמו הזדקקות ותלות וגעגוע. המילים הכמעט בלתי אפשריות האלה. יאללה, יש בפנים ילדונת פגועה, אנחנו יודעים. והיא דורשנית ולקראת הפגישה משתחררים כל מיני ומתכוננים להישמט. כולי תקווה שתהיינה שם ידיים לתפוס אותך. צריך להשתדל להרוס כמה שפחות, ואם רואים שכבר התחלנו להרוס, להשתדל להפסיק לרכוב על הגל הזה. מה את אומרת? שלך ובעדך, סוריקטה

אומרת שאת חכמה....יהיה טוב😘