כבר חשבתי שזה מאחורי אבל לא

כבר עברו כמה שנים מאז הפעם האחרונה שהייתי במצב נפשי סטרס בלתי נשלט......מאז 6 שנים שבעלה נפטר ולטומטומי קיוויתי שמעכשיו כבר לא יהיו עוד טריגרים.....אז בא האישפוז שלה וכל השאר..... והיא מעולם לא הפסיקה כל הזדמנות להזכיר אותו.....ולשבח אותו.....שעשה ככה....וככה....נסיתי כמה פעמים לא לרמוז לה אלה להגיד לה שזה מפריע לי והיום זה שוב הופיע..... הפצע , שתמיד מופיע אחרי.....אחריו כואב אדום. .....והתחיל להתנפח מחדש הכאבים שבאים ביחד איומים עד שזה מבשיל ומתפוצץ בנתיים גם אני מתפוצצת עכשיו שוב יקח זמן עד שזה יחלים..... ולא חשוב מה אני אומרת לה וכמה אני מדגישה שתפסיק..... היום אמרה לי בפרוש שככה היא מעדיפה לזכור אותו וזה מה שנשאר לה ממנו ומה איתי ??? אני כנראה קיימת רק לצרכים שלה כלום לא השתנה וכלום לא הולך להשתנות למה תמיד אני זו שצריכה להתאים את עצמי לתנאים שלה..... לפחות השבת כבר עברה ומחר שוב ריצות עבורה ואיתה שיהיה שבוע טוסט.... חטולית

תוכלי להעתיק ולכתוב בפורום של אודי? אם זה בסדר מבחינתך. מניחה שיהיה לי מה לומר, אך שם מרגיש לי יותר בטוח וגם שומר על רצף, אם כי אני יודעת שזה מקום הבית בהרגשה הראשונית. לא תמיד הכי בטוח בבית, את יודעת... שבוע טוסט, אהבתי. 💗

במשך היום יותר מאוחר.... אתמול הייתי חייבת לפרוק לפני הכל זה ישב עלי כבד כל כך וכואב כל כך כמו הפצע שמתמלא......ורק מחכה שיתפוצץ תודה סוריקטה חטולית

אוףף אהובה שלי מסכימה עם סוריקטה ושולחת לך ים כוחות עד שאודי יעלה את יודעת אהובה אני חושבת שאת מוכרחה לגייס לך עזרה אולי דרך העמותות לניצולים שמישהו יתמוך בך בקושי מול הטיפול בה ולדעתי , טוב את יודעת את דעתי ואני יודעת שקשה לך לקבל עצוב לי בעיקר

מצטערת שלא עניתי עד עכשיו גם לא נכנסתי עדיין לשם,,,,,אחרי שגמרתי את הסידורים איתה ברחתי משם ושכחתי אצלה את הפלפון ואת הסגריות שלי רק עכשיו הפלפון חזר אלי אז זה כבר יהי. כנראה מחר בנתיים חיבוקים עד אליכן וליל מנוחה לא ישנתי כבר שתי לילות עייפתי בחיי

אביבוש מתוקה גם כדי לקבל עזרה מ....נצולי שואה זה. תהליך, לא קורה מהיום למחר ולא תמיד לפי הצרכים שלה המתנדבים .....צריך למצוא משהו שהזמנים מסתגרים,,דיברתי כבר מחכה לתשובה חטולית

לאט גם רומא לא ניבנתה ביום אחד