דיברתי איתה בבוקר :-( "טריגר"

והמצב לא טוב מיום ליום,היא אמרה שאני לא אכיר אותו הוא לא אוכל בכלל ונראה כמו אנורקסי והוא נחלש ואני עם צמרמורות קשה לי לראות אותו, ככה דועך אבל אני רוצה ללכת לשם אני מרגישה חלק משם ואני רוצה להיות שם בשבילה אבל רק המחשבה אייך הוא עכשיו עושה לי כאבי בטן ואני מנסה לא לחשוב על עצמי,ואני מנסה לחשוב מה עובר עליהם עכשיו שהם הולכים לאבד אותו שהחיים כל כך נזילים ואייך ברגע אחד הכל התהפך אני שמחה שלפחות חזר הקשר אחרי ניתוק של הרבה שנים לא יודעת מרגישה רגשות מעורבים מבולבלת עצובה פוחדת

מכירה את בשורת האיוב מקרוב כאשר התמודדנו עם המחלה שהפכה סופנית במפתיע אצל דודתי האנורקסית שהיתה תזזיתית מטבעה והגיע לאיבוד הכרה ללא יכולת לזוע ולנוע... אך בשונה מאבי שנפטר במפתיע ובמפגיע מבלי להתריע.. לפטירת דודתי התכוננו בתת מודע ועכלנו ועבדנו את הפרידה טרם מלאך המוות הכריע..... מקווה שתיהי עם כולם וותנוחמי בזרועות המשפחה שהתאחדה מחדש באופן מרגיע... מחבקת ומחזקת, שדה ניר

גל יקרה אם מותר... במי מדובר? מרגישה את הכאב הבלבול והמבוכה , תעשי מה שנכון לך, את הצעד שכשהכל יגמר לא תצטרכי לחיות עם רגשי אשמה , חרטה או צער על משהו שהתפספס. לא יודעת את הרקע ולא מכירה את הנפשות הפועלות אז אולי אני מציע משהו שלא מתאים איתך הסליחה. מקווה שתמצאי את הכח לפעול נכון. שולחת חיבוק - ליז

יקירתי הסובלת אדם שגוסס לא יכול להראות טוב , ואין ספק שיהיה לך קשה לראות אותו במצבו זה , אני מבינה שאת כבר מרגישה רע עוד מלפני שראית אותו , הבטן כואבת מאוד , הייתי אומרת שאת מאוד קשורה אליהם גם אם היה ניתוק של כמה שהים כי אמרת בעצמך שהם היו המשפחה שלך ואת אוהבת אותם , אני מאוד מבינה את החרדות שלך שהן קשורות גם במפגש מחודש עם המשפחה וגם עם עוד חולה סופני שגוסס מסרטן , כבר עברת מספיק מכל אלה בתקופה האחרונה ,נראה לי שאת בכל זאת תלכי אפילו רק כדי להפרד ממנו בפעם האחרונה , ואולי גם כדי לחדש את הקשר עם המשפחה הזו ,אולי מעז יצא מתוק מי יודע ? בכל אופן , חשוב שתהיי שלמה עם מה שתחליטי לעשות כי מי שתשאר עם כל הרגשות לאחר מפגש כזה טעון , זו את יקירתי !!!!!!!!! מחבקת אותך המון ומחזקת את רוחך לכל החלטה שתעשי , חתולה

ונגמרו לי המילים :-( http://blog.tapuz.co.il/kotsim/images/1339518_52.jpg

לצערי הייתי שם, שלשום היתה האזכרה לאימי 13 שנים . כשגילו את המחלה זה כבר היה אבוד ונתנו לה 8 חודשים וכך זה בדיוק היה, וראיתי אותה דועכת וליויתי אותה בלילה האחרון כשהאינפוזיה מטפטפת לה מורפיום וחמצן מוזרם בכמויות והלכתי לישון ב9:00 בבוקר וחצי שעה אחרי העירו אותי לבשר לי על מותה, מקוה שהוא לא יסבול יותר מדי וגם אתם המשפחה המון כוח. ולך יקרה מקווה שתוכלי עכשיו להיות רגוע שלפחות קיימת את הפגישה ולא השארת קצוות פרומים. מחבקת - ליז