סוף שבוע.......

בנתיים מצליחה לא לשקוע משתדלת לסלק את המחשבות, את הרגשות יש רגעים שמרגישה את הכבדות העולה מבפנים אבל בנתיים מצליחה לא לאפשר לזה להשטלת עלי שימשיך כך.............

שחף יקרה... שולחת לך הרבה כוח וחיבוקים... שתהיה שבת טובה ורגועה... אנחנו כאן... איתך....

כי חלמתי על החתלתול שלי שמת מצד אחד זה הרגיש לי כל כך אמיתי שהוא איתי, שאני מלטפת אותו, נותנת לו לאכול משהו מיד ומצד שני ידעתי שאני רק חולמת את זה ובגלל זה התחלתי לבכות ואז התעוררתי ולא יכולתי להפסיק לבכות עוד כמה דקות אחרי שהתעוררתי אני כל כך מתגעגעת אליו, הוא כל כך חסר לי

שחפונת ... מאחלת שבכל סופ"ש תצליחי קצת יותר להאריך את הזמן הרגוע. מקווה שהתאוששת מהחלום ושעכשיו יותר טוב... נזכרתי בימים שהחתול חלה וכמה שכלנו היינו מעורבות בכל התהליך ,הביקורים אצל הוטרינר ,ואת היום שהכל נגמר וכמה שהיית שבורה ואיך לאט לאט חזרת לתפקד ולפקוד את הפורום ולהשמיע גם דברים חיוביים. וכמעט שכחנו שהיית בכזה משבר.. אז זה טבעי להזכר ולהתגעגע. ואח"כ לחזור לחיים. מחבקת ליז

מהחלום כבר התאוששתי ואפילו שטפתי את הדירה מזמן מזמן כבר לא עשיתי את זה לא הצלחתי לגייס לזה כוחות והיום סוף סוף כן הצלחתי :) שיהיה לך שבוע טוב שחף

שלא הייתי אצל ההורים שלי היום החלטתי כן לבוא לאיזה שעה - שעה וחצי האמת שהתלבטתי כל היום ומאוד מאוד פחדתי האמת שבשלב כלשהו אמרתי לעצמי שאני עוד לא מוכנה לזה כי רק המחשבה על זה שאראה את אבא גרמה להצפה רצינית שוב חזרו כל מיני מחשבות על הפגיעה אבל עם הזמן נרגעתי ובסוף כן הלכתי עם המון המון חששות גם כשבאתי אליהם בהתחלה הייתי ממש בלחץ הרגשתי שם מאוד לא בנוח אפילו לא פתחתי את הדלת עם המפתח שלי, אלא צילצלתי ותמיד אני פותחת לבד אבל זה כבר לא הרגיש לי נעים בכלל לפתוח לבד זה הרגיש לי כמו מקום זר שצריך מאוד להיזהר שם האמת שבקושי ראיתי את אבא הוא הסתתר ממני בחדר שלו רוב הזמן עבר דרך הסלון רק כדי לקחת לעצמו משהו מהמטבח בקושי אמרנו שתי מילים אחת לשני וזה גם היה די מלחיץ לא יודעת מה יהיה עם זה בהמשך לא מרגישה שיש דרך כלשהי לשפר משהו במערכת היחסים שלנו אני יודעת שזה מלחיץ את שנינו שנינו חוששים מהאינטראקציה הזאת שנינו נזהרים ומתרחקים וכנראה זה נועד להישאר ככה נכון לעכשיו אני לא מרגישה טעם לנסות לדבר איתו כי אין לי כל כך מה להגיד לו מעבר למה שכבר אמרתי ואמא שלי אמרה לו הזמן יראה..................

שחף יקרה! חושבת שאת ממש ממש אמיצה.... זה ממש לא קל ולא פשוט... שמחה גם שאת משתפת כאן, זה תמיד עוזר לחלוק את כובד המשא עם עוד מישהו... לא חשוב שלא היה לך ואולי גם לא יהיה לך מה לומר לו, עצם העובדה שהלכת לשם - זה הכי חשוב. בעיני זה עוד מכשול גדול להתגבר עליו והצלחת בגדול!!! מחזבקת

את פשוט מקסימה שחבל על הזמן אני גאה בך מאוד על האומץ שעזרת וכן הלכת , שלא ויתרת מראש רק בגלל הפחדים שלך , ואולי באמת אין כרגע מה לעשות עם היחסים שלך ושל אביך , נראה לי שאת בכלל לא צריכה להילחץ מזה , שילך לאן שהוא בוחר ואת תעשי מה שבא לך , כל הכבוד לך חתולה

הרצון להדברות וקשר עם אבא ומצד שני חששות ומחשבות של הפגיעה אבל עשית צעד אמיץ בזה שהלכת לשם אחרי ניתוק של כמעט חודשים ואולי הזמן ואולי האינטואיציה של הלב יעשו את שלהם

זוכרת כמה קשה היה עם החתול....ממש טראומטי.... וזה חוזר...געגועים... מצטערת שהיית צריכה להתעורר כך... אני חושבת שאבא שלך מודע לכך שהדברים אינם כפי שצריכים להיות.... הוא מתקשה להתמודד מולך... ומה שהיה צריך להיות בית בשבילך ...הוא מקום זר מפחיד ומלחיץ... אני חושבת שבכל מה שתלוי בכך עשית ואת עושה הכל... המשכי כך... דאגי לעצמך...את הכי חשובה השאר כבר קשור לאחריות שאבא שלך יחוש ויעשה מיוזמתו צעד לשינוי... איתך אידה