היא עדיין לא מאמינה לי

וזה פשוט מדהים....איך היא יכולה אחרי 19 שנה להמשיך לא להאמין לי??? ימים לא קלים עוברים עלי ואני מצטערת שאני לא ממש פה איתכן...... אני כ"כ טעונה וכעוסה...אתמול בערב לא יכולתי כבר ופתחתי את הפה הגדול שלי אני קצת מתחרטת שדברתי כי זה לא היה כ"כ הזמן בשבילי להתמודד מולה אך פשוט לא יכולתי כבר! הגעתי הביתה , נכנסתי לחדרה של אמי והתחלנו לדבר......השיחה נגררה ונגררה והתחלתי מבלי ששמתי לב פשוט לדבר.......זה פשוט מדהים איך התגובות שלה לא השתנו....ואמרתי לה את זה......"תראי את עצמך, אמא, בדיוק כמו לפני 19 שנה, גופך מכווץ, מבט קר , ושתיקה.....זאת אני הבת שפגעו בה....אני לא מבינה , עד היום אין לך את הרצון העז להגן על ילדתך הקטנה? את לא כואבת שפגעו בגופי?" היא - " אני רק לא מבינה איפה הייתי כשאת חושבת שפגעו בך"........ "כשאני חושבת שפגעו בי????? חושבת????! פגעו בי!!! ואת עדיין לא מאמינה לי"... לא וויתרתי לה....הטחתי בה דברים קשים ולשאלה שלה היכן היא היתה אמרתי לה שלא תשאל אותי...היא האמא לא אני....שתשאל את עצמה ואת הכשלונות שלה , אמרתי לה שהיא נכשלה בתור אמא.......והיא כרגיל יושבת ושותקת!!!!!!! אמרתי לה שמעולם היא לא ממש אהבה אותי.......והיא שתקה. אמא שלי לא אוהבת אותי , מעולם לא אהבה אותי וכנראה שגם לא תאהב..... אני מרחמת על האישה הזאת....איך אפשר לזנוח ככה ילד??? שאלתי אותה האם היא גאה בי והיא שתקה , היא תמיד שותקת, זה מה שהיא מכירה היא לא מסוגלת לאהוב אותי , היה איזשהוא שלב שהיא אמרה שעדיף שהיא לא תדבר וזה הלחיץ אותי......הרגשתי כמו פעם....היא שיחקה אותה הקורבן המסכן ואילו אני הרעה....לא נתתי לה לשחק בי כמו שהיא עשתה כל חייה.......לא ריחמתי עליה. היא מעולם לא ריחמה עלי..... קשה לי ומאוד, אין לי אמא שתתמוך בי ותהיה שם לצידי, היא ניסתה להגיד לי משהו ופחדה.....כהרגלה...... ואני כרגיל לבדי , ממשיכה לגדל את עצמי....ללא תמיכתה וללא אהבתה....אני כבר רגילה. אני טפשה, מה חשבתי לעצמי??? שתהיה לי אמא אמיתית?? בחיים לא! קשה לי מאוד, אני ממוטטת.

לב היקרה אני מאוד מצטערת לשמוע מכיוון שאת התמיכה שאת הכי צריכה זה מאמא שלך היא אמורה להגן עלייך ולעטוף אותך אבל יכול להיות שהיא לא יודעת איך לאהוב ואיך לעטוף או לתמוך אולי לא לימדו אותה אולי למדה מאמה לא שאני מצדיקה אותה חלילה אבל נראה שלאמך יש הרבה נושאים לא פתורים עם עצמה שלא קשורים אלייך יכול להיות שהיא לא יודעת איך לאכול את זה בכל אופן אני מקווה שאמך תפקח את העיניים לפני שיהיה מאוחר מדי כי הבת שלה צריכה אותה אני מציעה לך ללכת לטיפול לדבר על זה כי את תביני יותר וגם לך יפתחו העיניים ותוכלי לדעת איפה את עומדת למרות הסיפור שלי עם אמא שלי שהיא תמכה בי ברגעים קשים אלה גם לי היו בעיות איתה יותר מאוחר 4 שנים אחרי שהסיפור התפוצץ התחילו בעיות במערכת היחסים שלי עם אימי וגם לי היו כעסים עליה עד שיום אחד כמוך ישבתי איתה בחדרה והתחתי בה תלונות שהיו לי אליה כי גם היא באיזשהו שלב התעייפה מכל הבלגן הזה ובצדק במשך הזמן למדתי לחשוב על שני הצדדים של המטבע על שלי ועל שלה כלומר הבנתי מאיפה באים הטיעונים שטענתי ומאיפה באים שלה בקיצור הסתכלתי על כל התמונה עדיין קשה לי שלא לכעוס עליה אבל יש דברים שהשלמתי איתם השינוי שחל בה מההתעייפות שלה מהנושא יש לציין שלא הייתי קלה והיא סבלה אותי מעל ומעבר וזה מה שאני רואה אני משתדלת להסתכל יותר על מה שעשתה בשבילי ולא על מה שלא מקווה שלא הלאתי אותך אשמח לשמוע ממך בהמשך מחזיקה לך אצבעות וממליצה לך ללכת לטיפול אוהבת אני...

אני בטיפול כבר שנה.....התקדמתי אין ספק...אך לאט לאט....יש לי המון בעיות בגלל זה הכל אצלי לאט לאט. את יודעת, במשך המון זמן מצאתי את עצמי יושבת וחושבת מה היו המניעים של אמי להתנהג כמו שהתנהגה עד שהבנתי שאין עם מי לדבר. אין שום הצדקה בעולם להתנהגות שלה ואני לא מדברת על הפגיעות, אלא מה שבא לאחר הפגיעות, מה שהיא עשתה לי.....הצורה שגידלה אותי בצורה הכי מעוותת ....זה כ"כ הרבה מעבר לזה. והיא לא מבינה מה אני רוצה , הוריי חושבים שהם הורים מדהימים שנותנים ונותנים לילדים , אתמול הטחתי זאת באבי......הוא אמר לי שכל חייהם הם נתנו לי ונתנו לי....וצעקתי עליו שהם חייבים לי 19 שנה מחיי! 19 שנה שהם לקחו ממני! וכרגיל הם שתקו....מפחד.... הבעיה מתחילה מזה שהם לא מאמינים לי, הם חושבים שאני ממציאה, מה עוד שהם לא כואבים את הפגיעות שלי...זה לא מזיז להם בכלל..... אני משתוקקת לתינוק משלי....לילד שאת חיי אני אתן למענו, רק שיהיה לו טוב....זה יהיה כאילו נולדתי מחדש, לחוות ילדות נורמאלית , נעורים, בגרות.....אני לא יודעת מזה!! כואב לי , כואב לי כ"כ....אין לך מושג כמה.......

האמת שמאמש עלה בי הרצון העז להתרחק מכל העולם ואשתו כולל מהפורום....וליטול הפסקה ארוכה עד להודעה חדשה.... אך כאשר קראתי את הודעתך זו נכנעתי.....ממך לא אתרחק!!!ולא אטול חופשה!!! לך אני חשה חיבה קירבה ואהבה רבה!וכשאת זקוקה לי אני כאן למענך-בשמחה! ראשית מאד מבינה ללבך ותחושתך......וחשוב לי לומר לך שלי אומנם ישנה אמא מדהימה-דואגת, מכילה, אמפאטית וסימפטית ביותר אך כאשר הייתי קטנה אני זוכרת היטב סיטואציה שבה סיפרתי לה על גבר שהסיר את מכנסיו למולי באחת מסמטאות שכונתנו, התערטל ושיחק במה שמו שלו(אז לא ידעתי שזה נקרא אוננות)וקרא לי לבוא אחריו וכסירבתי הוא החל לרדוף אחרי ובפעם ההיא נמלטתי וניצלתי!!!והתגובה שלה כאינסטינקט ראשוני היתה:תפסיקי לדבר שטויות לדמיין ולהמציא המצאות!!!ואני זוכרת שמאז ועד שהתבגרתי לא שיתפתי יותר אף אחד בעולם בפגיעות ובתקיפות המיניות שעברתי וסתמתי את פי ושמרתי עמוק בבטן את כל אשר התחולל בי, את כל מי שהתעלל בי וחילל את גופי ואת נשמתי!!! רק בגיל 20 העזתי ופתחתי את כל תיבת הפנדורה והטחתי את הסיפור שעלי כה השפיעה בפניה!!!והיא היתה פשוט המומה!!! ואף לא זכרה את אותו אירוע שמבחינתי היה סימן דרך- אבן בוחן לתגובותיה ולחוסר הגנתה דאז ומני אז לשתיקתי הרועמת וחוסר שיתופי המוחלט בכל הנוגע לפגיעות המיניות- כלפיה!!! ומני אותה שיחה פתוחה אמי התעוררה לנושא זה ומעורה כמעט בכל פרט ופרט מחיי!!! ועתה אנו קרובות ביותר!הרבה יותר מאשר קודם לכן!כאשר סוד אפל חצץ בינותנו! מה שניסיתי לומר לך מאמי שלעולם לא מאוחר לתקן וכל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן ולעיתים רבות דברים שאנו רואות מכאן- מתוכנו, מן הפרשנות שלנו ומנקודת הזמן הספיציפית נראים אחרת לגמרי מצד אמותנו....וחשוב לי לציין ולהדגיש שמאז ומעולם היה לי אמא דואגת, תומכת, מסורה שהקריבה את חייה ואת כל ישותה למען ילדיה...ועדיין בכל תחום הפגיעה המתמשכת בי הכל היה נעול וחתום בפניה עד גיל 20!!!! לפי דעתי אמך עדיין בשלב של הכחשה והדחקה.....בשלב שבו אמי היתה נתונה כאשר אני הייתי קטנטנה...זה מנגנון ההגנה שלה על הבשורה המרה ועל כך שהיא לא היתה שם בשבילך כאשר זה ארע!את מטיחה בה האשמה חמורה שמעידה על כישלונה ותפקודה כאמא!!!וזה גילוי איום ונורא!שהיא לא יכולה לקבל ולעכל!!! קל לה יותר להתמודד עם כך שהכל כביכול המצאה שלך!להדחיק ולהכחיש את העובדות הקשות להתמודדות!!!אך אני בטוחה שבתוך תוכה היא יודעת היטב שאת דובר אמת וכאובה ופגועה בכפל כפליים גם על מה שעוללו לך בהיותך תמה וגם על כך שלא היה מי שיגן עליך, יגלה, יחשוף יתמוך ויהיה שמה לגונן עליך ובעצם על אובדן הדמות הרחומה של האמא! אני מאד מקווה שאמך תטפל בעצמה ותגיע להכרה מתוך בחירה שהיא לא נהגה בך ועמך כשורה אך היא יכולה לתקן את העוולה למען עתידה ואושרה של בתה!!!ושאת פתחת לה את ההזדמנות היקרה מפז לחוויה מתקנת.....לשינוי המצב והיחסים בינכם!ולהכיר בערכך כבת מקסימה, טובה ועדינה!למענך נשמה יקרה שלי!!! מחבקת, תומכת ואוהבת, שדה ניר.

תודה שאת פה למרות שקשה שלך , אני מעריכה זאת מאוד. אמא שלי מבחינתי היא כמו "אלמוט" ( כמו בובה כזאת שלא מגיבה) אפטית לעצמה ואלי קשה לי להאמין שיגיע יום שהיא באמת תאמין לי ותוכל לשמש לי כאם אמיתית. היא פשוט כזאת, זה האופי שלה....היא רגילה לסבול והיא למדה אותי לסבול...מעולם לא דאגה לתת לי את המקום שלי , לנסות להעלות לי את הביטחון.....היא פשוט כזאת ולי זה כואב ומזל שיש את הפורום אחרת בכלל הייתי משתגעת. אני מבינה אותך ומבינה את מה שכתבת לי אך במקרה הזה , זה פשוט חסר סיכוי, אמי היא לא כמו אימך המקסימה......תעריכי את מה שה' נתן לך...זו מתנה יקרה מאוד! שמחה שיש לך אם אמיתית.....ותודה שאת פה לצידי...זה מחמם אותי מאוד אוהבת, אני

מה קרה ? למה נפלו פניך? למה את רוצה להסתגר???? מחזבקת בשפתך - ליז מקווה שהשבוע יהיה טוב

את לא טיפשה... רק מבקשת את הדבר שכלנו גדלנו עליו - שההורים אמורים להיות שם בשביל הילדים שלהם. והכאב והגעגוע לדבר הזה שכנראה לעולם לא יתממש הם כל כך מובנים . אך עם השנים לומדים שההורים שלנו הם אנשים רגילים לא איזו אידיאל של שלמות ויש בין ההורים כאלו שיודעים לחבק ולתמוך וכאלו שלא ולחלקם יש את ההסטוריה שלהם שגרמה להם לגדול ולהיות האנשים האלו ולחלקם אין שום סיבה מוצדקת נראית לעין שמצדיקה את ההזנחה שהם זונחים את ילדיהם. לא שזה מנחם אך אלו העובדות הם אנשים שילדו ילדים מבלי שיהיה להם את הכלים לטפח אותם. אני מבחינתי נשבעתי שאת ילדי אגדל אחרת חיבוקים, נישוקים, הקשבה, סובלנות. וזה מאפשר לי להרגיש הרבה יותר שלמה כי מהם לא ממש יצאתי בן אדם חזק. חייבת למצא דרך לשחרר ולהשלים. לא לקבל ,אבל אולי להבין מאיפה זה בא ,אחרת לעולם לא תהיה לך שלווה. (אולי היא נפגעה, אולי הוריה לא היו שם בשבילה, אולי היא עברה איזו טראומה בעברה.... באיזו מין משפחה היא גדלה , האם נתנו שם לבטא רגשות, האם היה מותר שם לדבר על כאב על סבל האם היה מותר שם לבכות לכעוס? אולי יש רקע של מחלות נפש ואז הפחד להשתגע משתק ולא מאפשר התמודדות ומפתחים מין סוג של אדישות שהוא בעצם הגנה. תנסי לדבר איתה על הדברים האלו מבלי להעלות את הפגיעה אולי תגלי עליה דברים שיעזרו לך להתמודד עם חוסר ההתמודדות שלה.) וואו דיברתי המון מקווה שגם תרמתי משהו - מחבקת ליז

היי מתוקה את מאוד צודקת , הכאב שלך על היחסים שלך עם אימך לא הישתנו , וכמו שכבר אמרת , גם אימך לא השתנתה במשך כל השנים האלה שחלפו וזה לא מרוע לב , זה מה שהיא היתה מאז ומתמיד , וכנראה שזה גם מה שיהיה בעתיד ,היא לא מסוגלת להשתנות ואין מה לעשות , אני בטוחה שהיא לא שונאת אותך ,היא פשוט לא מסוגלת להיות משהו אחר ממה שהיא ,גם תנאי החיים שלה לא השתנו במרוצת החיים לא לטוב ולא לרע (???) אולי דווקא הכאב שלה שהיא לא מצליחה להראות משהו אחר , והאשמה שלה על שלא עשתה אז כלום לא נותנים לה להתחבר לאן שאת צריכה ,אל תכניסי לך לראש רעיונות בגלל הכאב שלך , מי יודע ? אולי בעתיד כשתהי במקום טוב יותר תוכלי לנתח את כל המצב ואת כל הרגשות ממקום אחר , מחבקת המון יפתי חתולה