לילה לבן ושלוש וודקות עם רדבול
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מזמן לא חזרתי הביתה כל כך "מוקדם". מזמן לא השתכרתי כמו שהשתקרתי היום. המוזר הוא שאני אף פעם לא באמת משתכרת. אני יכולה לשתות המון ויכולה לראות כפול אבל אף פעם אינני מאבדת שליטה. תמיד הראש נשאר צלול. אף פעם אף אחד חוץ ממני לא יכול לזהות שאני שיכורה. תמיד אני ממשיכה לדבר ולהתנהג בהיגיון. תמיד אני נשארת אני. יש רק את ההרגשה הפנימית שלי של ההשתכרות, אבל אף אחד לא יכול לראות את זה. ככה זה היה מאז שהייתי ילדה בת 12. ההורים שלי אף פעם לא יכלו לנחש שהשתכרתי, כי פשוט לא רואים את זה עלי, לא ניתן להבחין בזה. עכשיו אמרתי לחברה שלי שאני שיכורה לגמרי והיא אמרה לי שאני נראת ממש צלולה. איך זה יתכן?
שחף היקרה ההשתכרות עוזרת? את מצליחה לשכוח? או לישון? מדהים איך גם במצב של השתכרות את כל כך בשליטה..מדהים אבל אני מאוד מזדהה איתך...בי יש פחד עצום מאיבוד שליטה בכל צורה..לך גם? מקוה שהבוקר את בסדר דמעה
ומצד שני שאיפה ואפילו כמיהה כן לאבד שליטה... להתמזג... להתאחד... מבינה את הצורך להשאר תמיד למעלה מי שנפגעה כל כך כשכן נתנה אמון והתמסרה שומרת אחר כך על עצמה מפני כל טעות בשיקול הדעת שעלולה לעלות מאד ביוקר. אולי הפתרון נעוץ בהבנה שלא היתה טעות שלך שגרמה לארוע להתרחש. היה חוסר מזל היית במקום לא נכון ברגע לא נכון עם אדם לא נכון. אין צורך לשמור כל הזמן על שליטה מותר להרפות ולהשתחרר. כי זו לא את אשמה. ואת יכולה לתקן על ידי מציאת דרכים ונתיבים חדשים אל האנשים שסביבך. דרכים שבהן את לא חייבת להיות בהגנה ובמתקפה לסרוגין . וחוץ מזה מה שלומך?
כן, דמעה, גם לי יש פחד עצום מאיבוד שליטה, כמובן. איך לא? אני חייבת תמיד להרגיש שהכל תחת השליטה שלי. ואם אני מרגישה שהשליטה היא בידיים של מישהו אחר אני מתחילה להרגיש חוסר אונים וכעס ומנסה בכל דרך אפשרית להחזיר את השליטה לידיים שלי.
איך אפשר לשכוח אם אני אף פעם לא באמת משתכרת? יש רק את התחושה הפיזית של השתכרות, אבל הראש שלי נשאר צלול. ולישון זה אכן עוזר, במיוחד אם לקחת בחשבון שאני מוצאת את עצמי במיטה ב-5 בבוקר.
חשבתי עלייך אתמול והיום ניסיתי להכנס יותר לעומק להרגשתך לתחושת חוסר האונים שלך מול הרגשות שמציפים אותך בגלל הנקודה שאליה הגעת בתהליך הטיפולי מול המטפלת. רגשות של דחיה של נטישה של אשמה של פחד לתת בה אמון ולחשוף פגיעות ותלות מצאתי את המלים של יונה וולך שהיטיבו לתאר את המקום הזה ולא יכולתי לעשות עם זה כלום לא יכולתי לעשות עם זה כלום זה היה אצלי בידיים ולא יכולתי לעשות עם זה כלום יכולתי לגמגם..גמממ מה רציתי להגיד? יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר ואתה עומד מולי כמו ילד קטן וחוזר שוב ושוב על השאלה מה עשית עם זה? שואלים כולם ועכשיו תצטרך להתחיל שוב הכול מחדש.. ובשורה האחרונה אני מוצאת הרבה מאמץ אבל גם נחמה... שאם תתחלי מחדש אולי תגיעי למקום אחר. אל תפחדי המקום הקשה הזה יש לו סוף כעת את חווה במודע רגשות שאי אז הציפו אותך בלא מודע ובחוויה הזו שהיא בדיוק החוויה הטיפולית הנחוצה למרות הקושי יש גם שחרור. את לא לבד. אנחנו איתך.
