אחי הגדול... (מוזר לפנות אליו ככה..

בדרך כלל הוא סתם 'אחי'... יש את אחי הגדול, אחי הקטן, אחותי הקטנה, ואחי....בלי שום תואר אחר כך) זוכר איך היינו קטנים ואיזה קשר טוב היה לנו? זוכר איזה חברים טובים היינו עד לפני שש שנים? נראה לי שהיינו חברים הכי טובים... למרות שתמיד טענתי שאני הכי קרובה לאחינו הגדול, אני חושבת שהייתי הכי קרובה אליך... לפחות עד לפני שש שנים.... מה שבטוח זה שתמיד הרגשתי הכי מוגנת על ידיו, אחינו הגדול... תמיד הרגשתי שהוא שומר עליי... יותר מכולם, אפילו יותר ממך... וכנראה שהילדה שבתוכי ידעה למה... תהית פעם למה התרחקתי ממך ככה? למה פתאום לא דיברתי איתך, לא התקרבתי אליך, לא יכולתי להסתכל עליך או לשמוע את השם שלך? אני יודעת שתהית, שלא הבנת מה עובר עליי... זוכר איך היינו קטנים ואיזה קשר טוב היה לנו? אני בטוחה שלא רצית לנצל את זה... שזה לא בא לך מרוע טיבעי, אלא מחסר נורא גדול והרבה בעיות עם עצמך... אולי זה מה שהכרת... אולי גם בך פגעו.... אולי ואולי ואולי.... כל זה לא משנה את העובדות או את מה שקרה... מה שאתה עשית... מה שאני עשיתי, שביקשת ממני לעשות.... אני לא באה עכשיו ואומרת לך כמה הרסת לי את החיים וכמה אני שנאת אותך... להפך... אני אוהבת אותך... אני לא יכולה לשנוא את אחד האחים שלי, לא מסוגלת... וגם לא חושבת שמגיע לך שאני אשנא אותך.. אבל אני כן חושבת שאתה צריך לדעת מה עבר עליי בשש השנים הללו... איפה הייתי בהתחלה ואיפה אני היום.... כמה עבודה הייתי צריכה לעשות בשביל להגיע למקום הזה שאני נמצאת בו היום... למקום שאני לא כועסת על עצמי יותר (לא בגלל זה בכל אופן...) ולא מאשימה את עצמי יותר (לא על זה בכל אופן...) למקום שאני מצליחה להאמין בעצמי... יודעת שאני מסוגלת, שיש בי כוחות... למקום שאני בוחרת בחיים ומוכנה להתמודד איתם... אני רוצה לומר לך שכל זה כלל לא מובן מאליו.... אולי אני רוצה לשמוע את עצמי אומרת את זה לך כדי לסגור מעגל... לסגור את הנושא הזה... עם עצמי...ואיתך... ואני רוצה גם שאם יש צורך, אתה תתחיל לעזור לעצמך, לעבוד עם עצמך... אני לא מוכנה שזה יקרה שוב... לאחד או אחת האחייניות שלי או אף אחד אחר.. לא חושבת שאתה אדם רע או שזה יכלו לקרות שוב, קשה לי להאמין... אבל אני לא מוכנה לקחת את הסיכון הזה... ונראה לי שאתה צריך לשמוע את המילים הללו שלי... לשמוע אותי אומרת שאני סולחת לך.. נראה לי שזה אוכל אותך מבפנים כל פעם שאתה מסתכל לי בעייניים, כל פעם שאני רק אומרת שלום או להתראות ולא מחבקת אותך, אבל את האחים האחרים שלנו או אישתך אני כן מחבקת... אני רוצה שנוציא הכל החוצה... שנינו ביחד... ונטפל בכל הפצעים הללו... אני רוצה שנחזור להיות חברים טובים כמו שהיינו פעם.... אני רוצה את אחי הגדול בחזרה.... זה יותר מידי מופרע מצידי לבקש? יותר מידי מוזר לדעתך? אתה בטח חושב שאני שנאת אותך.. אני מכירה את זה... בטח אתה לא מסוגל לחיות עם עצמך... אז תדע, שאני אוהבת אותך... אתה אחי הגדול ואתה חשוב לי, למרות הכל.... אני רק מקווה שאם אני יצליח לומר לך את כל זה, או אפילו חלק קטן... לא תכחיש או תכעס עליי... כי בזה יהיה לי הרבה יותר קשה לעמוד... וזה יהיה כואב לגלות שכל תחושות הבטן שלי בכלל לא נכונות ואתה תגיד שאתה לא יודע על מה אני מדברת או מה אני רוצה ממך ומצדך אני לא יודעת מה... יכולה ללכת לעזעזל או משהו.... שאלת אותי בטלפון אם יש סיבה מיוחדת שאני רוצה שניפגש ואמרתי לך שלא... סתם בא לי שנשב ביחד עד שאני כבר מגיע לאזור שלך... שיקרתי... יש סיבה מיוחדת... ואני מאוד מקווה שיהיה לי האומץ לומר לך אותה.... אחותך הקטנה... היום אולי אסלח לך אסלח גם לעצמי על כל מה שהכאבנו אחד לשני היום אולי אוהב אותך אוהב גם אותי בלי סוף ובלי חשש היום יום חדש! (יום חדש/ ריטה)

אחותי, קראתי אותך... בנשימה אחת. את מדהימה אותי ביכולותך העצומים. אני מצטערת לשמוע שהפגיעה היתה גם ממנו, אבל מגלה אצלך עוד מקום ..שהוא לא מובן מאליו. צד שאת יכולה לדבר איתו בארבע עיניים... על מה שקרה בעברכם. על מה שהוא עולל לך... על הסבל שגרם לך עד כה. . . . זהו צעד לא פשוט. ואני מחזיקה לך הרבה אצבעות, שהשיחה תהיה מובנת לשניכם. ושתחזרו להיות חברים טובים כמו פעם. ושוב חיבוק ((((((((((((((((((כנפיים))))))))))))))))))))) באהבה, בובה.

כנפיים מקסימה, ריגשת אותי - את יחידה ומיוחדת, יש בך המון כח ואהבה. מאחלת המון הצלחה ושאחיך יהיה מסוגל - לראות, לקבל , ולהכיל, את הדבר העצום והנפלא הזה שיש לך להציע. שולחת חיבוק חם ואוהב. ליז

יקרה! כולי התפעמות !!! כל כך מתרגשת עבורך!!! גאה בך!!!! איזה אומץ!!!! כנות, העזה ויושר פנימי!!! מאמינה שדברים היוצאים מן הלב מגיעים אל הלב... גם אם הוא יהיה בשוק מהדברים שלך ותגובתו הראשונית לא תהיה בדיוק מה שאת מקוה לא, אנא, אל תתייאשי ואל תקחי זאת על עצמך. את עושה עבודה נפלאה, עושה מה שאת מרגישה שעלייך לעשות. יכול להיות שגם הוא יצטרך את הזמן שלו.... מחזקת אותך לקראת המפגש איתו איתך תמיד,

אני לא ממש מכירה את הסיפור שלך אך הבנתי שקל ממש לא היה. את פשוט גיבורה, חזקה , כל הכבוד לך על החוזק הפנימי שלך. זה לא קל ומה שאת עושה מעיד על אופייך. אני לא מכירה אותך ואני ממש גאה בך. את שורדת אמיתית עם נשמה טובה. שולחת לך חיבוק גדול כאב הלב

איזה כוחות? איזה אומץ? כל הכבוד לך !!! מקווה ומאמינה בך, ליאור

איזו מונולוג חושפני אותנטי עוצמתי ומצמרר!!!! תעדכני אותנו במהלך הפגישה עם אחיך ההשלכות ובמה שהשתחרר!!!!!!! מחזיקה לך אצבעות יקירה. וגאה בך על רצונך לסגור מעגל על מנת לפתוח מעגל מחודש! שדה ניר.

מאוד ריגשתן אותי בתגובות שלכן.... אז אתמול הייתי במרכז... וביקשתי ממנו שניפגש... ישבנו במסעדה נחמדה באיזור של הבית שלו.. לקח קצת זמן... אבל בסוף לקחתי נשימה עמוקה ו.... התחלתי לדבר... בהתחלה יותר נכון לומר שהתחלתי לשאול... שאלתי אותו מה הוא חושב על הקשר שלנו... אם הוא שם לב שממש התרחקנו... ולמה הוא חושב שזה קרה... דיברנו קצת.... ולאט לאט הוא התחיל להבין לאן אני חותרת... הוא לא היה מוכן לומר את המילים הללו כששאלתי אותו מה הוא חושב שקרה, למה הוא חושב שהתרחקתי.. הוא אמר שהוא לא רוצה להכניס לי דברים לראש.. אבל שנינו כבר ידענו במה מדובר... אז אמרתי לו שאני יספר לו את הצד שלי... סיפרתי איך נזכרתי וכמה קשה היה אחר כך... על השיחות עם היועצת בתיכון, על רגע מסוים שבו הרגשתי בפעם הראשונה שאני יכולה לסלוח לעצמי, ולו... שמאוד האשמתי את עצמי ושלקח לי שנים להבין שזה כן היה מאוד משמעותי וטאומטי בשבילי, ולא משהו קטנטן כמו שתמיד הרגשתי (תמיד הייתה לי תחושה שאני סתם "בוכה" ואין ממש סיבה לכל הכאב הזה...) סיפרתי לו על הצבא והטיפול ועל הרגע שבו סיפרו לי שאישתו בהריון... כמה בכיתי והתפללתי שזה יהיה בן (וזה בן...) הוא אמר שגם הוא קיווה שזה יהיה בן.... דיברנו המון... גם על אמא ודברים נוספים... ראיתי שכל כך קשה וכואב לו... והוא אמר שהוא לא רוצה לדבר על זה... אז אמרתי לו שהוא לא צריך לדבר, אבל הוא צריך להקשיב למה שאני אומרת... שזה חשוב לי לומר את הדברים הללו... אמרתי לו שאני לא כועסת עליו היום... ודיברנו על טיפול... על זה שיש הרבה דברים שהוא צריך לטפל בהם.... הוא סיפר לי שפעם הוא חשב על זה שאם אני יחליט להגיש נגדו תלונה הוא יבוא למשטרה ויספר כל מה שקרה (דבר שקצת גרם לי לחשוב שיש דברים שאני אפילו לא זוכרת... אבל ניכנס לזה כרגע...) ויקבל על עצמו את האחריות... אז אמרתי לו שזה אף פעם לא עבר לי בראש... אני יכולה להמשיך ככה שעות לתאר לכם את השיחה.... העיקר הוא שהצלחתי... עשיתי את זה... דיברתי איתו... וזה היה אחד הדברים הקשים... האמת שיותר קשה לי עכשיו מאשר בשיחה עצמה... בשיחה איתו הרגשתי לפעמים כאילו אני לא ממש שם, זה רק הפה שלי שמדבר... היה טוב ומדהים.. הדברים שאמרנו אחד לשני הפתיעו אותי כל משפט מחדש... והכי חשוב, למדתי לסמוך על עצמי ועל תחושות הבטן שלי... מקווה שלשנינו יהיה טוב יותר עכשיו... שהוא יקח את זה למקום טוב ויעשה אם זה מה שנכון בשבילו.. לאט לאט.... (מזכירה לעצמי...) תודה לכן........

כנפיים יקרה מאוד! את בהחלט עברת תהליך ...... לומר - לכתוב ולהתאמת עם כל הדברים שאת מתארת.... עם הכאב....הרגשות הסותרים... אשמה ובושה ועוד הרבה רגשות ותחושות... תהליך... קשה ולא פשוט בכלל... לקרוא אותך ולהתרגש מהמילים שלך... מהיכולת שלך... מהאומץ שלך.... אני כל כך גאה בך כל הכבוד ובהצלחה.... אידה שלחת לו? חושבת לשלוח?

דיברתי איתו השבוע... כתבתי על כך בהמשך השרשור... שיהיה יום/לילה טוב... שבת שלום וסופשבוע רגוע :)