לכל הנשים המקסימות של הפורום

מאתמול בערב אני ממיינת את המיילים שהצטברו אצלי במהלך חודשים בד"כ אני לא מוצאת זמן או אנרגיות לפתוח את הכל ופשוט שומרת אותם לרגע יותר מתאים וכך הם מצטברים בארמות....... וסוף סוף החלטתי שהגיע הזמן!!!!! זה יכח לי עוד עוד כמה סופי שבוע נראה לי, עד שאסיים את הכל, אבל בנתיים מצאתי משהו שנראה לי שאתן תאהבו: כובעים סגולים ב??הוקרה ל?חו?ד?ש? ההיסטוריה הנ?ש??ית ולזיכרון א?ר?מ?ה ב?ו?מ?ב??ק שנ?ח?ל?ה תבוסה ב??מ?א?ב?ק?ה? ב??מחלת הסרטן. הרי לכן "מלאך" שנשלח לשמור עליכן. העבירו זאת לחמש נשים שאתן רוצות שי?ש??מ?רו? עליהן. אם אינכן מכירות חמש נשים שאתן יכולות להעביר להן זאת, אחת תספיק. לו? יכולתי לחיות את חיי מחדש – מאת ארמה בומבק הייתי הולכת לשכב במיטה כשהייתי חולה במקום להעמיד-פנים שהעולם יתמוטט אם לא אהיה זמינה במשך יום אחד. הייתי מדליקה את הנר הוורוד בצורת ורד ומניחה לו לבעור עד הסוף במקום שיימס ב??א?רו?ן הייתי מדברת פחות ומקשיבה יותר. הייתי מזמינה חברים ל?ארוחה אפילו אם הש??ט?יח? מו?כ?ת?ם או הס?פ??ה ד?הו?י?ה. הייתי אוכלת פופקורן ב??חדר-האורחים ה"טוב" ודואגת הרב??ה פחות בנוגע ל?ל?כ?לו?ך? כאשר מישהו היה רוצה להדליק את האש ב??א?ח. הייתי "מ?ר?ש??ה" לעצמי את הזמן להקשיב ל?סבא שלי "מ?ב??ר?ב??ר" על נ?עו?ר?יו הייתי שותפה ל?מ?יד?ה רבה יותר מ?הא?ח?ר?יו?ת שב??ע?ל?י נושא על כ??ת?פ?יו. ל?עולם לא הייתי מתעקשת שי?פ?ת?חו? את החלון ב??מכונית ביום קיץ חם בגלל שזה עתה חזרתי מהמ?ס?פ??ר?ה. הייתי יושבת על הדשא למרות שהוא מכתים את מכנסיי. הייתי בוכה וצוחקת פחות בזמן שאני צו?פ?ה ב??טלוויזיה ויותר בזמן שאני "צו?פ?ה" ב??חיים. ל?עולם לא הייתי קונה דבר-מה רק בגלל שהוא פרקטי או אמו?ר להחזיק מ?ע?מ?ד ל?תמיד. במקום ל?ר?צו?ת שהה?ר?יו?ן ייגמר כבר, הייתי נו?צ?ר?ת ב??ליבי כל רגע ומבינה שהפ??ל?א שג?ד?ל בתוכי הוא הסיכוי היחידי שיהיה לי בחיים לסייע ל?אל לעשות ניסים. כשהילדים שלי היו מתפרצים ב??ס?ע?ר?ה ומ?נ?ש??ק?ים אותי, ל?עולם לא הייתי אומרת, "אחר-כך. עכשיו לכו לרחוץ ידיים שנו?כ?ל כבר ל "לגמור" עם ארוחת-הע?ר?ב ". היו יותר "אני אוהבת אתכם", יותר "אני מצטערת". אך מ?ע?ל ל?כל, לו? היו נותנים לי עוד "סיבוב" ב??חיים, הייתי תופסת כל רגע... מביטה בו ורואה אותו ב??אמת. חיה אותו ולא מחזירה אותו ב??חזרה ל?עולם. תפסיקו "להזיע" בגלל העניינים הקטנים!!! אל תדאגו מי לא אוהב אתכם, ל?מי יש יותר או מי עושה מה- במקום, בואו נוקיר את מערכות-היחסים שיש לנו עם אלו שכ??ן אוהבים אותנו. בואו נחשוב על מה שהאל ב??ר?ך? אותנו בו, ומה אנחנו עושים ב??כל יום כדי ל?ק?ד?ם את עצמנו מבחינה מנטלית, פיזית, רגשית. אני מקווה שיהיה לכם יום מבורך. אם אתן מסכימות, העבירו זאת לכל הנשים שאתן מודות על כך שהן הח?ב?רו?ת שלכן. אולי כולנו היינו צריכות לאחוז ב??כובע הסגול ההוא מוקדם יותר. אנא שלחו זאת היום לחמש נשים מדהימות ל?או?ת חגיגה של חודש הנשים היפות. אם תעשו זאת, משהו טוב יקרה—אתן תעצימו את הה?ע?ר?כ?ה-העצמית של אישה נוספת. נשלח באהבה. שיהיה לכן שבוע נהדר, מואר ואופטימי

קראתי ומאוד נהניתי , חומר למחשבה , ואת יודעת מה ? גם את הצבע הסגול של הכובע אהבתי ,כמה שזה נכן , כל הנאות החיים נמצאים בתוך הדברים הקטנים שלא מקדישים להם לא תשומת לב או התייחסות כל שהיא , כאלו שהם מובן מאליו , והאמת שלא , ממש לא , רק שתמיד אנחנו טרודים בדברים שלכאורה הם הם החשובים והדברים הקטנים נדחקים הצידה , שינוי גישה בחיים יכול להפוך את הכל , ומה איתך מקסימה ? כמה מיילים כבר הספקת לפתוח ? שבוע נפלא לך חתולה

כמה מיילים? האמת שלא ספרתי, אבל אם אגיד מאות - לא אגזים :))) ונשארו לי רק עוד 2 תיקיות וזהו (בכל אחת כמה עשרות מיילים) אבל את זה אני כבר אשאיר לפעם אחרת

תודה לך מקסימה! גם אני קיבלתי את המייל הזה (יותר הפעם אחת :) אבל תמיד כייף לקרוא ולהיזכר בו... ומשהו קטן ממני לכולכן לשבוע טוב יותר... שיר מאוד אמיתי ואופטימי משהו בעייניי... אל תפחד/ אהוב בנאי אל תפחד אתה לא לבד. אם יחזור שוב רגע הפחד אבוא להושיט לך יד תמיד אהיה קרוב אליך לחבק במקרה שתרעד עכשיו פעמוני אזהרה מצלצלים בראשך אתה רוצה לשכוח להתחיל מהתחלה אז תאמין שאם קלקלת אתה יכול גם לתקן, כן, כן. אל תפחד אתה לא לבד.

אהבתי את השיר לך מאוד אני מאוד מבינה גם למה את מאוד מחוברת אליו , גם לך לא קל , ועוד מצפה לך שיחה ,,,,,,,, אז אל תפחדי , גם אם משהו יתקלקל תמיד תוכלי לתקן אל תפחדי , את לא לבד , ואני כאן תמיד אושיט לך יד לחזק אותך חתולה

שחף , תודה לצערי ולשמחתי - הייתי שם ושם למדתי לראות את העלים , את המחוות הקטנות של הטבע. ולהעריך את עצם העובדה שפקחתי את עניי בבוקר , ולהוכיר את יקירי שהיו שם בשבילי. מאז חיי נהיו בעלי משמעות, ועכשיו - 6 שנים אחרי בתוך הכאוס של ההיזכרות בטראומת הילדות, והטיפול הפולשני, מדי פעם מזכירה לעצמי את התקופה הזו - שבה למדתי להעריך את החיים, את הדברים הקטנים שיוצרים אותם. שוב תודה לך יקרה. שיהיה לילה טוב, עם חלומות על הניסים שאכן קורים לפעמים.

תודה רבה

כל כך נכון... פחות לשים לב ולתת מקום לדברים פעוטים... יותר לזרום עם החיים... אידה