פורום שווה לכל נפש

אני סובלת מחרדה חברתית ומחוסר בטחוןאני בת 50 ובכל זאת לא הצלחתי להתקדם בחיים, היכן אפשר לטפל בכך כלומר טיפול התנהגותי קוגנטיבי באזור חדרהאו במקום אחר אודה לך אם תוכלי לכוון אותי.

אני ממליץ על צופי מרום. http://131602.livepage.co.il/

אני כבת 54 עובדת בעבודה מאד שוחקת קשה פיזית כבר כ20 שנה נמאס לי ואין לי כח יותר כמו כן אין לי פנסיה, אני עצמאית אך הרוחים מאד קטנים, כמו כן אני מפרנסת יחידה מאחר ובעלי עבר ארוע מוחי, אני רוצה מאד לעזוב ולחפש עבודה אחרת אך פוחדת משינויים לכן כנראה נשארתי כל כך הרבה שנים במקום זה, אני מאד עצבנית ולא שקטה, אולי אני צריכה להעזר בטיפול פסיכולוגי אך אין לי כסף לכך, האם יש טיפולים במסגרות שונות ללא כסף? או במסגרת האינטרנט מה דעתך? אודה לך מאד על תשובתך

שלום לכולם! שמי א,בן 23,סטודנט להנדסת תוכנה.ברצוני לשתף אתכם בדילמה שאני נמצא בה! יש לי חברה כמעט חודשיים,לפני מספר ימים פנתה אליי חברתי בבקשה להתראות עם ידיד שלה שלא ראתה המון זמן,ידיד מהצבא,אני לא ידעתי מה לאמר,הייתי חצוי,כי מצד אחד אני רוצה להיות חבר טוב,לא נוקשה,ליברלי,לתת לה את החופש שלה לחיות את החיים שלה מתוך הידיעה שיש לה עוד דברים בחיים חוץ ממני אך מצד שני אני לא מרגיש נוח עם הרעיון שהיא תצא עם ידיד שלה לבד במן פגישה רומנטית שכזו,נשמע מוזר והאמת זה גם מפחיד אותי,אנני אוהב אותה וגם היא אותי ות'אמת אני פוחד לאבד אותה.אני לא מכיר אותו ואת הכוונות שלו,אני די סומך עליה אבל אני יודע שלפעמים מועדים וטועים וגם אני יכול לטעות לכן אני מעדיף לא להכניס ראש בריא למיטה חולה.גם לי יש המון ידידות,אפילו הרבה יותר משלה יש ולא פעם הן רצו לראות אותי,אך עם כל הרצון שלי לראות אותן התעליתי על עצמי והתחמקתי מהפגישה איתן ולו בכדי למנוע איזשהו צל של ספק בליבה של חברתי או איזשהו פחד קטנטן שיצוץ.אם כך מדוע חברתי לא יכולה להתעלות כמו שאני עשיתי?כשהסברתי לה שלא נוח לי עם זה ושלא נעים לי היא הייתה מופתעת ואמרה שזו גישב פרימיטיבית,ושהיא מופתעת ופגועה,שהיא מרגישה שאני לא סומך על האהבה שלה.אמרתי לה שאני כן סומך אבל אני לא סומך עליו,אני לא מכיר אותו,הוא לא חבר ילדות שלה,הוא פתאום נזכר בה וזה מעורר בי תהיה,מה הבחור רוצה?לסיכום,אמרתי לה שאני לא אחליט בשבילה מה לעשות אבל חשוב לי שתדע שלא נעים לי עם זה. מה דעתכם?האם אני מגזים?האם זה בסדר שהיא תיפגש איתו?או שמא זו בקשה מוגזמת מצידה?מה לעשות?

אני בת 5 ולא מסוגלת לנהוג ניסיתי ללמוד וגם עשיתי טסטים שבהם נכשלתי הנהיגה מאד חשובה לי כי אני גרה במקום שאין בו תחבורה סדירה ולכן אני מוגבלת וקשה לי לצאת, האם יש לכך טיפול? אני חסרת בטחון באופן כללי למשל לא מסוגלת לדבר בחברה, אודה לך מאד על כל עצה.

היתה טעות בקשר לגילי אני בת 55 הטסטים שנכשלתי היו בעיקר בגלל התרגשות רבה פעם הייתי צריכה לבצע חניה ניסתי פעם אחת ואמרתי לבוחן שאני לא יכולה יותר, שאלתי היא היכן יש טיפול בעיה של חוסר בטחון בנהיגה כלומר האם יש מקום שמטפל בבעיה המ דעתך מה ניתן לעשות והיכן, אני גרה באזור חדרה.

אני אוהב לישון מחובק עם בת זוגתי אך היא לאחר מספר דקות שהיא עומדת להירדם [או כבר נרדמת..] מתהפכת על הבטן ותופסת לה את מרחבה איך שאומרים..,למה זה ומה זה אומר בעצם??[יש לציין שהננו אוהבים אחד את השני ונמצאים בתחילתו של הקשר]

אז ככה... למדתי תואר ראשון בהצלחה לפני כ-6 שנים(כמעט 7) מאז בשל אי הצלחה בראיונות ובמבחנים,בשל דימוי עצמי נמוך וחשש מהצלחה נכנסתי למקומות עבודה שלא ממש התאימו לי וכך "העברתי" את הזמן בחוסר מיצוי טוטאלי.עבדתי בכ-5 מקומות שבכל פעם משהו לא הלך ונאלצתי להיפרד מהמקום בחיפוש מקום חדש.בכל פעם היתה סיבה "למה לא לחפש באמת מקום נורמלי"...אם זה הכסף,הנוחות,החשש,הכובד של קבלת החלטה וכו.. כעת איני צעירה ממש ונמצאת במשרה שלא ממש קשורה(כרגיל-פקידותי) במקום מסודר יחסית משכורת ממוצעת. החשש הגדול שלי זה שבאותו מקום רוב הסיכויים שלא אקבל קביעות (מתוקף תפקידי) ורק אם באמת יצלח מזלי ויקדמו אותי...אז...גם בספק אשאר. העניין הוא שמצד 1 אני חוששת שאכן כך יהיה ולכן תוהה מה עליי לעשות(כרגיל מאמינה שכל אחת במצבי הייתה קמה ובורחת משם..) או שעליי להיות במקום העבודה כל עוד נוח לי ומה שיהיה יהיה. הפחג הגדול זה הגיל שממאן להיעצר והיאוש בלחפש שוב את עצמי. בן אדם רוצה למצוא מקום מסודר ולא לחפש מדי שנתיים מקום עבודה. באיזשהוא שלב לבטח יהיה לי קשה יותר למצוא מקום -אולי בקרוב אהיה אמא והסיכויים קטנים בשל כך ולכן אני מאוד מתלבטת מה עליי לעשות מצד 1 נוח לי כרגע מצד שני העתיד עמום..כרגיל. הכי אבסורד זה שלא בא לי להתקדם כי התפקיד ידרוש ראש גדול יותר ועבודה עם לקוחות ששזה ממש לא משאת נפשי.אני חשה מעין עייפות ומעדיפה לעבוד באופן עצמאי יותא מאשר פנים מול פנים עם אנשים.טיפול באנשים מכל סוג שהוא לוקח ממני המון אנרגיה ובמקום הקודם כמעט שהשתגעתי מהאינטנסיביות בעבודה שכזו. מה עליי לעשות אם ברור כשמש ועולה מנתוניי שזו העבודה שמתאימה לכישוריי ומקצוע אין ברשותי... האם לנסות לאמץ גישה חיובית יותר על מנת לזכות בקידום מיוחל ולרוץ קדימה על אף חוסר הרצון בכך רק על מנת לאשר ולחזק את "העתיד לבוא"..... למה אני כזו מיואשת וחסרת החלטה תמיד? מה אתה מייעץ לי כרגע מלבד הצורך בטיפול ארוך טווח.??

הקונפליקט אכן קיים בין מה שאני אמורה הייתי להשיג לבין הקיים-המושג בפועל הקונפליקט קיים כי ההרגשה שאני הרסתי לעצמי ולא שזה יד הגורל ולכן איני מצליחה אני זו שבוחרת בתפקיד שאינו מתאים לי,אני זו שבוחרת במקום עבודה שיתכן ולא אתקדם בו כי לקידום נדרשים תואר ומיומנות מסויימת...ובקיצור,במקום להתוות לעצמי דרך שכן אוכל להשתחל ולהתבסס עליה אני בוחרת דברים שאינם קשורים אליי. ולכן מתאכזבת מעצם הבחירה שלי.כאילו אני שמה לי מחסום.מחוסר אמון בהצלחה שלי וכך אולי יש לי סיבה מוצדקת לא להצליח... כמו כן,גם באשר להריון ראשון-אני בכלל לא מעוניית וזה מרתיע אותי שוב.למה כולן רוצות? למה התחתנתי אם כך? גם שיקול שלקחתי מבלי להבין באמת המשמעות אני מרגישה שאני עושה דברים חיצוניים לעצמי כי הדברים אותם אני באמת רוצה לא מושגים ואולי בלתי אפשריים. עדיין זה משאיר אותי חשופה לבלבלולים ולאי נוחות מעצמי בלבד!!! כמו ילדה קטנה שממאנת להתבגר.(ואני קרוב לגיל שלושים!!) מה עובר עליי? מדוע איני מצליחה להבין שחיי זורמים אך ללא עתיד "נורמלי"????? אני חוששת מכל דבר ובעיקר מדברים שהינם "כבדים" עליי בהם ייהא עליי לקחת אחריות כי לא תהיה ברירה. מאוד מתסכל לחוש מצד אחד נוחות בחיים הקלילים ומצד שני תחושת פספוס והחמצה אולי ממה שיכולתי באמת לחוות ואולי להנות.... יש בי קונפליקט תמידי בין הפרופיל המקובל לבין תחושת הקלילות אותה אני רוצה לבחור.. יתכן וזה עודף הבעיות שראיתי וקלטתי מגיל צעיר שמפחידות אותי ומאיימות שאולי יום אחד איאלץ להתמודד איתן בעצמי..אולי הפחד פשוט משתק את הכל? אני בטוחה שיום אחד אצטער שלא בחרתי במסלול העשיה וההצלחה נטו אלא במסלול ההשלמה והפשרנות בכל תחומי החיים ואת זה קשה לי לסבול!

עירית שלום אני בת 36, רווקה, וכולנו יודעים שזה גיל כזה שכולם סביב כבר די מסודרים.....ועם בני זוג, והקשרים קצת משתנים, ויש גם פחות עניין משותף, וופתאום אני מוצאת את עצמי לבד....ובסה"כ מאוד אוהבת חברים. יש לך רעיונות איך אפשר להגדיל את המעגל החברתי ??? אשמח לתשובתך איריס

גם אני מעוניינת להגדיל את המעגל החברתי ואנחנו כמעט באותו גיל [email protected]

הם יש טיפול לפחד חברתי? אחותי בת 47 סובלת מזה, מה הטיפול המומלץ, איזה כדורים? והאם יש סדנא?

יש כדור שנקרא סרוקסט שרושם רק פסיכיאטר. יש קבוצת טיפול בבית חולים גהה אבל עד שחוזרים אלייך לוקח המון זמן.. הכדורים יכולים להביא לשיפור ניכר,לי הם עזרו ב60 אחוז. הכי מומלץ זה בטח ללכת למטפל מוסמך שמומחה בזה ואישית אם היה לי כסף הייתי עושה את זה

שלום רב, אני בת 48 בריאה, לאחרונה אני מתמודדת עם מצב שלא הכרתי בעבר, אני מתנהלת בחיי היום יום בבטחון גמור במעשיי, אולם כשקורה משהו שונה מסדר היום הקבוע שלי, למשל הזמנת אורחים, או אני עובדת בתחום האירועים, לפעמים אני נדרשת להגיע למקום האירוע בתוקף עבודתי, כשהכל נגמר אני יודעת שהכל הלך פיקס, אבל עד שזה נגמר אני בחרדה איומה נלחצת נורא, זה גורם לי להיות רגשנית בצורה איומה, אני שמה לב שגם טון הדיבור שלי השתנה ולרוב מעירים לי שאני צועקת.אין לי מושג מה לעשות, אשמח להעזר בשירותכם. תודה.

שלום רב, קצת רקע: אני בחורה בשנות העשרים לחייה,אינטליגנטית,נאה,מוכשרת,עוסקת באמנות ויש לי בן זוג אוהב ומשפחה טובה. עכשיו הבעיה: אני קלפטומנית. כבר כמה שנים. גונבת רק מחנויות לא מאנשים פרטיים. עוד אין לי תיק פלילי למזלי,למרות שנתפסתי פעם אחת ,ופעם שנייה הייתי ממש על הגבול! אמא שלי,בן זוגי,ואחותי יודעים על זה אך הם חושבים שהפסקתי ותמיד כועסים עליי מאוד שאני חוזרת על זה. באמת הפסקתי,אבל השבוע לא יכולתי לעצור את עצמי,כי ההרגשה נהדרת וממכרת,וגם אין לי כסף לביזבוזים אז אני "מרשה" לעצמי להתפנק כשזה מתאפשר.אפילו בדברים לא יקרים שאני יכולה לקנות. הרי זו התמכרות בסך הכל... זה לא חוקי,ובמוקדם או מאוחר יתפסו אותי למרות שאני מרגישה חכמה שעבדתי על כולם וגנבתי עוד משהו קטן לעצמי. אני רוצה להפסיק. אני אולי לא רוצה בלב שלם כי אני נהנית מזה,וגאה בעצמי כשאני יוצאת מחנות,אבל אני לא רוצה להיות עבריינית. למי אוכל לפנות? אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי כי הוא יקר. האם יש קבוצת תמיכה? מטפלים בתחום? זה מאוד יעזור לי! אני מתחננת.

אני בחורה בת 25 שעדיין אין לה רישיון נהיגה ויש לחץ מאוד גדול מצד המשפחה והסביבה בנושא. כולם במשפחתי נוהגים מגיל הרבה יותר צעיר ממני,אפילו אחותי הקטנה נוהגת ובביטחון רב. לא התחלתי ללמוד אפילו תאוריה ועדיין לא התנסתי בשיעור נהיגה אחד עד היום,אך אני מאוד מקנאה בכל בחורה שנוהגת בלי בעיה וניידת,כי אני מרגישה נטל על המשפחה כשצריך להסיע אותי לכל מקום,בגילי. אני חרדתית חברתית ונוטלת כדור באופן יומיומי כבר כמה שנים טובות,אבל בנושא הזה אין שינוי. איך מתגברים על זה? זה לא ממש פחד אלא חוסר ביטחון מאוד גדול שיש לי ופיקפוק עצמי שאני אוכל לנהוג. תודה רבה לך!

שלום עירית, אני בת 24 לפני כחצי שנה אני וחבר שלי נפרדנו בגלל בעיות שהיו לנו בקשר ובעיקר כי חשתי חוסר סיפוק, הרגשתי כבויה ולא מאושרת. לכן נפרדנו. הפרידה עד כה הייתה יותר טובה מאשר רעה, אבל עכשיו ממש קשה לי. קשה לי להתמודד עם העובדה שאני מאבדת אותו לתמיד. דיברנו והצעתי שנחזור אבל הוא כבר המשיך הלאה, מתחיל קשר חדש. קשה לי, אני מרגישה שאיבדתי אותו באשמתי, מרגישה חרטה עמוקה. זאת הפרידה השנייה שלנו, מאותן הסיבות. (בפרידה הקודמת חזרנו אחרי חצי שנה). מה לעשות? איך להמשיך הלאה? האם כדאי להיעזר בייעוץ או להשתדל לעבור זאת בכוחות עצמי? אני חוששת ללכת לייעוץ שמא זה יפריע לי להתקבל לעבודות מסויימות כמו למשל גוף צבאי, ממשלתי וכד' האם זה אמור להפריע?

שרון היי. אל תרגישי רע את עדיין צעירה,תמשיכי הלאה בטוח שתמצאי את הקשר שלך גם כמו שהוא. תנסי לשכוח אותו אין מה לעשות, החיים ממשיכים אל תתבעסי בסדר. תתקדמי הלאה,תלכי עם חברות תמצאי מישהו שלך יהיה טוב בהמשך החיים מכל הלב ובהצלחה

אני בת 30 וכל הזמן יש לי מחשבות רעות על מחלות אני סובלת הרבה זמן מכאבי בטן עשיתי המון בדיקות הכל בסדר אבל המחשבות הרעות לא עוזבות אותי אמא שלי נפטרה צעירה מסרטן וכל כאב שיש לי אני חושבת על המחלה , אני כבר לא יודעת אם הכאבים הם פסיכולוגים או באמת איך אני יוצאת מהמחשבות השלליות

שלום אני בת 21 1.67 67-63 ק "ג.(תלוי בתקופה ובמצב רוח....חחח). יש לי בעייה שנמשכת מאז תחילת גיל הבגרות ואף פעם לא דיברתי על כך כי אני חושבת של90% יש את ההפרעה הזו.וגם אם כן זה לא עושה את זה נורמאלי. אני באמת רוצה להגמל מן ההרגל הזה והייתי רוצה להבין ממה הוא נובע. ניסיתי לחשוב מה מפריע לי מה חסר לי? מה החסכים הנפשיים....וכלום. הכל בסדר גמור בעולמי כל אדם אחר במקומי היה מאושר ואני מודה לאלהים יום יום על כל שיש לי. אני אוכלת בריא ועושה ספורט אך יש לי מדי פעם התקפי זלילה בלתי נשלטים... זה מתחיל עם זה שאני חייבת מתוק....ואני לא מפסיקה...עוברת למלוח...מתוק... באמת שאין לי שליטה על זה....זה כבר שנים ככה והפעם הגעתי להחלטה שאני רוצה להבין איך להפסיק את זה לחלוטין. ולמה זה קורה? ממה זה נובע? יש לי פגישה עםם דיאטקנית,האם אני צריכה לומר לה זאת? היא תדע מה לעשות? מה כדאי לשאול אותה?! האם יש ו/או מומלץ כדורים שמורידים את הכמיהה לאכילה אובססיבית זו,הכמיהה למתוק ותחושת הרעב השקרית? איך ניתן להגיע להבנה ממה זה נובע? איך מפסיקים?????? האם זה יימשך כל החיים?! בבקשה....עזרו לי!

.

והנה שוב המועקה הזו – המחנק בגרון שמגיע לפני החגים אין כמו החגים ועדיף שלא יהיה שוב השאלות ושוב המבטים – אני כל כך שונאת אותם ........... את החגים נו......... מה איתך את עוד לבד ? כן – אני עדיין לבד – כמעט בת 35 ועדיין לבד – זה עושה אותי דפוקה ? יכול להיות שכן ! הריקנות הזו האיכס שמכרסם בפנים ויוצא לאור במלוא הדרו בעיקר בתקופת החגים הוא תמיד נמצא שם תמיד האיכס הזה של החיים.... אך בתקופה זו של החגים הרבה יותר ממשי מרגישה OUTSIDER לא שייכת לשום מקום והחג הזה שהוא חג משפחתי .......... אני לא .... אני לא משפחה ואני לא כלום לא שייכת לשום מקום, הייתי בורחת אבל לאן השנים עוברות וכולם מגיעים בזוגות, ילדים, נכדים ואת....... עדיין לבד כן כן השנים עוברות ואת עדיין לבד לא יוצלחית שכזו (היא בטח בררנית ..הם אומרים – למה היא מחכה...? לנסיך על סוס לבן ?) והם לא יודעים שזה קשה – הרבה יותר קשה ששואלים זה חותך כמו סכין –רוצה להיבלע או לא להיראות העיקר שיגמר כבר הקנאה, הבושה או החוסר נוחות הזו מכרסמות מבפנים – כלפי חוץ הכל נראה סבבה למה להראות שרע (אופי פולני) מרגישה כמו איזה צלע שלישית שלא שייכת לכאן, לשם או לשום מקום גם כשלא שואלים ולא מנג'סים - - - עצם המילה החגים עושה רע רע רע אז אחרי החגים וחזרה לשיגרה נשמע טוב יותר מרע

אני בת 24. לפני כחמישה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו. בתקופה של כמה חודשים אחרונים בקשר שלנו הייתי מאוד לא מאושרת, היה לי רע, הייתי לא שלמה עם הקשר, הרגשתי צורך עז לחוות דברים חדשים. זו הפרידה השניה, כמעט מאותה סיבה (הפעם הסיבה יותר ברורה, יותר חזקה אולי). בחודש הראשון היה קשה, אח"כ היה טוב הרגשתי שאני נולדת מחדש לפעמים אפילו מאושרת. אבל עכשיו כעבור חמישה חודשים זה שוב חוזר. קשה לי אני מתגעגעת. הבנתי (לא ממנו אך בוודאות) שהוא יוצא עם מישהי (לא ברור אם זה רציני) ומאז אני לא מסוגלת שלא לחשוב על זה, אני שבורה ולא מצליחה להשלים עם המצב שאני הולכת לאבד אותו. לא מסכימה לכך, למרות שלקחתי את הסיכון בחשבון כשנפרדנו. קשה לי. אני שוקלת לחזור או לבקש שנחזור אבל אני יודעת בתוך תוכי שזה לא מהסיבות הנכונות. אני יודעת שזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. אבל מוכנה אולי להתפשר ולוותר כדי שלא אתחרט בעתיד על שאיבדתי אותו. מה לעשות? לנסות להמשיך הלאה? לבקש לחזור? קשה לי.

רוצה למות

גם אני רוצה למות! ממש בדיכאון מוחלט ואין מי שיעזור לי. :-(

שלום, לבני בן ה-33 שהוא חולה נפש, מונה מזמן אפוטרופוס לעל הרכוש.כשהוא מרגיש טוב הוא יכול ללכת לבד למסעדה, סרט וכדומה. מלבדי אין לבני שום משפחה ולאחר מותי לא יהיה אף אחד שיוכל לדאוג לרכוש שיושאר. בידי דירה צנועה ומעט כסף ואני מעונינת שרכוש זה- שלפי הערכתי אם יושקע - יניב כ-2000 שקל לחודש- אני מעונינת שסכום זה ינתן לו כל חודש כדמי כיס - שילך למסעדה, לקולנוע וכדומה,כדי להמתיק מעט את חייו, ולא לשום מטרה אחרת. מצד שני - ידוע לי ממקורות שונים שאם אלך לעולמי, הקרן שמונתה כאפוטרופוס על הרכוש של בני יכולה להחליט לתת לו רק סכום קטן מאד כל חודש - ואת היתר לחסוך - ולא כך אני מעונינת שישתמשו ברכוש שלי עבור בני .אני יודעת שאני יכולה לשכור עורך דין לניהול הירושה - למרות שאין כל יורשים אחרים מלבד בני - אך הסכום החודשי שעורך הדין "ינגס" כל חודש יהיה מאד גדול ולא יתיר כמעט כלום מהרכוש שנשאר. האם תוכלי ליעץ לי בענין? תודה חנה

אחותי _ 30+ טיפוס מאוד מאוד בעיתי - היא ילדת סנוויץ שתמיד חושבת שלא קיבלה מספיק מההורים והיא תמיד חושבת שהיא הכי מסכנה ויש לה הכי הרבה צרות - , למרות שההורים שלי נותנים לה הכי הרבה , כמה שצריך ( במסגרת היכולת שלהם) היא היתה מאוד בעיתית בתור ילדה - היו לה התפרצויות על אמא שלי, ("קרוזות") ובי האחות הקטנה תמיד היתה לה קנאה מאוד גדולה. מאז שהיא התחתנה היו לה בעיות דומות עם בעלה. ריבים , מידי פעם תוך כדי ריבים היא לא יודעת לשלוט בעצמה ומדברת מאוד מאוד לא יפה - והיו כבר כמה פעמים שהיא ובעלה ישנו בנפרד כל אחד בבית הוריו אבל איכשהו תמיד השלימו. לא מזמן נולד הילד , אמא שלי ( הסבתא ) מטפלת בו בזמן שאחותי ובעלה בעבודה ( בערך עד 5 אחהצ ) אבל הריבים בין אחותי לבעלה התחילו שוב ( או בעצם המשיכו... ) , ועכשיו הילד באמצע הוא סה"כ בן חצי שנה ואמא שלי כבר מרגישה שהריבים משפיעים על ההתנהגות שלו ועל השמחה שלו. (אחותי מסוגלת לזרוק משפטים כמו: " הילד הזה הוא מעמסה בשבילי" ) ברור לכולנו שהיא חייבת לקבל טיפול אבל היא לא מוכנה לשמוע על זה. השאלה שלי: 1. כיצד אפשר לשכנע אותה לקבל טיפול? ( ואני אדגיש שהיא לא ממש מוכנה לדבר על זה) 2. כיצד אמא שלי - הסבתא של התינוק המסכן בזמן שהתינוק אצלה יכולה למזער את הנזק שיכול להיגרם לילד בכך שהוא גדל בבית שכל יומיים רבים בו ומדברים בצורה בוטה ? תודה.

היי, אני מעוניינת לברר מה אישה שסובלת סבל נפשי עם בעלה וכמובן הסבל פוגע בילדיה אמורה לעשות במקרה שמעונינת להתגרש. הבית רשום על שמם יחד אך המשכנתא יורדת מחשבון שלה שאליו מעביר הבעל כספים כמובן שאין לה שליטה על כסף וכך אם תעזוב תישאר בלי כסף לשלם משכנתא.... הוא מן הסתם לא ישלם. איך אישה ללא עצמאות כלכלית עוזבת בית? האם רשות כלשהיא אמורה לעזור? לא מדובר באישה מוכה פיסית - רק אז כך ארגון כלשהוא הסביר נותנים עזרה בדיור. האם זו מדינתנו? או שיש אור בקצה המנהרה.

האם יש דבר כזה התבגרות נפשית מוקדמת? אם כן כיצד היא משפיעה, ומתי מגיעים לאיזון בין ההתבגרות הנפשית המצויה לרצויה באותו גיל?

שלום, ביתי הינה בת 11 לאחרונה הופיעה אצלה תופעה של תלישת ריסי עיניה. קראתי פעם שתלישת שיערות הראש, גבות או ריסים הינה תופעה פסיכולוגית של התמודדות עם מצבים שונים. האמנם? מהם המצבים המביאים אדם לכדי מעשים אלה. ניסיתי להניא אותה מכך בשיחות ודרכי נועם אך לצערי ללא הועיל. היום גיליתי שהיא שוב תלשה את ריסיה ואמרתי לה שאין לי יותר דרך להתמודד איתה בעיניין ושאני מבקשת לקבוע תור לפסיכולוג שכן כנראה יש לה איזה בעיה שהיא אינה משתפת אותי או את אביה בה. היא התפרצה בבכי היסטרי וסירבה בתוקף לשמוע על כך. אודה לך על הארת עיניי בנושא. היכן אוכל לקרוא עוד מידע בעיניין. והאם באמת הנושא מחייב שיחתה וייעוץ פסיכולוגי. אודה לתשובה דחופה אמא חרדה

רציתי להגיד לאמא הזאת !! שגם אני היתי " חולה" בזה ואני הפסקתי , מפני ש. הבנתי שאני עושה נזק לעצמי לבריאות שלי , אני מקווה שהילדה שלך תבין בסופו של דבר כי זה עובר !! ועעכשיו אני בת 15 וזה התחיל לי גם בסביבות גיל ה 12 ככה, תאמיני לי שבסופו של דבר היא תבין לבד שזה נזק לעצמה לא לאף אחד אחר. תודה (:

גם אני תלשתי ריסים וגבות, נראיתי כמו ילדה החולה בסרטן, לא היה לי אף ריס ולא הייתה אף גבה, תלשתי הכל.(כיום אני בת 15). אני לא ידעתי בעצמי ללמה עשיתי זאת. לקחו אותי בערך ל 30 פסיכולוגים מכל הארץ אך שום דבר לא עזר. הפסיקו עם הפסיכולוגים ויום אחד פשוט הפסקתי לתלוש. זה בא מעצמו. התלישה נגרמת מלחץ יתר ומחרדות נפשיות- באותו הזמן שתלשתי ההורים שלי התגרשו. יום אחד הפסקתי כי כר לא היה עליי לחץ, הכל גדל והיה טוב ויפה. כיום, כשאני בת 15, שוב התחלתי לתלוש, אך הפעם פחות, הסיבה היא שוב לחץ וחרדות. עברתי דירה, סביבה, עברתי לתיכון- יותר לחץ, יותר מבחנים, אמי רצתה לקחת את הכלב שלי שאותו אני אוהבת כ"כ וכל זה גרם לי לתלישה. אני הייתי רוצה שביתך תראה את מה שכתבתי כדי שתבין שזה לא עוזר בחיים, זה מכער, הילידם צוחקים עלייך וכל פעם שאתה מנסה לדבר עם מישהו אתה עם ראש למטה מהבושה שלא ייראו את מה שעשית לעצמך.

אני תלשתי ריסים לפני בערך שנתיים או שלוש אני לא זוכר, ואני גם לא זוכר למה עשיתי את זה ואיך זה התחיל. אבל אחרי שבוע של תלישת ריסים ראיתי שזה עושה לי נזק במראה החיצוני אז הפסקתי והריסים צמחו אבל זה עשה לי נזק. שאני קם בבוקר אחרי השנה העניים שלי היו נראות מאוד לא טוב או קטנות או נוטעות לצדדים ככה זה היה בבוקר אבל זה היה עובר לרוב בערב ולפעמים גם בצהריים שהעניים שלי היו נראות בסדר גמור אבל הדבר הזה גרם לי סבל כי בבוקר יש בית ספר. ובתקופה האחרונה הדבר התחזק אצלי כי היה לי ברור שהבעיה נעשת אחרי שאני ישן(ישן אל הצדדים) אז ניסיתי לישון אל הגב ולא על הצד והייתי ישן פחות טוב אבל כשהייתי קם העניים שלי היו נראות בסדר כל היום אבל זה גרם לי לעייפות וגם ראיתי שזה לא פותר את בעיית העניים כי זה היה שומר על העניים מקסימום ליומיים ואחרי זה היו נופלות לי ריסים ואז המצב היה גרוע עוד יותר ממקודם.אני לא רוצה לחפור יותר מדי אבל בקיצור אני לא יודע מה לעשות והמצב היום הכי גרוע שהיה לי ואני חושב על ריסים מלאכותיים אבל אני יודע זה יותר מתאים לבנות. הייתי מאוד שמח לעצה או לעזה בבעיה.

אני בת 28 ועדין תולדת לא לכולם זה עוזר

שלום רב לפני כשנה אני עברתי הפלה, ותקופה ממושכת לאחר מכן הייתי נמצאת במצב של לחץ וחרדה מסיבוכים בריאותיים וסבלתי מאיסורי מצפון, המצב הדרדר לכך שכול הזמן חששתי שלי, או לאנשים הקרובים אליי יקרה משהו רע, ומשם הגעתי למצב של דאגה למצבי הבריאותי, הסתובבו לי בראש מחשבות תרדניות בראש לגבי מחלות כמו איידס, בתקופה אחרונה התפתחה אצלי אלרגיה לאבק, שאף פעם לא סבלתי ממנה מקודם, העם לחץ נפשי שאני נמצת בו יכל להחליש את מערכת החיסונית שלי? וכיצד אני יכולה לטפל בו?

שלום, האם ידועה תופעה של מעין התכווצויות בשינה כל מספר דקות מבלי שהישן שם לב על כך? אם זה לא קשור לפורום הזה, אנא הגידו לי לאן לפנות תודה

שלום שמי ירון,השתחררתי מהצבא לפני שנתיים וחצי, כשהשתחררתי עשיתי פסיכומטרי וקיבלתי ציון על הפנים ולכן החלטתי להמשיך לקורסים חוץ אקדמיים,אני כרגע בקורס,עובד,מחזיק אוטו אבל מאוד מודאג לגבי העתיד,יש לי אמביציות מטורפות אבל אני לא יודע איך לממש אותם,הדאגה לגבי וההתלבטויות לגבי איך לממש את העתיד גורמת לי לדיכאון והרבה גם לא לישון בלילה,מה הפתרון לכך והאם יש צורך בטיפול,או אולי פשוט זה סימן טוב לזה שאכפת לי?

היי, דבר ראשון אציין כי אינני בטוח שזה הפורום לשאול בו את השאלות האלה אז אם זה המקרה אודה לכם אם תפנו אותי למקום הנכון. מזה מספר שנים אני סובל מדיכאון ומטופל בתרופות שאמורותו לשמור אותו בפרופורציה (ציפרלקס, אפקסור, רסיטל וכו כו' לטיפול יומי ולוריבן וקלונקס לטיפול רגעי). בשבועות האחרונים קרו בחיי תהפוכות שהיו קשות מנשוא, מצאתי את עצמי מתקשה לעמוד או ללכת, איבדתי את הקול, סבלתי מבכי בלתי נשלט, הרגשתי כאבים בכל הגוף והרגשתי הכללית הייתה איבוד תקוהה ואמונה בחיים.. אני כותב כאן כי המצב החמיר בשבוע האחרון, הפסקתי לאכול, בימים האחרונים המזון שהכנסתי לגוף מסתכם בקערת מרק.. עכשיו אני כבר מרגיש שמשהו לא בסדר (מערכת העיכול מתנהגת מוזר). שאלתי היא אם יש מה לדאוג לאחר כמעט שבוע של אי אכילה והאם כדיי ליצור קשר עם הפסיכיאטר? אני קצת מפחד שהוא יחשוב שאני אובדני וינקוט בצעדים.. תודה,

אני מתקרבת לגיל 60, עובדת מדינה, לאחרונה יש לי את התחושה כי עושים הכל במקום עבודתי כדי לגרום לי לעזוב את העבודה, עלי לציין כי רוב העובדים באגף שלי הן בנות 50 ומעלה, אך אני היחידה שמתקרבת ביותר ל-60, עלי לציין כי אני נראת טוב, מרגישה טוב, ורשומה למכון כושר, בכל זאת אני מרגישה נורא, וקשה לי להתמודד עם התחושה הזאת, יכול להיות שאני מדמיינת זאת, אך בדרך כלל אינני טועה. ההרגשה היא נוראית, עלי לציין כי אני לבד המון שנים, ואין ספק שמקום עבודתי היא מקור מאד חשוב שלא לתת לי להיות בודדה לגמרי, כיצד מתמודדים עם ההרגשה הזאת? אני מתעורת בלילה עם פחדים נוראיים,

נתנו לי 2 שמות של מומחים ורציתי לדעת מקרב אלה שעשו על מי הם ממליצים דר" מקס שטרן או דר" שאול סטיר

רציתי לדעת באופן היפותטי .האם אדם שהיה מלומד בעל תעודת בגרות וקורס מקצועי שבעקבות הטראומה הפך לשבר כלי זכאי לקבל יותר אחוזי נכות מאותו אדם שיש לו אותה דרגת מחלה רק שהוא אינו מלומד ובעל 8 שנות לימוד ? ז"א האם בועדה לקביעת אחוזי נכות חשוב להדגיש את העבר של אותו אדם מבחינת השכלתו הגבוהה

אנו מחפשים עו"ס העובד באופן פרטי באיזור ירושלים. זאת לצורך תמיכה וליווי של תוכנית שיקומית עבור אדם שעבר ועדיין עובר מצבי חיים לא קלים. חשוב שיהיה אדם עם ראש פתוח ולא קונספציונאלי, רגיש, לא מרובע ושעובד מכל הלב. הפניה היא כמובן גם לנשים וגברים. נודה גם למי שיעזור לנו במציאת עו"ס כנ"ל נא לכתוב לתיבת המסרים או לכתובת: [email protected] תודה

שלום רב, אני בן 16 ואני מבקש עזרה בזיהוי הבעיה שלי. אני אתן קצת רקע שנוגע לחיים שלי, כדי לנסות להקל את הזיהוי. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 8, ואבא שלי עזב את הבית כשהייתי בן 8 וחצי. אבא שלי הוא מוזיקאי מדופלם, אך הוא נטש את הקריירה שלו כשהוא חזר בתשובה (כל זאת לפני שנולדתי). אף פעם לא רציתי להיות דתי, ולכן כשאבי עזב את הבית חשתי הקלה קצת. לאמא שלי אין כסף לשכר דירה,ולכן אנחנו עוברים דירה בערך פעם בשנה. לפני שנה, אבא שלי עזב את הארץ, כיום יוצא לנו לדבר רק בפלאפון. כשהייתי בן 11, בעל הבית פינה את אמא שלי, ועברנו אל הבית של אבא שלי לקיץ. באותו קיץ, אני ראיתי את אבא שלי מכה את אמא, הדבר השפיע עלי מאוד. יצא לי הרבה פעמים בחיי לראות בעלי דירות מאיימים על אמא שלי, וצועקים ומקללים. תמיד הייתי עומד חסר אונים, ואחרי שכבר הלכו, הייתי מתכנן מה אני יעשה אם הסיטואציה תחזור על עצמה. את הדבר הזה (לתכנן נקמה), אני עושה כל פעם שאני נפגע ממישהו. כיום, אני מרבה לשתות אלכוהול, ועד לפני כמה חודשים, הייתי מעשן גראס ומסניף דבק מגע. אני תמיד מתחרט אחרי שאני עושה את זה, אבל באותו הרגע, אני "נכנע" לרצון. לעיתים קרובות (בדרך כלל כשאני מסתכל במראה), אני מרגיש כאילו אני מישהו אחר. כלומר, כאילו מישהו אחר נמצא בגוף שלי, ובאותו הרגע, המישהו הזה, הוא לא אני. בנוסף על כך, לעיתים קרובות מאוד, אני מרגיש כאילו הרגע התעוררתי, וכל מה שקרה עד עכשיו, היה חלום. אני גם סובל מנדודי שינה כבר מאז שהייתי ילד קטן. אני מרבה ליזום דברים, אך אני רוצה את כל הקרדיט לעצמי. כשאני רואה דמות מסוימת בסרט (לדוגמא ג'ון נאש מ"נפלאות התבונה"), אני מחכה את ההתנהגות של הדמות, ואני מייחל לחלות באותה מחלה (סכיזופרניה).. אני תמיד רודף תשומת לב, ולפעמים מגזים בדברים שאני עושה כדי להשיג אותה. אני תמיד מחכה לרגע שבו מישהו יגיע לנקודת השבירה שלי, ואז אני אפרוק עליו עצבים ותסכולים שאני "שומר" במשך שנים. אנא עזרי לי מהר ככל האפשר, תודה רבה.

שלום לכולם! מזה חודש וחצי אני בקשר עם מישהי,יצאנו פעם אחת ונפגשנו עוד 3 פעמים סתם לדבר! בכל הזמן הזה היא תמיד טענה שהיא ממש מעוניינת להכיר אותי ושאני קוסם לה,ושאני לא צריך לדאוג כי היא באמת מועניינת בי...עם זאת שמתי לב שהיא שמרה אותי על אש נמוכה בכל הזמן הזה מהטענה שהיא לא בטוחה האם להכנס לקשר עכשיו למרות שהיא מעוניינת בי מכיוון שיש בחייה דברים שמכבידים ומונעים ממנה להכנס לקשר!בכל הזמן הזה,הכרתי מישהי אחרת והיא דווקא ממש מעוניינת ומראה נכונות,העניין הוא שאני דווקא רוצה את הראשונה מהמון סיבות ודווקא איתה לא יוצא כלום!אז שבוע שעבר נפגשנו והסברתי לה את העניין,דרשתי לדעת איפה אני עומד והיא הסבירה שיכול להיות שהיא טסה בעוד מספר חודשים והיא מפחדת שנכנס לקשר ואחר כך זה יכאב לשנינו כי היא מכירה את זה כי בעבר זה קרה לה עם חבר קודם!יום למחרת נפגשנו והבאתי לה זר וורדים עם מכתב והיא ממש התמוגגה,ממש שמחה והעריכה והיא הכינה גם לי כרטיס ברכה יפה והסבירה לי שהיא רוצה אבל לא יכולה!יום למחרת בהפתעה מוחלטת היא התקשרה אליי ודיברה איתי חצי שעה...שאלתי היא כזו:מה הלאה?מה אני צריך לעשות כדי להשיג אותה למרות הקשיים הטכנים?מה אני יכול לעשות כדי שהיא תשתכנע להיכנס לקשר?

היי! מדוע היא יזמה איתי קשר ויצאה איתי מלכתחילה אם כך?מדוע היא עשתה דברים מסויימים שלא ציינתי שמראים לנכונות לקשר איתי?מה ההסבר לכל זה?

אמיר, לדעתי אתה צריך לדבר איתה תכלס,להבהיר לה שאתה מעונין לדעת היכן הדברים עומדים ואם המצב ממשיך להיות כזה מבלבל בינכם,אז פשוט לעזוב ואני יודעת שזה לא פשוט וקל בכלל ,אבל עוד יותר לא פשוט להמשיך כך. בהצלחה.

הייתי מעוניין לשתף עמכם קצת את מחשבותי, ואולי לקבל יעוץ. אני בן 17.5, מתחילת גיל ההתבגרות שלי חוויתי מחשבות קשות וטורדניות, מחשבות של מוות, לאחר מכן מחשבות של אובדן, בתהליך התבגרותי העשרתי את הידע על ידי מאמרים דרך האינטרנט, הופתעתי לגלות שאלו תסמינים של גיל ההתבגרות, ואכן הדבר חלף לאחר זמן רב, אבל חלף, כיום יש לי מן מחשבות "סתמיות", אם אני עסוק במשהו אחר, אני לא יזכר ולא יחשוב עליהם אפילו, כך שאני לא יודע אם אפשר להגדיר את זה בתור אובססיה. המחשבות, אני מעריך שהם שייכות באופן כלשהוא לאובדן, מן רצון עז לפגוש אדם דווקא כאשר שהוא לא נמצא בקרבת מקום, כאשר המחשבה מתעצמת זה אפילו מכניס אותי למן מערבולת של לחץ. הדבר מופיע לי כבר שנה בערך, אך זה "באפוגות". ניסיתי לחשוב עם עצמי באמת מדוע אני "סובל" מכך, לא מצאתי פיתרון וגם לא משהו שחוויתי בעבר מעבר למה שציינתי, זה פשוט בא ביום אחד המחשבה השטוטית של לא נראה לעין, והרצון העז לפגוש ולראות באותו הרגע. המחשבה היא כלפי בני אדם בלבד, חשוב לציין כי במהלך התקופה חוויתי אובדן של קרוב רחוק של המשפחה, אך האבסורד שלאנשים שלא בחיים אין לי רצון או פחד.

מסתבר שזה לא רק לבני אדם, אלא לכל דבר שאין כרגע ויש צורך שיגיע, בדיוק כפי שהסברת, אני מודה לך מאוד, האמת שכבר כמה ימים ופשוט "התגברתי" נפשית, ופשוט מנסה לראות את הדברים אחרת. מכיוון שזיהית את הבעיה, הייתי שמח לברר עליה דברים נוספים להעשיר את הידע, כמו עד כמה זה נפוץ, ומתי זה הופך לשכיח, האם זה חלק מתהליך ההתבגרות, ומה הגורמים לכך בדרך כלל.

שלוםרב אז ככה יש לי פחד למרות שאני לו בסיכון עשתי 3 פעמים בדיקה יצה שלילי ביום ראשון הלכתי לבלינסון למעבדה למיקורוביולוגיה היתי חרד הבאתי להם תעודת זהות ותוצה שהם שלכו פפקס לרופה הם אמרו לי לו לבו לשם יותר ברגע שהי נתנה לי את תעודת הזהות כאלו הרגשתי דקירהאני מפחד שהי לו הדביקהאותי בכונה אני לוקח פריזמה ולו מצליח לישון בלילה גם לפני זה האים יתכן שהי דקרה אותי

היי עירית אני בת 19 חיילת ברקע כללי היו לי חיים מאוד קשים, ההורים שלי התגרשו שהיתי מאוד קטנה עם אבא אין לי קשר בכלל מאז ואמא שלי עסוקה בעצמה, עברתי שלושה או הטרדות מניות למיניהן מגברים זרים, אין לנו הרבה כסף ככה שכל הזמן אני עבדתי ופירנסתי את עצמי, בתקופת הלימודים תקפה אותי מחלה שנבעה מדיכאון וחרדות למיניהם את הלימודים שלי למרות הכל סיימתי במצויינות נאחזתי בשיניים להשיג כל ציון וציון למען העתיד שלי, אני מנסה להישתקם מכל הטראומות בעבר ומאוד כל מיני פרטים שלא מצויינים כאן כרגע, קשה לי אני כבר לא מסוגלת! ניסיתי להיתאבד בעבר היתגברתי על הפחד הזה של המוות כי פשוט לא היה לי למה לחיות אין לי כלום בחיים שום דבר לא שלי אין לי מטרות אין לי עתיד אני בדיכאון לא מצליחה להרדם, אני ישנה נטו 3 שעות בלילה, הכניסה למערכת הצבאית רק בחמירה את העניין, אני מתכוונת ללכת לקבן צבאי שיטפל בי כי יש לי את המודעות הזו לעזור לעצמי ולהבין מה הולך איתי אני רוצה לדעת מה את יכולה ליעץ לי איך אני אוכל לעזור לעצמי להשיג בטחון עצמי אהבה עצמית לאבד את התמימות הזו שפוגעת בי אני רוצה לחיות אבל לחיות ברמה

אני מעונינת לדעת לאן אני צריכה לפנות כדי לקבל טיפול תרופתי לדיכאון

את צריכה לפנות לרופא בקופת חולים. אם הדיכאון הוא קל יתכן ויתן לך תרופה בעצמו אם מצבך קשה יותר ויש לך בעיות תפקוד תבקשי הפנייה לפסיכיאטר של קופת חולים הוא ישוחח איתך קצת יותר באריכות כדי להבין מה בדיוק הבעיה ויתן לך טיפול תרופתי.

שלום למנהל הפורום ולכל מי שיכל לעזור לי עם הבעיה שלי. שמי אורן ואני בן 24 ואני ממש מדוכא מכל העניין הזה. יש לי בעיה שהייתי רוצה מאוד עזרה לגביה כי אין לי מושג ממש מה לעשות. הבעיה מתחלקת לשניים: פשוט אני מרגיש ממש לבד כי אין לי כמעט חיי חברה וחיי מסתכמים בעיקר בעבודה וחיי בית ורק חיי חברה מועטים עם חבר אחד טוב שיש לי. הייתי רוצה לרכוש עוד חברים בעלי אותו תחומי עניין שלי יש שהם ספורט ריקודים ומוסיקה ובעיקר כל מה שיש אבל אני לא יודע איפה לחפש אותם ולא יודע מה לעשות. חלק שני הוא למשל שיש נגיד מישהו בעבודה שאני רוצה לדבר איתו ולהיות כאילו חבר שלו אני נתקע שזה אומר אתה לא יכל לבוא ישירות לבן אדם ולהגיד לו שמע אחי בוא נהיה בקשר נעשה משהו פעם כי זה ייראה ממש נואש מצידי והוא יצחק עליי בפנים פשוט. אני רוצה לדעת פשוט איך להציע לבן אדם להיות בקשר (בחור או בחורה לא משנה) שלא יראה נואש מצידי ולרכוש עוד אנשים להיות איתם חבר כי נשבר לי מהבדידות הזאת. תודה רבה אורן.

שלום רב, אני בדכאון כבר המון זמן (שנים) שרק הולך ומחמיר. אני בת 35 ורע לי רוב הזמן, אנשים שמחים גורמים לי להרגיש עוד יותר רע. אני בודדה. אין לי בן זוג ואף פעם לא היה מישהו רציני. בדיוק סיימתי תואר שני ואני בשלבי חיפוש עבודה, ואני יודעת שזה יהיה מאוד קשה לי. אני נוטה לחשוב שאנשים לא ממש רוצים את חברתי. וגם אם כן, נדמה לי שזה מתוך רחמים. לא פלא, נמאס לראות פרצוף עצוב/זועף כל הזמן. הכל נראה לי שחור ומאיים בעיניי. אני מאוד הייתי רוצה לדבר עם מישהו על רגשותיי ומחשבותיי ואין לי עם מי. מישהו שיכוון אותי שיראה לי שלא הכל שחור, מישהו שיראה לי את הדברים בפרופורציה הנכונה. אני לא יכולה להיעזר במכריי ובמשפחתי, כי אני לא רוצה להכביד עליהם (כל אחד יש לו את החבילה שלו). וטיפול פסיכולוגי לא עומד לרשותי מבחינה כלכלית. מה אני יכולה לעשות? להמשיך לסבול ולצלול לתוך תהום עמוקה שכבר עכשיו קשה לי להרים את הראש ולראות מעט אור? אני ממש אובדת עצות. לפעמים אני תוהה אם חיי סתם מבוזבזים עליי. אודה על כל עצה או פתרון! עדן

שלום אני בחורה בת 22 ויש לי קצת בעיות של בטחון עצמי ,הייתי מעוניינת ללכת לפסיכולוג אך אני סטודנטית וזה יקר מידי האם אלו מקומות יש לי ללכת שיחסית פחות יקרים ,אני לא מעונינת ללכת דרך קופת חולים או בריאות הנפש או משהו כזה כדי שזה לא יכתב לי בתיק הרפואי .אשמח אם תפני אותי למקומות מסווימים או משהו

זה זמן מה שאני סובל (אני חושב...) מדיכאון. זה לא משהוא חדש. זה פשוט ככה. כשהייתי קטן חשבתי שמצבי הרוח שלי הם כלי חשוב לאומן ושמרתי עליהם בחירוף נפש. דווקא מצווים קשים משברים למניהם בדרך כלל מעודדים אותי ונותנים לי אנרגיה. אז ככה: היה קיץ מעולה!!! עבדתי כמו חמור במיקצוע שלי (זה נדיר אני סטודנט שנה שלישית לבימוי קולנוע ואני כבר מוצא עבודה) איך שהתחילה שנת הלימודים מצעתי עבודה בחצי משרה אולי במקום הטוב ביותר האפשרי בעבורי. ובינתיים אני שם. בלימודים אין לי המון חברים קרובים אבל אנשים תופסים ממני (אני מעריך ) די מקצועי. אבל אבל אבל אבל בעבודה אני יושב כל היום ולא מצליח לעשות את מה שאני מסוגל. אני מבזבז את הזמן, מתבכח נעלב ומתלוצץ (לאו דווקה בסדר הזה) ללימודים כבר לא הגעתי חמישה שבועות, אני ישן כל הזמן או מתבטל בבית. אין לי חשק לכלום. אני רואה עבודות של חברי לכיתה ומקנא. אני לא חושב שיצא ממני במאי. אני לא חושב שיצא ממני כלום. במישור המיני.... אין לי אף אחת או רק כאלה שממש לא מענינות אותי. אני מחור לאוננות (עשרות פעמים ביום) אני עייף כל הזמן אבל לא ישן טוב אף פעם. השמנתי נורא בחורף... (אני נשמע כמו בחורה (-: ) אני חושב שאני צריך טיפול או לפחות יעוץ כי הכול אצלי בסדר אז למה כזה חרא לי???? אבל----- וזה הבעיה הגדולה אין לי גרוש על התחת! טיפול היום עולה אלף שקל בחודש גם בעזרת הביטוח המושלם. 2*200*4= לפי פעמיים בשבוע במשך חודש = 1600 ש"ח לסטודנט שמקיים את עצמו מחצי משרה + דירה ולימודים זה סכום בילתי אפשרי! טוב... שוטויות בי

שלום אני בת שלושים, בחודשים האחרונים בגלל סיבות שונות(עבודה לחוצה, פרידה מחבר ) נכנסתי לתקופה מאוד לא רגוע בה הייתי לחוצה, עצבנית, לא מפוקסת וגם מאוד עצובה. המשכתי לתפקד ללכת לעבודה, אך בפנים חשבתי עצבות.בשבועות האחרונים בגלל שהרגשתי החמרה ואף קושי לקום לעבודה, החלטתי לפנות לפסיכיאטר(בפעם הראשונה) הוא המליץ על כדורי ציפרלקס כדור אחד למשך חצי שנה להפסקת הדיכאון ועוד חצי שנה ליצב את המצב. שאלותי:האם כדור הממכר? מה יהיה לאחר שאפסיק אותו? האם הוא גורם בתחילה לקצת עייפות? האם הוא יכול לגרום לשלשולים ובעיות בקיבה? אם כן מה עושים? תודה על התייחסותך

לא יודע אם את עוד תקראי את זה אבל כן הוא גורם עייפות אני פשוט ישן יותר טוב וחולם יותר מאי פעם עדיין ההספק שלי הוא טוב מאשר לפני הכדור. אני מניח שהרגשת איך פתאום את מצליחה לעבור פרקי זמן ארוכים מבעבר ללא מחשבות טורדניות על דברים מדכאים המלצתי לך : א) לנסות תרופות מקבילות לא כולן משפיעות באופן זהה *****ב)בשום אופן לא להפסיק ללא פיקוח של פסיכיאטר טוב אני מאחל לך המון אושר

שלום, אני לומדת פסיכופתולוגיה וצריכה לנתח את הסרט "נערה בהפרעה" במסגרת הקורס. הדמות בסרט סובלת מהפרעת אישיות גבולית. ניתוח הסרט צריך הן להיות מנותח לפי הDSM והן מהזווית הפסיכואנליטית אם יש לכם חומרים בנושא, מצגות, ניתוחים דומים אשמח שתשלחו לי. תודה מראש הילה [email protected]

היי, אני מחפשת מאמר תאורטי המדבר על הקשר שבין מידע שנותנים לחולה לפני ניתוח לרמת החרדה שלו. יש אפשרות להפנות אותי למקום ספציפי. עייפתי מלחפש באוניברסיטאות ולא למצוא אף מאמר על הנושא. בתודה מראש, נועה.

ידיד שלי ביקר אצל פסיכיאטר מסויים, במסגרת קופת חולים מכבי. בפגישה הראשונה היה נדמה לו שהפסיכיאטר כבר "מחפף" את את טענותיו ואת הרגשותיו, כלא רלוונטיות. לכן הידיד שלי היה בטוח שאולי פסיכיאטר שהוא ביקר אצלו בעבר, הודיע לו או לקהילת הפסיכיאטרים והזהיר לגבי אותו אדם - לא לקחת אותו ברצינות,וכולי. לי זה נשמע קצת כמו פרנויה אבל אמרתי לעצמי שבכל זאת אבדוק כאן בפורום - יכול להיות דבר כזה, "אזהרה" בין הפסיכיאטרים, או בעל פה או דרך המערכת הממוחשבת של קופת חולים?

שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?

אני לא אזבל לך ביטויים כמו לראות רק את חצי הכוס המלאה והחיים הם כמו גלגל למרות שאלה הביטויים האמיתיים בחיים ומפני שלא ניראה לי שיש לך חשק ללמוד קבלה אז אני אומר לך את האמת האמיתית כמו שאומרים שהיופי הוא בעיני המיתמודד כך אני אומר לך את הדבר הכי חשוב בחיים לכל אחד יש את הסנריו שלו ואין קיצורי דרך כמו מונופול תחזור לנקודה שחתכת אותה אתה צריך לדאוג רק שאתה יכול להביט במראה בלי שום בעיות .

שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?

להגיד לך משהו לכולם החיים קשים והדרך היחידה לצאת מזה היא להתגבר וע,י הסליחה לאנשים שעשו לך רע ולעצמך תוכל להשתחרר מהמועקה ולהתחיל דף חדש תזכור תמיד מחר יש יום חדש.

[email protected] xxx אני עם סיפור הרבה יותר קל משלך ובכל זאת הייתי בדיכי תקופה אתה יותר ממוזמן ליצור איתי קשר במייל יש הרבה דברים שניתן לעשות אם אתה במצב דומה למה שהייתי אתה בטח כבר מעט אפאטי וממש לא בטוח שתיצור קשר אם תדחה ...אז אל..שלח עכשיו מייל. יש לך חיים שלמים ומאושרים לחיות

לאחרונה התגלה כי יש לי מיומה של 8 ס"מ ברחם. האם יש חובה לנתח , להוציא את הרחם או שיש טיפול אחר ? אני בת 48. והאם זה מסוכן - המיומה בכלל והטיפול בפרט. תודה

שלום להרה וכל מי שיכול לעזור לי קוראים לי אורן ואני בן 24 חיי במשך השנתיים האחרונות היו ממש אבל ממש מגעילים מאז שהשתחררתי מהצבא חיי לא מה שהיו. הייתה לי חברה נפלאה שנפרדנו ואני מייסר את עצמי על כך שזו הייתה טעות מצידי להיפרד ממנה ולמרות ניסיונות מצידי היא לא רצתה לחזור אליי יותר אבל הפסקתי לחשוב עליה ואני מנסה ובאמת משקיע את כל כולי בלמצוא משהו חדש אבל מסיבות של חוסר מזל או מצידי לא הצלחתי למצוא משהו חדש מצבי החברתי לא ממש טוב יש לי רק חבר אחד שהוא טוב והוא חברי במשך 14 שנה אבל אני רוצה למצוא עוד חברים ולא ממש יודע איך ואיפה לעשות את זה אני עובד בעבודה מעולה ושכר טוב והמצב בבית שלי ממש חרא ואת כל המשכורת שלי אני נותן להורים שלי כדי להתקיים ולשלם . ממש כאילו אחרי שהשתחררתי מהצבא עולמי חרב עליי והתחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון ע"י התייעצות עם הרופא שלי כי ממש לא יכולתי לסבול את המצב שקיים ממש קשה לי עם המצב ואין לי מושג איך להמשיך הלאה בסה"כ אני רוצה בת זוג ועוד חברים השאלה היא איך להשיג אותם כי לא יודע אני מנסה להתחיל עם בחורות וללנסות למצוא עוד אנשים אבל אתה לא יכול לבוא לאנשים פתאום אחי בא לך להשאר בקשר בקיצור אני מודאג וממש עצוב תודה ואשמח לקבל עצות וסליחה על האורך

שלום, ברצוני לדעת מה אפשר לומר על הילדה שציירה את הציור בקישור הבא: http://albums.tapuz.co.il/Albums/getImage.asp?a=416159&b=0&c=808910.jpg&d=68.-2.-10.-2.-1.-9.-10.-12.48.54.45.78 תודה רבה, אבי

ברצוני לציין שמדובר בילדה בת 4

שלום, אני לוקח רסיטל20 מ"ג, כבר 3 שבועות. ומאז הרבה פעמים יש לי כאבי ראש חזקים, בעיקר באזור העינים. כמו כן, השינה מאוד קלה. האם מישהו מכיר זאת? האם זה עובר? והאם מכירים טיפול מונע? או שצריך להחליף כדור? תודה

שלום אני משתמשת ברסיטל כבר מספר שנים. אחת מתופעות הלוואי של התרופה היא כאב ראש וגם ידועה התופעה של הפרעות בשינה. התופעות אמורות לחלוף במשך הזמן. בכלל, כל ההשפעה של הרסיטל אמורה לפעול תוך חודש חודשיים מהתחלת הטיפול. עד אז זאת בעצם תקופת הסתגלות של הגוף לתרופה ואל תצפה להשפעות חיוביות. אני לוקחת את התרופה בצהריים כדי שלא תפריע לי לישון בלילה. לא הייתי ממליה לך להחליף את הכדור בשלב הזה. זה עדיין מוקדם מדיי להחליט שהתרופה לא מתאימה לך. על כאבי הראש תנסה להתגבר באמצעים הרגילים. מקווה שעזרתי לך. באופן כללי לי התרופה עוזרת אני לוקחת 40 מ"ג ביום. 20 מ"ג לדעת הרופא שלי זה מעט מדיי ובאמת לא היה אפקטיבי.

אני לוקחת כבר 6 ימים אותה תרופה אותו מינון ומרגישה בדיוק כמוך... כמו שאתה מספר עליי ..חחחחח לא להחליף כדור הכדור מצוין, בטחותי, הרופא שלי ממליץ בחום דרך אגב אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה... אלה תופעות לוואי רק בהתחלה תוך חודש ימים אמורים לחלוף להתאזר בסבלנות ופשוט לנשום עמוק אפשר לפנות אליי לאימייל