פורום שווה לכל נפש

בן 45 מצב בריאתי תקין.מזה שנתיים ניסיתי את כל תרופות הs.s.s.r שחלקן עזרו לי להתגבר על החרדה החברתית. הבעיה שהתפקוד המיני שלי נפגע מאוד-אז הפסקתי. היום אני מתמודד עם החרדות עם תרופות הרגעה קלות בשעת הצורך.ה-בעייה שאני עסוק במחשבות מעשים וכו'-מין 3 שעות ביום. העבודה נפגעת , חיי המשפחה נפגעים. תודה על עזרתך שלמה

כשאני נמצאת עם בעלי ליד חברים, הוא תמיד זוכה להקשבה ויודע להלהיב את הסובבים אותי. זה גורם לי לתסכול לא מעט כי אנשים מתעלמים ממני והוא תמיד זה שגונב את ההצגה. הדבר היחיד שאני זוכה להתייחסות מהסובבים אותנו, זה מחמאות שאני יפה, מתלבשת יפה ומעוצב, אני טיפוס ביישני ולא המונית מאז ומתמיד. החלטתי כמה שפחות לבלות עם בעלי בפורום מלא אנשים כדי לא להרגיש הזנב שלו, הוא מדבר עם כולם וכולם מדברים רק איתו למרות שניסיתי לא פעם להתערב, אבל שוב ממשיכים רק להתייחס לבעלי, החלטתי למעט בבילויים במחיצתו, ואם ישאלו אותי מה קרה? חשבתי לומר לאנשים במידה וישאלו: "שאני לא בובה בחלון ראווה"- מה דעתך על תגובתו ובכלל... תודה .

רציתי לדבר על משהו שלא מרפה ממני! נכון להיום, המשקל שלי די יציב (קילו יותר או קילו פחות), האנשים בסביבתי הקרובה לא מחשיבים אותי שמנה וגם לא למלאה למעשה.... אני כבר "ילדה גדולה" מה שנקרא... עשרים פלוס (כן, לכיוון השלושים) ואני כנראה היחידה שלא השלימה עם הגוף שלה! מהבחורות שמתחרפנות מהעובדה שבחנות בגדים אחת מידת המכנסיים היא 38 ובשניה את פתאום 42! זהו... עם כל הבגרות הנפשית והמודעות העצמית שלי, אני לא מסוגלת לעשות שלום עם הגוף שלי! גם הפעילות הגופנית שאני מקפידה עליה - מנחמת אותי במעט (אחר כך אני חוזרת לחשוב על הירכיים העגלגלות והמקפצות שלי). יש לי מטפלת מעולה, אבל כבר מזמן הבנתי שזה חייב לבוא ממני (וזה מסרב לבוא) יש לך איזו עצה?

עירית שלום רב לאחרונה שמתי לב שנעלם לי כסף מהארנק. לא ידעתי למי בדיקו לקשר את הגניבה. השבוע גיליתי שחברתי, שמגיעה לכאן לפחות פעם בשבוע, גונבת לי כסף מהארנק. לפני שהגיע הכנסתי כסף לארנק, מיד אחרי שהלכה, בדקתי והכסף נעלם. מדובר בכ - 200 ש"ח. כפי שכבר ציינתי זו לא הפעם הראשונה. חייבת להודות שהייתי בהלם, אנחנו מכירות כבר מספר שנים. האם מדובר בקלפטומניה? האם קלפטומני דונבים כסף? או בעיקר חפצים בהם לא משתמשים אח"כ? איך להתמודד עם המצב? להתעמת איתה? אני גם צריכה הכסף בחזרה. אודה לתשובה בהקדם עדי

יש לי קרובת משפחה שנוטלת ליתיום, היא סובלת מהפרעה נפשית כזאת או אחרת. רציתי לדעת 1. האם ליתיום מטפל אך ורק במניה דיפרסיה? 2. לאור העובדה שאני יודע שהיא בוחרת להתכחש למחלה ולא עושה בדיקות תקופתיות מה אני יכול לעשות כדי לעזור לה? (היא יודעת שאני יודע על המחלה והיחסים שלנו די קרובים. לפי דעתי היא מפחדת שאנשים יגלו שכך המצב) 3. רציתי לדעת מה הסיכויים שהילדים של אותה אישה יפתחו אף הם הפרעות נפשיות והאם הסיכויים יכולים להיות מושפעים מ-שימוש באלכוהול\סמים או חומרים פסיכואקטיביים אחרים? המון תודה על כל עזרה ומקווה שהפורום הזה הוא הנכון לשאול בו את השאלות הללו. ערב טוב.

היי אני בן 25 אחרי שימוש די אינטנסיבי בסמים קלים וקצת קשים , עישנתי מריחואנה וחשיש בלי הפסקה כל יום במשך 4 שנים ופה ושם במסיבות וכאלה היו אקסטזי לסד קוק וזהו נראה לי . בכל אופן ברוך השם הפסקתי עם הכל לפני שנה בערך ואני מאוד מאוד מרוצה מהעניין והשליטה שבה לחיים . הבעיה היא שעכשיו (כנראה גם אז אבל לא היה אכפת)המוח מרגיש ריק מתמיד , התקשורת עם אנשים מאוד קשה(על כל משפט צריך לחשוב כדי להוציא) , דברים מן הילדות וגיל ההתבגרות נעלמו בקיצור אין זיכרון טוב ואין תקשורת טובה , רציתי לדעת אם אפשר לעשות עם זה משהו או שהזמן יעשה את שלו תודה צחי

אני אומר להם בפירוש שאני עובר תקופה קשה, פיזית ונפשית, והם מתייחסים לזה כהצגה. מה אני אמור לעשות כדי לעורר את תשומת ליבם? לפגוע במישהו? לפגוע בעצמי? לעזוב יום אחד ולא לחזור ?

שלום, אני אוריה, בת 18. לא בטוחה שהגעתי למקום הנכון אבל אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי בשאלה עליה אני מנסה לקבל תשובות . השאלה היא למה כשיש הרבה ממשהו אנשים מייחסים לו פחות הערכה (גם אם הוא כשלעצמו בעל ערך רב) בעוד שכשיש ממנו מעט יעריכו אותו יותר? למה רוב בני האדם ישימו לב ויעריכו את מה שיש להם רק לאחר שירגישו בחסרונו? לדוגמה: רובינו לו נעריך מים עד שיהיה מחסור חמור בהם. או בדוגמה נוספת לא נהיה מודעים לחשיבות האצבע הקטנה ביד עד שתפגע. תודה רבה, אוריה

כשאני נפגשת ברחוב עם זוג מסויימם. כשאני מברכת לשלום , הבעל כשהוא ליד אשתו תמיד עונה לי שלום כשראשו מופנה הצידה, אני מרגישה כעין זלזול/התנשאות, כשהוא לבד בלי אשתו, הוא כן מישיר מבט אלי. ואינני יודעת מדוע כשאני ניסיתי ליצור חברות עם האישה ולהזמינה לביתי, תמיד היא דוחה אותי בכל מיני תרוצים, אך כשהיא פוגשת אותי ברחוב והיא ליד בעלה- היא אומרת שלי שלום יפה ופתאום מנשקת אותי. בעיני זוהי סתירה. כי אדם כשאוהב מישהו, אז התגובה מתאימה בנישוקים, אך פה מסרבת להיות בקשר וברחוב פתאום חיבוקים ונשיקות, האם זה שחקנות מצידה? ומדוע גבר עונה לי שלום מבלי שמישיר מבט אלי ?? תודה לך.

הייתי באירוע של בן דודי, אנחנו כבר מתוך הרגל, שנים, שמזמינים אחד את השני לאירועים, מעבר לזה אין לנו שום קשר ואפילו טלפון. לא פעם ניסיתי להתקרב אליו ולגלות התעניינות, אך אני לא רואה שזה הדדי מצידי, לכן הפסקתי להתעניין, חוץ מאשר לומר מזל טוב אחד לשני אין שום דיבור. יש לו יותר תקשורת/כימייה עם דוד וגם יותר אמפתי כלפיו וכלפי יילדיו הנשואים משום מה, ולא שעשינו (אני ובעלי) משהו רע כלפיו חלילה. באירוע של הבן דוד , עמד לצידי בו בזמן שכולנו ישבנו סביב השולחן וצילום את כל האורחים ואת כל היושבים ליד השולחן בו אני ובעלי יושבים. ופסח עלי ועל בעלי. כאילו לא מעוניין שיהיה לו מזכרת מאיתנו. לא שאני אוהבת להצטלם, להיפך, מצידי שלא יהיה לו מזכרת מאיתנו, אך מטעמי נימוס היה צריך להראות כאילו מצלם אותנו ומצידי שיזרוק לאחר מכן את התמונה. הוא עמד לצידי וצילם כל אדם ואדם וגם את אלו שיושבים לצידי ואני ובעלי כאילו היינו אויר. אני מבפנים מאד נפגעתי. התעלמות טוטלית. אני החלטתי באירועים הבאים לא לגלות גם בו התעניינות מאחר והוא גם לא מגלה בי התעניינות ובילדים שלי, אך האם פגיעתי מוצדקת על שפסח עלינו בצילום? הרגשתי כאילו אני לא מספיק חשובה לו ואני ובעלי לא מעניינים אותו, אזרחים סוג ג'. איך להתנהג איתו להבא, מצידי לא הייתי מזמינה אותו יותר לאירועים, אך בעלי אומר שאי אפשר שלא להזמין כי הוא תמיד מכבד אותנו ובא לאירועים שלנו גם המשמחים וגם לצערי הלא משמחים. מה התנהגותו אומרת לך והאם אני צודקת ואיך להתנהג להבא? תודה רבה.

שלום עירית שמי שיר אני בת 36 כבר תקופה ארוכה שאני נמצאת במצב של "דיכאון קל" אך זה מפריע לי מאוד בתפקודי היום יומי .מאוד מאוד חשוב לי לשמור על הענין בדסקרטיות גבוהה גם מהמשפחה הקרובה .אני רוצה לדעת אם יש איזשהו תרופה שאני יכולה לרכוש ללא מרשם או בכל אופן לא דרך קופ"ח {אינני מעונינת ברישומים בענין }.ראוי לצין שבשלב זה אינני לוקחת אמצעי מניעה כיוון שאני מעונינת להכנס להריון .אודה מאוד מאוד להתיחסותך ולתשובתך מצפה שיר .

אנו מזמינים אתכם לערב חוויתי של מידע, היכרות וחשיפה של מסגרות השיקום השונות באשדוד, אשר יתקיים במועדון "כח", רח' סטרומה 5, בתאריך 12.11.07, בשעה 17:00-20:00. בתוכנית: - הרצאת אורח - דוכני מכירה של עבודות משתקמים - חשיפה למסגרות שיקומיות שונות והסברה בתחום בריאות הנפש - בית הקפה של המועדון יהיה פתוח לשרותכם. (מופעל ע"י משתקמים) נשמח לראותכם...

ברצוני לשתף אותך בדבר מה, ולשמוע דעתך האם אני מגזימה???? . אני היום בת 55, שמרתי קלטת שאבי שכל כך הייתי קשורה אליו הקליט את בני שהיום הוא אבא והקליט אותו כשהיה בן 4 שנים , ישב ואני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, הוא הקליט אותו בבית שלו את כל השירים ששר מהרדיו ומהגן עם כל המילים והוא היה ילד מאד מפותח, שר גם עם סלסולים, כי עשיתי סדר בארון בביתי, ופתאום מצאתי את הקלטת למרות שידעתי ששמרתי אותה מזכרת, והיום כאילו נפתחו הפצעים. אני שומעת את בני שר, ומה שעשה אבי, כל היום אני לא מפסיקה לדמוע והדמעות לא נעצרות. האם זה נורמלי? האם אני מגזימה? הרי זה היה לפני עשרים ושש שנים ואף פעם לא יצא לי גם לשמוע חוץ מפעם אחת. וכבר יש לי נכדים האבא הזה ששר בגיל 4. הקלטת הזאת שווה בעיני מליארדים. בבית הילדים שלי לא מבינים על מה ההתרגשות שאחזה בי, זה לא מדבר אליהם. האם הגזמתי??? . תודה.

שלום לעירית וגנר . ברצוני לדעת האים כבר התחילה הרפורמה בבריאות הנפש ? ( זו שכולם מדברים עליה ) בתודה , איילה .

שגבר בן 24 רואה בנערות בנות 16 ומעלה דבר מושך?

אני בת 18,אני לא אמורה להתמודד עם התאבדות של חברה. אני בת 18,אני לא אמורה להתמודד עם עוד ילדה שרוצה להתאבד,והיא רצינית לגמרי. אני מנסה לעזור בכל דרך שאפשר,פניתי לכל מי שרק אפשר,היא מפחידה אותי,אני מדברת איתה והיא מפחידה אותי. היא מספרת לי על כמה היא חושבת שכל מי שמתאבד גיבור,מלך. שהיא תומכת בכל מי שרק מעיז,שהיא גאה בהם שהיה להם את האומץ..שאלתי מה יש לילדה בת 18 למות,היא שאלה מה יש לה לחיות. ופניתי,ועשיתי,וכלום לא עוזר. אם היא תתאבד,זו תהיה רק אשמתי.רק אשמתי.

תודה לך , כפי שכתבתי לך שאני פניתי לכל מי שרק אפשר אבל כלום לא עזר . אפילו ההורים שלה אומרים שהיא לא תעיז להתאבד , היא ממש חלשה במצבים כאלה , היא סתם אומרת את זה בגלל התאבדות חברתכן ... באמת לא יודעת מה לעשות ?! נראה לי שהוריה מזלזלים בכל מילה ובכל התנהגותה המוזרה ... וזה נורא קשה עליי . היונו אני והיא והחברה שהתאבדה חבורת בצורה שונה ותמיד אומרים עלינו "שלישית בר-מזל". נכון ואם זה מוזר החברה שהתאבדה הייתה סובלת ממצוקה כלשהי והיא אמרה בפירוש שהיא מתכוונת להתאבד , אבל אנחנו לקחנו את זה בצחוק, זלזלנו בה , וזה מאוד מקשה עליי גם אני להמשיך עם מצפוני המת , אז באמת לא יודעת, נראה לי שהחברה השנייה עומדת לשים קץ לחייה , ואם זה יקרה ?! אז אני בטח אחריהן ללא שום ספק - ממש קשה לי לחיות בלעדיהן

אני מאוד תשושה גופנית ורגשית. נמצאת באמצע טיפול כמותרפי יעצו לי להעזר בריקי בשילוב פרחי בך. האם זה מותר ? ידוע שיש צמחי מרפא המפרעים לטיפול הכמותרפי.

נודע לי כי ניתן לטפל בתמציות פרחי בך למקרה של מצברי רוח קשים בעת מחזור, בתי בת ה-14 משתנה לחלוטין בהתנהגותה ב- 4 הימים של המחזור וזה מתבטא בחוסר סבלנות, אי שקט, שאלות משונות על החיים (ההורמונים משתוללים) וכו'.

אני נשואה 23 שנה ונכה 100 נפשית לבעלי יש חברה והוא טוען שאין בינינו כלום יותר נשואים רק על הנייר אני לא מעוניננת להיתגרש ומיצד שני קשה לי ככה כול הזמן על כדורי הרגעה אני מדברת איתו בוא ניפתח דף חדש הוא לא מעוניין אומר בחיים שלי לא להיתערב את רוצה תעשי את החיים שלך גם כי את לא רוצה להיתגרש עם אני מיתגרשת אין לא מה להציא לי כי מכר את הדירה וחיסל את המשכנתה ביגלל שניצל את מצבי הנפשי אני מטופלת היום באפקסור ואסיוול ועוד אנה עיזרו לי אני בדיכאון חזק

בת 28 נשואה+1,מאוהבת בגבר מבוגר ממני ב 25 שנה נשוי+,היה לי איתו קשר רומנטי במשך שנה,לפני שבוע החלטתי לסיים את הקשר,עם אכזבה וכעס רב, הכעס נבע מחוסר התחשבות בי ובקשר שלנו,אני לא יודעת אך להתגבר על האהבה הזאת, אני אוהבת אותו מאוד.אבל יש לי צורך להתנקם בו על זה שהוא השפיל אותי וזלזל באהבה שלי כלפיו למרות שהוא טוען שהוא אוהב אותי מאוד.אני יודעת שהוא לא יזוב את אשתו כדי לחיות איתי, מבחינתו אני רק המאהבת שלו.אנא תעזרו לי.אני לא יודעת אך להתגבר על האהבה המטורפת הזאת.מה לעשות?אני עומדת להשתגע......

עמדתי עם בעלי זה לצד זה באולם אירועים. ידידו של בעלי ניגש אלינו, עומד מולי במרחק כ-מטר ומביט בעיני כאילו מביט על איזה תמונה יפה על הקיר. אני הסתכלתי עליו במבט כפני פוקר, בעלי הביט לסובבים, וזה ערך בערך כדקה-דקה וחצי, לבסוף הרבצתי חיוך קל אולי מתוך מבוכה ואז הגבר הסתלק ממני והלך לאשתו. אני לא מבינה מה זה בדיוק אמור להביע ושנית איך היה לו האומץ להביט בי בלי הפסקה ולהתעלם מזה שבעלי עומד לצידי???? . תודה רבה.

שלום, ותודה על תשובתך.. רציתי לשאול האם זו תופעה ידועה.. ססוג של לא רציתי מישהו ואחרי תקופה אני רוצה ומבינה את החסר?? השאלה אם זו תופעה ידועה??? להמשיך הלאה זה ברור לי אבל רציתי לדעת מה היא תפוס החשיבה והרגשות פתאום שלי ...?? אשמח לתגובה ימית

שלום שמי ימית אני בת 24, ורציתי לשתף אותך ולקבל עצה.. לגבי קשר שנמשך רקרוב לשנתיים ולעולם לא היינו יחד מכיוון שההורים שלי לא אהבו תבחור ומסתבר שהוא בחור עם עבר לא טוב.. החלטתי למרות שהוא נראה הפוך .. החלטתי למרות מה שאני מרגישה כלפיו לפני כחצי שנה לנתק איתו קשר לחלוטין.. אבל הבעיה שאני פתאום עם הזמן יותר ויותר מתגעגעת אליו ככול שאני לא רואה ושומעת ממנו?? זה אמור להיות ההפך! אני אמורה לשכוח ממנו... האם תןפעה זו מוכרת לך?? למה זה כך??? כי אני אוהבת באמת או סתם.. מחשבה ??? ממש אשמל לתשובה לגבי תופעה זו... ימית

מה שווה אדם עם כול חייו סבל בווירוס בתוכנה שגרמה לו לדיכאון ויאוש והיום הוא זקן בן 35. מה שווה אדם שמתפרנס מקצבת עליבות של 2000 שקל ונתפס כפרזיט על חשבון משלם המיסים. מה שווה אדם שחיי בבבית הוריו בגיל 35.(טוב שיש הורים) מה שווה אדם ללא פרנסה וכבוד ואין גם סיכוי למצוא. מה שווה אדם שאין רשיון נהיגה. מה שווה אדם שאפשר לספור על כף יד אחת את הנשים שהוא שכב איתן. מה שווה אדם שאף פעם לא הייתה ולא תהייה לו זוגיות.(איזה בחורה צריכה אפס.) אז מה נשאר לאותו אדם לעשות. להתאבד בשקט , להתאבד ותוך כדי התאבדות לגרום נזק רב ככול יוכלתו לסביבה.(בסגנון של מתאבדים ערבים.) מילא החברה הישראלית - יהודית בארץ לא סובלת אנשים יחסית חלשים או חסרי מזל וקוראים לכול מי שלא שירת בצבא או חי מקצבת העליבות של 2000 שקל כפרזיט. אז אולי הגיע הזמן לאמץ את חוק המתת החסד שהייתה נהוגה בגרמניה בשנים 1939-1945 שם המיתו את כול אלא שחייהם בלתי ראויים לקיום - וכך אני מרגיש. להתאבד למרות כול המחשבות וניסיונות חלקיים צריך הרבה אומץ לחצות את הקו הזה. אז כאשר אדם כמוני שאין לו אומץ להתאבד יבוא למוסד פסכיאטרי ויעזרו על ידי מתן ציאניד בקפה. מוות הומני ב 30 שניות.(אפשר יהיה לנצל את האברים לצורך השתלה)

מכיר את אנוש מהעיר שאני גר. ניסיתי ללכת לשם במשך כמה חודשים אבל לא מצאתי תועלת במקום. חוץ מלשרוף זמן אין הרבה מה לעשות שם. חוץ מי זאני חולה יש את המציאות האובקיטבית בחברה הישראלית - שאין לך כסף את שווה כמת. אם למשל לא היו לי הורים איפה הייתי חי? קרוב לוודאי ברחוב. זאת המציאות הישראלית האכזרית.

שלום, אני בת 33, נשואה + 2. הקשר עם בעלי טוב. הוא אבא טוב. אין תשוקה מינית גדולה או אהבה ענקית. האהבה ביננו היא בעיקר מתוך כבוד והערכה זה לזה. אנחנו מאוד שונים. אני טיפוס הרבה יותר אנרגטי ממנו, זורמת, אוהבת אתגרים. הוא טיפוס שקט, מופנם, לא אוהב שינויים, כבד. ליפני שהכרתי את בעלי, יצאתי עם 4 בחורים - קשרים ארוכים (הקצר ביניהם - שנה וחצי). אחד מהם נמשך 4 שנים. הוא היה אהבתי הגדולה. נפרדתי ממנו מסיבות שכלתניות ולא מסיבות ריגשיות. לקח לי הרבה מאוד זמן "להתגבר" עליו. כיום גם הוא נשוי + 2. אין ביננו שום קשר. לעיתים רחוקות אני שומעת עליו ממכר משותף, ומעמידה פנים כאילו שלא אכפת לי, אבל מבפנים הלב שלי מתפוצץ. אני כלכך אוהבת אותו עדיין. זה לא עובר. הגעגועים אליו לא מרפים, וקשה לי המחשבה שלעולם לא נהיה יחד. אין לי מושג מה עובר עליו. אם בכלל הוא חושב עלי לפעמים. אני חושבת עליו המון. חולמת עליו כמעט כל לילה. המחשבה שהוא כבר לא חלק מחיי ממש גורמת לי לבכי. לא יודעת מה לעשות. חשבתי להתקשר אליו ולבקש ממנו שניפגש. אני ממש צריכה אותו, כמו אויר לנשימה. אני מרגישה ריקנות כל כך גדולה בלעדיו. אולי אם אדע שאין לו בכלל רגשות כלפי - זה יגרום לי לסגור את המעגל. מצד שני, אם הוא מרגיש כמוני, זה עלול לגרום לנו לטלטלה ריגשית לא פשוטה. אז מה לעשות? להמשיך להעמיד פנים וחיות כך את חיי בלעדיו, עם ריקנות ובלי אהבתי הגדולה? בלי לדעת לעולם מה היה קורה אילו... או ליצור איתו קשר ולקחת בחשבון את כל האפשרויות?

בעלי ואני נשואים שנה חצי. יש לנו בעיות על רקע מיני ועל רקע תרבות של קללות וצעקות שהוא לא מוכן לרדת מהן. אני נפגעת ממנו מאוד קשה וסובלת מאוד גם בחברת משפחתו על רקע הבדלי תרבות ופיצוצים שהיו לי איתם בעבר ואני פוחדת שיחזרו על עצמם. שנינו בני 37 כמעט. אני מאוד רוצה להספיק את הרכבת מבחינה ביולוגית (ילדים) ומרגישה כבר בשלה מספיק. לפני חצי שנה – התגלה שהוא עקר והוא עבר ניתוח לתיקון צינורית הזרע. תשובה לגבי הצלחת הניתוח תהיה רק בחודש הבא ואם לא – הרי שצפוי לי עינוי בדמות טיפולי הפרייה. יש ביננו פערי הבנה עצומים לגבי האופן שבו צריכה להתהל הזוגיות ולגבי התעללותו הנפשית בי. לאחרונה הסכים לטיפול זוגי אך אין בכך ערובה לשינוי רציף מצידו. מה אני עושה ? נשארת בג'יפה של להתמודד מול האלימות המילולית שלו, הקושי עם משפחתו, ותפיסותיו ? וגם : בהתמודדות עם עקרותו ???? או לוקחת מהר את עצמי החוצה ומקווה לטוב ? היה מאוד מאוד קשה למצוא בן זוג מתאים וגם תקופת ההמתנה לבחור המתאים מאוד מייאשת ומתישה נפשית. בגילאים הללו הדבר נעשה קשה פי מאה כיון שכמעט ואין "נורמלים בראש" שהם גם ללא ילדים. ומעבר לזה ? מי ערב שאספיק גם למצוא מהר זיווג וגם ללדת ? הרי כבר עכשיו אני בבעייה מבחינת גיל ביולוגי (אני פורייה). אני בדילמה – אנא עיזרו לי !

האם מחשבות ואובססיות על נזק בעיניים ולחצים בעיניים כתוצאה מהמחשבות המטרידות יכולות באמת לגרום לנזק בעיניים?

שלום, חבר שלי ואני יוצאים 3/4 שנה (גרים), בני 34. הציע נשואין. 1. אנו לא מתואמים מבחינת תדירות (אני רוצה הרבה הרבה יותר – אני ג'ינג'ית). 2. מימדיו בינוניים והוא לא גרוע במיטה חלילה אך אני לא חווה נסיון מופלג שלו במיטה. 3. יש משהוא במבנה הגוף שלו – שהוא לא מספיק "מלא בשבילי" – כתפיים לא מספיק רחבות, חזה לא מספיק רחב, ובגדול צר מדיי לטעם שלי + ויזואלית פנים יפות וגוף בסדר. 4. אני כבר "בררתי" גברים עד עכשיו בכמויות – והשקעתי המון משאבים וכבר לי כוח. 5. יש כל כך הרבה גברים מנייקים (דופקים זורקים). 6. וכאלה שאינם רציניים. 7. וכאלה שהם פוטניציאל לאיידס. 8. וכאלה שהם פוטנציאל לבגידה בהמשך הדרך. 9. ומצד שני : 10. השעון הביולוגי שלי עומד לפוג. 11. הוא באמת מאוד מאוד חמוד וטוב, עובד, לא טיפש, אוהבת אותו. 12. האם לעשות מעשה ולהתחתן ?

אשמח לתשובה

קלונקס זה סם של נרקומנים זה ממכר אבל מרגיע סבבה אדיש לכול רגוע ישן הרבה אוכל מעט

לא יודע עד כמה מסוכן. אבל מנסיון שלי קלונקס וחשיש זה אחלה סאטלה.

השאלה שלי היא מה עושה עישון קלונקס לבד ולמה זה גורם?

יש לי בת דודה שאובחנה כחולת סכיזופרניה, כרגע היא סטודנטית ומוגדרת כבעלת ליקויי למידה, הדבר הקנה לה רק הארכת זמן במבחנים ועדיין קשה לה להתמודד איתם על-מנת להגיע לציון האופטימלי. האם יש אתר, אבחון או תקנון שבעזרתם אוכל לברר עבורה אם מגיעות לה זכויות נוספות בעת עשיית מבחנים ברמת תואר ראשון?

שלום יש בעייה עם בעלי : אנו נשואים טריים ואני מתקרבת ל 40 בעוד מס' שנים מעטות ללא ילדים כרגע. הקשר שלנו לא נקי מקונפליקטים. יצא שבשנה האחרונה היו לו כל מני לחצים אבל אין חיים בלי לחצים. וגם על המעביד שלו הוא לא צועק. יצא שהרבה מאוד פעמים בשנה האחרונה – מייד עם פתיחת הנשואין ספגתי עלבונות וצעקות. אני לא אחת שמחפשת לצעוק או להעליב. מצד שני אני מאוד פגיעה, הגם שאנו בשכונה נורא שקטה עם המון משפחות שגרות קרוב קרוב אלינו. אני עדיין אוהבת אותו. ותמיד מנסה לשמור על סטריליות – לא ללכת עם ידידים, לא לעזוב אותו יותר מדיי, סובלת בימי ו בערב עם המשפחה שלו – שכל כך שונים ממני סוציואקונומית ותרבותית (חסר שם עומק), אילפתי את עצמי לסדר ונקיון ועוד ועוד. אני בטוחה יודעת וערה שגם לי יש שטיקים משלי. כעת לא מדברים. מפחיד אותי מה יקרה שיכנסו ילדים. הרי הוא מלבין את פניי בקביעות. "מטומטמת" נאמר מס' פעמים, "חולת נפש" כי יש לי טיפה ocd , "מסריחה" "חבל שהתחתנו - איזו שטות", "מתי תעופי מפה" "עצלנית" כששכבתי מתה מכאבי מחזור ועוד. (אלו החמורים). בעיקר דציבלים מאוד מאוד גבוהים של צעקות בבית – הלבנת פנים מול השכנים. אני לא חושבת שעל ידי יציאה מהבית בכל פעם שזה קורה וחזרה לאחר מחצית השעה לשוחח על זה – ייפתר משהוא. אני רואה שגם החרם לא עוזר בינתיים והוא ממשיך בצעקות. לצעוק בחזרה – זו לא אני ולא לרמתי. הסברים למה אפשר גם אחרת – הסברתי בלי הרף – לא מקשיב. חושב שאני הבעיה וימשיך כל פעם שיימצא לי טעות כטענתו. לא מסכים לטיפול זוגי. אין ילדים עדיין והגיל שלי לא סימפטי משום בחינה (שעון ביולוגי, מבחר...). אוהבת. מה לעשות ?

שלום רב, רציתי להתייעץ איתך בבעיה/החלטה קשה שניצבת בפני ובפני משפחתי.אני בת 35, נשואה ואם לשני ילדים.(שנה וארבע).כשהייתי בהריון ראשון חזרתי לגור יחד עם בעלי במושב, ליד הוריי.הסיבה לכך היתה שגרנו בדירה קטנה בעיר עם משכנתא מטורפת ואילו היום אנו חיים בבית פרטי גדול על המשק של הוריי, ללא משכנתא וללא שכר דירה. הורים שלי מאד עזרו ועוזרים לנו עם הילדים,גם עזרה כלכלית וגם עזרה בטיפול-מבחינתי זו עזרה שלא תסולא בפז...אפשר לומר שיש לנו כיום איכות חיים מה שאין להרבה זוגות. הבעיה היא שלי היתה ילדות מאד לא טובה (מבחינה חברתית ורגשית) ואפילו טראומטית בכפר וקשה לי לפגוש את אותם הפרצופים של ילדותי...הבעיה גוברת כאשר היום הבת הבכורה שלי שהיא ילדה רגישה הולכת לגן עם הילדים של אלו שאני גדלתי איתם ולכן מן הסתם גם אני נאלצת להיות בקשר עם אותם אנשים. כאשר גרתי בעיר היה לי טוב מבחינה חברתית ורגשית ואילו כעת אני חווה שוב את אותן רגשות ורק רוצה להימלט מכאן...יש לי כיום אפשרות כלכלית לקנות בית במקום אחר אך מצד שני קשה יהיה לי עכשיו להתרגל לחיות בלי העזרה היומיומית של הוריי... מה לדעתך עלי לעשות?מאד מתלבטת בהחלטה גורלית זו שלמעשה תהיה בלתי הפיכה. בעלי פחות סובל ממני כי לא גדל כאן אבל גם הוא אומר שזה מושב של סנובים שקשה להתערות בו...אני מוצאת שאין לי חשק לקחת חלק בחיי החברה כאן בכפר, אפילו סתם בוועד הורים,(למרות שמאד הייתי רוצה) וכך מתכנסת בתוך עצמי וביתי...

אכן, יש מי שיעץ לי ואמר שזו הזדמנות להתמודד עם העבר ולעבור חוויה מתקנת. העניין הוא שהשלמתי כבר עם העבר והיום אני כבר יודעת מה אני שווה. מצד שני אין לי חשק להתקע כל החיים באותו הכפר עם אותם טיפוסים ולעבור שום חוויה מתקנת...לא סבלתי מספיק כילדה וכנערה?? עובדה שכן היו לי חברים והיה לי טוב כשגרתי בעיר גדולה כסטודנטית. אני חושבת שאני צריכה להחליט עכשיו כי כן הייתי רוצה להתערות ולהכיר אנשים ומשפחות במקום אחר (אני לא רוצה להיות בודדה ומנותקת לגמרי) ואני יודעת שהזמן והדרך הכי טובה לעשות זאת היא דרך הילדים. וגם בשביל הילדים לא הייתי רוצה לנתק ולהעביר אותם אחרי שכבר יגדלו ויתרגלו. עכשיו הם עוד קטנים ויכולים להכות שורשים בכל מקום שאבחר.עניין נוסף שלא ציינתי קודם הוא שהכישורים החברתיים של בעלי הם לא משהו. הכל יחד מאד מכביד עלי כי כל הנטל החברתי תלוי על כתפיי. אולי במקום אחר אצליח יותר- ואולי לא...אמי, שמכירה את בעלי טוענת שלא אצליח בשום מקום כי הוא לא תקשורתי, אבל אמי מעולם לא עודדה אותי יותר מדי (יש ביננו סימביוזה גדולה- אני מודה). מצטערת על שהארכתי, ובכל זאת אשמח אם תוכלי להגיב.

לוקח כבא חודש אבל יש רק ירידה .אפילו תרופות שלא התאימו לי לא הורידו אותי שלבים לרעה

איך אמורה בת 36 נשואה שנה וחצי ללא ילדים, להתמודד מול בעלה שצועק עליה ומכנה אותה בכינויים על "טעיויות" שלה, כאשר כל שהיא מנסה לעשות במישור של לדבר לא עוזר וכאשר היא בת 36 ורוצה כבר ילדים ממנו וכאשר הוא טוען שהוא לא צריך טיפול ולא מוכן לטיפול ?

אני מרגיש לו חיי עושה הכל בלי חיות בכלל מפחד להישתגע.לוקח כדורים.קלונקס ואדרונקס.לא יודע מה לעשות.לא שומע קולות אני רגיל לחלוטין אבל מרגיש לא ברצפה אם רגליי.מה עושים

מחפש תשובה

אני לא יודע מה לעשות

לקלונקס יש שני סוגים האחד שלא שווה 0.5 מ"ג צבעו כתום וקלונקס שווה 2 מ"ג בצבע לבן. לי הפסכיאטרית לא רוצה להביא לי את הלבן. מאכפת לה? במילא החיים שלי לא שווים אז הם לפחות עוברים בסאטלה.

שלום לכולם! אמא שלי בת 56 וכבר כמה שנים טובות היא לא מרוצה מחייה...כל הזמן מקטרת ומתלוננת.תמיד רק תלונות.אני לא יודע אם לשייך את מצבה לגיל כי נראה לי שגם בצעירותה היא הייתה ככה...דיי אופי. בבית יש לנו(האחים ואבא) המון וויכוחים איתה על דרך החשיבה הדכאונית שלה(למרות שיש לנו הכל ולא חסר לנו כלום ואבא שלי הוא בעל נהדר),על החיפוש מה לא בסדר בהוא ובהיא ועל הביקורתיות... היא תמיד מדברת שטויות בכמויות,יש לה המון דעות קדומות שגובולות בגזענות קלה(סטיגמות) שאותי אישית זה מרתיח ואני לא מסוגל להעלים אז אני מתחיל לריב איתה!!! המצב ככה כבר כמה שנים וההורים שלי לא אנשים מאושרים המון שנים!הם די חיים ביחד בשביל הילדים למרות שאנחנו ילדים גדולים.הם היו בטיפול זוגי ולא עזר... מה גם שהיא די מציקה ולא נותנת חופש פעולה בבית.תמיד דברים חייבים להיות איך שהיא חושבת ועד שמישהו לא יעשה מה שהיא רוצה היא "תחפור" לו עד שהוא יעשה...כמו למשל היא רוצה שאני אכנס להתקלח בזמן מסויים שלדעתה הוא נכון או לאכול למרות שאני לא רוצה ודברים כאלו שמאוד מרגיזים אותי כי אני בן 24 סטודנט,עובד,מאוד עצמאי ועדיין היא מתייחסת אלייי כילד קטן! אני יודע שהצפתי כאן המון בעיות אבל אשמח לתגובה כללית על הבעיה למה היא כזו? נ.ב אין לה מסגרת חברתית וכל ניסיון שלי לדבר איתה על זה עלה בתוהו..היא בטוחה שהיא חיה נכון אבל היא לא!!!לא ניתן לשכנע אותה והיא גם לא מאמינה לדברים שלנו היא חושבת שאנחנו מוסתים ע"י אבא...לא מוכנה ללכת לפסיכולוג!!! מה עושים?

לאחרונה החלטנו לעבור דירה וחבר שלי מאוד נפגע מכך שביקשתי ממנו לשקול היטב האם לקחת ואולי אפילו לזרוק חלק מהדברים שהוא שומר. מדובר בעשרות עיתונים, מעטפות משומשות, ציוד משרדי ישן וכדומה שהוא שומר במשך שנים. בדירה הקודמת הגענו להסכם שחדר אחד מוקדש לדברים שלו וכך שאר הבית יכול להישאר בשימוש. הוא אומר שחלק מהשיקול לשמור כל דבר הוא שיקול סביבתי ומבקר אותי על כמות האשפה שאני מייצרת. אני מאוד אוהבת אותו ואנחנו מסתדרים נהדר עד שמגיעים לנושא זה. לאחרונה הוא אפילו הציע לי לשקול פרידה ממנו בגלל זה. יש לך הצעות בשבילי?

יש לי נטייה לאגור חלקי מחשב גם עתיקים מוצרי אלקטרונקיה , כול מיני USER MANUAL של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. ל USER MANUAL מצאתי פיטרון וזה לסרוק אותם. למרות שכיף לקרוא אותם מנייר. לגבי מוצרי החשמל וחלקי המחשב מידי פעם תופס קריזה וזורק אותם. הייתי טכנאי מחשבים ואף לא עשיתי שימוש בזבל שצברתי. מה שאני מציע לך זה לדבר איתו בהגיון , אבל אל תעשי זאת לעולם לא לזרוק לו את החפצים. מנסיון שכאשר לי עשו זאת תפסתי קריזה...

האם יש טיפול לקלפטומניה? כיצד מתמודדים אם אדם קרוב הסובל מהפרעה זו? האם נפוץ שההפרעה הזו היא חלק מהפרעת אישיות רחבה יותר (אובססיבית-כפייתית)?? תודה, דנה

מישהי חולה ואני אפילו לא יודע מה זו המחלה הזו אבל כל הבית שלה מלא בזבל עיתונים שקיות חפצי נוי כוסות ספלים תיקים קופסות מוצרים חפצים והיא לא יכולה להפרד ולא יכולה לזרוק שטויות ודברים מיותרים ואי אפשר לזוז בבית לא יודע למה ומה הצילו

אותה אישה היא גרושה והחפצים הם כפי הנראה פיצוי לחסרון או תחליף הבית נאגר על גדותיו היא לא יכולה להתנתק מחפצים מחזיקה עיתונים מלפני שנתיים כדי שיהיה לה מה לקרוא , שלא תפסיד אוגרת סטוק , בגדים , קניות , מצעים , ספרים עתיקים של הסבא וכו אי אפשר לשלוח אותה לטיפול היא בהכחשה הצילו הלכלוך הטינופת והגועל גועים על גדותיהם

אני וחבר שלי גרים יחד כבר חצי שנה הבית אומנם בתהליכי שיפוצים איך יש לו בעיית אגירה קשה הוא אינו מוכן לזרוק חפצים ישנים שאינם בשימוש .הוא שומר ספרים ישנים ובגדים שאינו לובש.החדר הפנוי בבית כבר לא כל כך פנוי אלא הפך למחסן אחד גדול . מה את ממליצה?

שלום. אני מבצע פינוי בתים עמוסים בחפצים. גם כאשר הדירה מלאה בכמות אדירה של ציוד וגם כאשר הדירה מזוהמת. אפשר להבין טוב יותר את הבעיה בפורום אגרנות כפייתית. שי שטיקגולד

מדוע כשאני פוגשת גבר מסויים אני מברכת אותו לשלום, כמובן שמחזיר לי שלום,ברגע שקולט אותי מרחוק הוא מאט את צעדיו, ואחרי שאומר לי שלום הוא לא מסיט את מבטו מעיני הוא ממשיך להסתכל עד שחולף ממני, רציתי להיות בטוחה אם אני רואה נכון, נתתי לו מבט חטוף והוא אכן כן, הוא מביט לעיני. מה זה אמר לגביו?! . תודה.

שלום הבנתי שזה פורום כללי, מקווה שאכן כך. בכל מקרה, אני לאחרונה מעדיפה לישון ונהנית לישון במרפסת הבית, תחת כיפת השמיים, שאלתי האם יכול לקרות משהו לגופי? בגלל הטל או הלחות, אמנם אני מתכסה, ואני מתכוונת לעשות את זה בשבועות הקרובים... ושמתי לב שהראש קצת כואב לי מאז שאני ישנה בחוץ...ואני ישנה לפחות עד שלוש בבוקר. תודה

למיכל זה לא פורום כללי, אלא קשור לשיקום בעינייני נפש, אני לא יודעת מה יכול לקרה משינה בחוץ, על פי ההגיון כנראה לא הרבה, אבל זה לא התחום שלי, אז אני מעדיפה לא לענות כדאי לא להטעות. עירית

איך יוצאים מקשר הרסני. אני בזוגיות של 22 שנה. אני יודעת שהזוגיות הזו מזיקה לי מאוד ובכל זאת אינני מצליחה להתנתק. יש לנו 3 ילדים. אחד עדיין קטן. בן 12 מה כובל אותי לגבר שגורם לי סבל? למה אינני מצליחה להשתחרר ממנו וכל היום אני רק חושבת עליו - האם היום יהיה בסדר או לא? האם היום הוא יתנהג יפה או לא?. אני כבר אובססבית בנושא של הגבר הזה - בעלי. האם ככה נראים נישואין? אני ובעלי רבים המון. ואז אנחנו מפסיקים לדבר. אחרי כמה ימים אני שוכחת את הכעס שלי, ורק רוצה להתפייס איתו. אני פתאום לא זוכרת את הדברים הרעים אלא רק את הטובים ומוכנה למחול על כבודי כדי להתפייס עד הפעם הבאה. לאחרונה הוא נסע לחול במסגרת עבודתו למשך מספר חודשים. בחודש הראשון נהניתי מאוד מהחופש שזכיתי לו ומהשחרור של כל הלחצים. אבל פתאום אני מתגעגעת אליו. והוא חסר לי ואני מרגישה עצב גדול.ואני סופרת את הימים עד לחזרתו. איך זה יתכן שאני מרגישה ככה למרות היחסים העכורים ביננו?. שאלתי - למה אני נוטה לשכוח כל כך מהר את העלבונות שהטיח בי, את הכעסים וכל מה שאני רוצה זה שיחזור ארצה.? . למה אני שוכחת הכל? ומוכנה לעשות הכל כדי להשלים? למה אני שוכחת שאני שק החבטות שלו? למה אני לא בורחת? אני בטיפול וגם לוקחת כדורים נוגדי דיכאון

היי עירית.....שאני פוגש אנשים שאני מכיר מהמשפחה אנשים מהעבר.....יש לי מין תחושה שאני קופא התרגשות או חרדה שאני לא יכול להסביר אולי חוסר ביטחון מין פחד כזה במיוחד שזה בהפתעה שפתאום אני נתקל בבנאדם שאני מכיר......אכשיו אם אנשים שאני פוגש להיטים קרובות זה לא קורה ואם אנשים שאני לא מכיר או שאני מתחיל להכיר זה לא קורה רק אנשים מהעבר ומשפחה יש לי את הפחד הלא מוגדר הזה.....במיוחד שזה בהפתעה....שיש ארוע משפחתי אחרי הרבה זמן אני מרגיד את הפחד וההתרגשות אבל אחרי שאני אומר שלום בפחד כזה ויושב אני מתחיל לקבל את הביטחון.....איך את מגדירה את התופעה הזאת? תודה מראש.

עירית אם בנאדם עסוק יותר מידי במחשבות על עיוורון ופוחד שאם היא יחפור ויהיה מוטרד מהמחשבה אז העיוורון התממש איך הוא יוצא מהפחד הזה הוא מבין שזה לא יכול לקרות ממחשבות אבל עדיין יש את הפחד והאובססיה?האם זה כמו שאדם יחשוב כל הזמן ואפחד להיות נכה על כסא גלגלים הוא יחשוב שבגלל המחשבות הוא באמת יהיה נכה האם זה אותו דבר?איך יוצאים מי זה אולי הוא צריך להיפגש אם רופא עיניים וגם פסיכולוג כדי שיסבירו לו שזה לא יכול לקרות?את חושבת שחבר שלי צריך טיפול איך יוצאים ממחשבה כזאת תודה.

יש לי ילד בן 8 שסובל מאז ילדותו מהפרעת קשב וריכוז וגם מהפרעה בתקשורת אך מהדרגה הנמוכה .הוא משתלב בחברה ונמצא בקשר עם חברים .שבוע שעבר ביום חמישי היה לו חום גבוה שגרם לו לחלומות ואף להזיות ממש. נתתי לו בפעם הראשונה חצי אקמול למבוגרים(הוא ילד רחב וגדול) ואז התחזקו לו ההזיות .מאז אותו לילה אין לו חום אבל למרות זאת הוא קם ושומע קולות והוזה ממש.אני לא יודעת מה לעשות ?האם זה טבעיונורמלי? האם נפגע לו משהו בגוף או בנפש? אנא עיזרו לי להבין מה קורה.

שלום, יש לי בעייה : מזה שנים אני עושה שימוש יומיומי באטמי אוזניים – יום ולילה - מכיון שאני סובלת מהפרעה של "שמיעת יתר" – ומכאן הסחות דעת בלתי פוסקות בכל שנייה ושנייה, גם בעבודה, גם בשעות השינה וגם בכלל. מכיון שאני אדם מאוד מאוד מנתח באופיי, כל דבר שאני שומעת עובר פרשנויות ארוכות, ספקולציות והסברים אין קץ – בדברים הכי טריוויאלים – כמו : " למה הוא אמר לה את זה" " למה הוא התכוון " ועד ניתוח כוללני ופרטני של כל מערכות היחסים בין האנשים אותם שמעתי מדברים אחד לשני בעבודה שלהם ( לא שלי ) בעבודה (שלי – ללא כל קשר אליי ) או בנסיבות חברתיות שגם הן כלל אינן קשורות אליי. וכך אני חיה שנים חיים של אחרים .... הדבר "מטרטר " לי במוח וגוזל המון המון אנרגיות נפשיות וגופניות ממני – אנרגיות שאין לי לתת, כך שלא נותר לי כוח לדברים העיקריים בחיים. אני כן שומעת : אדם שמדבר ישירות אלי במרחק של עד מטר או שניים ממני + צפירות בכביש + צעקות במרחק 5 מטר ממני ומטה + "בומים" + רעשים קרובים עד 1/2 מטר כמו, לשם הדוגמא, אנשים שמדברים לידי. אני מסתירה את האטמים היטב כי שיערי מעליהם ובזכותם שומעת רק מה שאני צריכה לשמוע. אני מעריכה באופן הגיוני וכלל לא מוגזם, שע"י השימוש באטמים אני חוסכת לעצמי כשעתיים ביום – אם לא למעלה מכך ! • האם ניתן להתייחס לכך כמו אל שימוש – נניח, לצורך העניין - בתרופה המטפלת בבעיות ריכוז וקשב ולכן לתת לזה "הכשר חברתי/רפואי" ? • האם, בהתחשב בכך שה"טריק" עוזר לי כל כך, יש איזשהוא מקום לגינוי / בחינה כלשהיא / הפסקה של העניין ? • האם אני יכולה לראות עצמי כ"מסודרת" בחיים כי פתרתי לי את הבעייה בצורה כ"כ יצירתית והאם אני יכולה להמשיך לחיות לי בכיף עם העניין ? תודה מראש.

יש לי מחשבות כפיתיות לרוב קשורות לבתי קברות. לאחרונה נכנסה לי מחשבה לבדוק מצבות. מה יקרה אם אני לא אבצע את המחשבה הזו? האם המחשבה תלווה אותי כול חיי? האם מחשבה כפיתית "נצרבת" במוח עד לשחרורה ע"י טקס? תודה אליהו

מה קורה אם לא אבצע את הטקס שבמחשבה האובססיבית שלי? האם המחשבה תשאר תקועה לעד? וכמה זמן יכולה המחשבה להיות תקועה? רב תודות

שלום לצוות . רציתי לדעת וכיצד הזהה אם אותו אדם הוא גנב או קלפטומן . אותו ידיד טוב ולפעמים לקח לי כספים ללא רשות לדוגמה היה על השולחן ורק שהוא יצא מהבית הכסף נעלם ,בחלק מהמקרים אתקשתי אליו ואמרתי לו על המקרה וכל פעם הכחיש חיפשתי באזור שיכול ליפול השטר ולא מצאתי וכאשר הוא בה ל"עזור לי לחפש הוא "מצא את השטר וכן מקרים דומים שהרגשתי מאוחר יותר שנעלם לי כסף מהמגירה ועל זה שמתי לב מאוחר יותר ולא אמרתי לו על זה כי לא ידעתי מתי זה קרה ואולי קרו מעשים נוספים שעד היום לא הירגשתי . יש לציין שיש לו המון תכונות טובים הוא עוזר לי תמיד ואפילו שהוא בעבודה הוא מוצא את הדרך הכי מהירה להגיע אלי כדי לעזור לי(אם נתקעתי עם האוטו וכו...) וכן בכל דבר. באחד הימים שהיה אצלי ראתי שוא מחטט אצלי באחד התיקים שהיה בחדר הסמוך וישר כעסתי וצעקתי עליו וישבנו ודיברתי על כל העבר וההווה בנושא גם על הכסף שנעלם מהמגרה .לגבי התיק הוא אמר שהוא לא שם לב למה שהוא עושהולא יודע למה חיטט .אני טעניתי שהוא חיפש כסף כמו כל המיקרים שבעבר .ולדעתי הוא קלפטומן אם תוכלו להגיד לי מה הזיהוי שלכם והאם אני יכולה לעזור לו בזה והמשך היחסים.כי לטיפול חיצוני הוא לא ילך כרדע מה שסיכמתי והוא אישר שמהיום והלך אסור לו לכנס לחדרים ללא אישור ולא לפתוח מגירות,יש לציין שאנו מכירים 7 שנים והיום קשה לי לחשוב על ש"טפסתי אותו על חם" לדעתי זה פגיעה ועברה חמורה מאוד ,וגם שמחתי על כך שיכולתי להוכיח לו על המקרים שבעבר בביטחון יתר .אני יודעת שהמיכתב ארוך מידי ומחכה לתשובה לגבי הבעיה כי שאר היחסים הם טובים מאוד .

שלום. אני סובלת מאיזושהיא דילמה : יש משהוא בהתנהגות שלי שלעיתים "מתפלק" לי להעביר – שלא מרצוני – תשדורת של סקס. או כאילו בא לי בדיוק עכשיו סקס או אני חושבת על סקס – תשדורת שאני באופן אישי חווה אותה כמשהוא שנחווה על ידי האחר ומפדח אותו או הורס את הסיטואצייה. העניין שזה תופס אותי גם ברגעים הכי הכי רשמיים. מה עושים ? איך מתמודדים ? ברור לי שכולנו רק בני אדם, אבל מצד שני אנו חיים בעולם שכן מאוד מסתיר את עניין המין עצמו והופך אותו למשהוא שלא מדברים / חושבים / עושים בגלוי.... אז איך מתמודדים עם דבר כזה ? לעיתים זה גורם לי לחשוב שהרסתי סיטואציה שלמה כי נפלתי במאזן אימה הזה של "מי יחשוב על סקס קודם" כי הרי כולנו משדרים איזה פאסון ביומיום ועושים מאמצים להסתיר שזה עובר בראש.... אז מה דעתכם ? איך להסתיר "יותר טוב" ומה עושים כדי להקדים תרופה ?

שום דבר גלוי למעט תחושה שקלטו המחשבה. לא לבוש או התנהגות שלי.