פורום שווה לכל נפש
מנהל פורום שווה לכל נפש
לעירית שבת שלום ראשית אלפי תודות על עזרתך האדיבה אני שומע לעיצותייך עד כה א בפגישה עם המנהלת והמטפלת המטפלת המתמחה אמרה משהו שעד עכשיו אני חש כאבים מימנו ,וחשש ממטפלות פסיכולוגיות בעתיד היא אמרה שאני איימתי עליה, שאלתי איך,והיא אמרה שדפקתי על העט על השולחן...אני נדהמתי כי בפגישה שלנו כשדפקתי היא אמרה לא לדפוק, זוהי אלימות ,וכשראתה שאני המום,היא הוסיפה ,זה לטובתך,אני רוצה שתלמד מגבלות ,אבל אצל המנהלת היא אמרה שאיימתי, כשיצאתי משם לא נרגעתי ...איזה מנוולת,שקרנית,רמאית,תקעה לי סכין בגב,4 חודשים אני מאמין לה ,בוטח בה,מספר לה הכול הכול ...ובסוף היא תוקעת לי סכין בגב,וככה הסיום שלנו במקום שישאר עם טעם טוב בלב,אני פגוע ומקלל אותה בליבי שניסתה לעשות רושם על המנהלת על גבי ב איך אני יכול בעתיד לבטוח בפסיכולוגים יותר כשהיה לי ניסיון מר כזה ג אני חש הרבה אנרגיות בידיים שלא באו לידי פורקן, לפעמים עם חברים טובים אני לוחץ להם חזק בכתף,ביד, וכו' הם מכירים אותי ויודעים את הקריזה שלי ,שאלתי האם זה בעית עצבים,או סתם אנרגיה חיובית שצריך להוציא בחדר כושר ,ולמה אני כזה, ורוב האנשים,אפילו חזקים ובעלי שרירים,רגועים ואני לא ד אני אדם רגיש מאד,ולכן פגיע מאד, ולכן התקרית לא מפסיקה להישתלט עלי, לפעמים אני חושב יום וליל איך לנקום באותו אחד שפגע בי, איך אני יוצא מיזה ה בבעית הדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון עצמי ניסיתי להיות קצת רציני ,עם פנים טיפה רציניות ,זה משפיע על הנפש ...ואני באמת מתחזק נפשית,ושם לב שהחשיבה נהיית יותר נורמאלית ולא מושפעת מהדימוי העצמי הנמוך....אבל זה לא אני, זה מחזיק שעה ,האם התשובה היא ללמוד להיות רציני,היינו ליותר זמן,להיתאמן על זה -מה שנקרא קצת קשוח ,ולא רכרוכי...או שזה שטויות מודה לך מראש על עזרתך ישראל
ישראל שלום אני רואה שאתה משתדל להתקדם ואתה בטיפול וכל הכבוד לך להערכתי אתה צריך ללמוד להגיד את הצד שלך, אתה צריך להגיד למטפלת שלא איימת עליה, רק דפקת עם העט, ושמפריע לך שהיא אמרה למנהלת שאתה שאיימת. תנסה להזכר האם היא אמרה למנהלת גם דברים טובים, ולא להתמקד רק על השלילי. לגבי הדימוי העצמי אפשר לעבוד על זה דרך שינוי בחשיבה לא מסתגלת על עצמך, תקרא את הספר בוחרים להרגיש טוב של דויד ברנס הוא מסביר יפה מה כדאי לעשות בעבודה על חשיבה כדאי להמשיך בטיפול ולדבר עם המטפלת על מה שקרה ולשים לב גם לדברים טובים בהצלחה עירית
שלום רב יובל, תראה נא: הנני אקדמאית בת 50 + בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחנוך בהצטיינות. מזה חודשיים וחצי לומדת לתואר ראשון עבודה סוציאלית באוניברסיטה נחשבת. הכל נפלא, הנני מאותגרת מאוד ויש למה לקום בבוקר. לאחר יום הלימודים הפורמאלי נחה מעט, וקמה ללמוד באמת :מאמרים, עתה גם עבודות ועוד. *בבוקר רק מתקצרת.הלמידהעצמה נעשית בשעות שלאחר. ובעיקר בסופי שבוע. הדבר שמפריע לי הוא העומס=מידת התובענות. איני מצליחה לעבוד כלל + אין רגע מיותר להקדיש לילדיי גם עם בגירים, ולא להורי. זמן לבשל משהו מאתגר את השיקול האם לבשל או ללמוד לקרוא עוד מאמר וכו. היום נפל דבר בליבי. הבנתי שזה הפורמט ועוד בתחילתו. ***************************** אין לי זמן לארח, להתארח, לקבל בני שחוזר מהצבא ולשמע מה עובר עליו!!!!!!!!!!!! שוקלת להפסיק ללמוד, כאשר מטרתי היתה ללמוד מקצוע בעצם!! מה דעתך ? נראה שבהמשך העומס עוד יגבר. נא דעתך הרצינית והענינית. האמת שרוצה להמשיך , אך העומס.. תובעני ולאורך 3 שנים... כבוד ותודה.
חגיגה שלום אני מאד מבינה אותך, את רוצה ללמוד מקצוע, אבל גם להתפנות למשימות חיים חיוניות אחרות יתכן ובמשך הזמן תלמדי איך ללמוד יותר ביעילות וגם לא להיות פרפקציוניסטית, כלומר לא לקרא או לעשות הכל אלא לבחור את מה שנראה לך הכי חשוב, זאת הדרך כאשר רוצים לעשות כמה דברים שכולם חשובים במקביל במידה ואת לא יודעת לעשות זאת, זה באמת יהיה קשה להערכתי זה מוקדם להחליט האם להפסיק ללמוד, אולי תנסי עד סוף השנה, אחר כך יש חופשה של כשלושה חודשים ותעבדי על פשרות , לא חייבים להצטיין בלימודים מספיק להיות טובים. בהצלחה עירית
מחפשת פסיכולוג/ית מומלצים שעובדים עם הכללית...יש למישהו המלצה?
אין אנו יכולים להמליץ על מטפל מסויים הצלחה בטיפול קשורה במידה רבה בכימייה בין מטפל למטופל אני לא מכירה את כל המטפלים, וזה לא אתי לתת המלצות כאלה מקווה שהטיפול יהיה מוצלח עירית
יש לי שאלה עד כמה מסייע טיפול מלווה באומנות?
אושר שלום טיפול באמצעות אומנות, הוא טיפול לכל דבר אבל באמצעות האומנות שעוזרת לעקוף הגנות זה תלוי למי ולאיזה בעייה אני יודעת שלילדים זה מתאים, אבל יכול להתאים גם למבוגרים עירית
השאלה הייתה כי אני עוברת טיפול משולב בדרך אומנות בגלל טראומת ילדות של תקיפה ואונס
איני מבינה מדוע כל פעם "זורקים" לי את המשפט "את אשה מאד החלטית", והם: שכנים, בעל, בוס וכו'. למה הם מתכוונים? האם במובן החיובי? השלילי??. נכון, יש לי טבע כשאני רוצה משהו, אני בד"כ תמיד משיגה את מה שנפשי רוצה. לדעתי, מי שלא החלטי, מראה על חוסר בטחון עצמי, ויתכן מתכוונים שיש לי עודף בטחון עצמי?! או עצמאות יתר על המידה????, ואומרים לי את זה לא מעט אנשים.מה דעתך ומודה לך מאד.
ליאת שלום להיות החלטית זה נראה לי דבר טוב, עוזר להשיג את מה שאנחנו רוצים, ולהיות בטוחים בעצמנו ועמצאיים. אני לא שמעתי איך זה נאמר לך באיזה טון ול מה. כמו רוב הדברים שהם טובים במידה המתאימה, בעודף הם יכולים גם להיות מוגזמים, קשה ל לדעת האם את החלטית כך שאת משיגה את מה שחשוב לך אבל גם מתחשבת באחרים או שאת מגזימה בזה את יכולה לבחון את זה עירית
שלום לך סיפרתי למתמחה בתחנה שהסיכיאטר מעצבן אותי,הוא לא מחזיר לי טלפונים,ואם היה לי אקדח הייתי הורג אותו,מאידך אמרתי שהוא היתקשר בסוף,וקבענו פגישה באתי בשמחה לפגישה, והכלב הזה הביא לי מאבטח ,ושיחק אותה מפוחד מימני,לא הבנתי למה...ואז הוא קרא לי מהתיק מה אמרתי למתמחה בטיפול ....הסברתי לו בחיוך שהייתי מרוגז,והכול היה בסערת רגשות להראות לה כמה אני מרוגז מימך ...אבל דחילק מה הקשר לאקדח ....הוא אמר שהוא מסרב לדבר איתי עד לברור אני חש שינאה ובוז לפסיכיאטר הזבל הזה וחש חוסר אמון ובוז למטפלת שכתבה הכול ללא חוות דעתה שהמטופל אמר זאת אומנם אבל לדעתי הוא רק בסערה ....היא פשוט בגדה בי ,אני כול כך שונא אותה תגידי לי מה לעשות, להישאר עם מטפלת כזאת,או ללכת לטיפול מקופת חולים ,ולהתחיל מחדש עם פסיכולוגית קלינית עם וותק ולא חובבנית שמסבכת אותי אני חש שינאה לכול המערכת,הפסיכולוגים,פסיכיאטרים,הלוואי והייתי יכול לזרוק את כולם לים ....אני חש נבגד מרומה אנא עיזרי לי ....כדרכך בקודש ישראל
ישראל שלום אני יכולה להבין את התחושה הקשה שלך, אתה מרגיש שהמטפלת בגדה בך וגם בעצם לא הבינה אותך, שאתה פשוט כעסת ולא התכוונת להיות אלים אנחנו לצערי חיים בחברה שיש בה הרבה אלימות, והיא לא הבינה שזה לא קשור אליך שזה רק היה ביטוי של כעס לדעתי הדבר הכי נכון לעשות, הוא לדבר עם המטפלת על איך אתה מרגיש, להסביר לה שאתה מרגיש שלא הבינה אותך, יתכן ויהיה לך קשה לעשות זאת אבל זה בוגר ונעשה מתוך כוחות והתמודדות ויכול לקדם אותך בהצלחה עירית
תודה על תשובתך היקרה נכון האגו משחק פה ...האגו שלי נפגע קשה מאד וזה ככה בכול החיים, אמרת לי מילה שבעיני פוגעת, אני מנתק יחסים איתך,אפילו את אחותי, ...אני מאד רגיש מה את אומרת ...להוריד את הראש מול מטפלת טיפשונת ,חסרת אחריות או לנתק מגע ולחפש את דרכי .... תמיד פגעו בי בחיים, ושנאתי את כולם אבל השכל תמיד טען...שאני מתנהג בילדותיות ...אבל הרגש חזק תעזרי לי
מהו טווח המחירים בערך עבור שעת טיפול אצל פסיכולוג ציבורי ומהו הטווח עבור שעת טיפול אצל פסיכולוג פרטי?
שירה שלום אצלפסיכול במירפאה לבריאות נפש הטיפול ניתן בחינם יש אפשרות לקבל טיפול דרך קופות החולים בקליניקה של הפסיכולוג זה תלוי באיזה קופה את מבוטחת, בכללית זה 160 ש"ח לפגישה במכבי הפגישות הראשונות הן ב-106 ש"ח ואחר כך 159 ש"ח טווח המחירים אצל פסיכולוג פרטי הוא בן 250 ל-500 עירית
אהלן, עמותת אנוש בשיתוף החברה למתנ"סים מפעילה מועדון חברתי לבני נוער וצעירים בגילאי 18-30, הסובלים מקשיים בתהליכי הלמידה וההסתגלות החברתיים על רקע של בעיות נפשיות ורגשיות. ההשתתפות במועדון מיועדת לאנשים אשר עברו ועדת סל שיקום. מטרתו המרכזית של המועדון ליצור מענה חברתי בקהילה המותאם לצורכי נוער וצעירים אלו ולקדם את השתלבותם בקהילה. המועדון פועל במתנ"ס עירוני בראשון לציון (מתנ"ס נווה אליהו), בימים ב' וה' בין השעות 16:30-19:00. www.enosh.org.il נשמח לראותכם, רכזי המועדון, דנה ואביאל ניתן ליצור קשר במייל שכתובתו: [email protected]
בהצלחה למועדון הצעירים עירית
שלום, אני לא יודעת אם אני במקום הנכון ובכל זאת, אני מעוניינת להתחיל טיפול אצל פסיכולוג ואינני יודעת להיכן לפנות. יש לציין שהכל תקין אצלי בריאותית ונפשית אני פשוט מעוניינת לפתור מספר דברים שאין לי את היכולת וההשכלה להתמודד איתם בכוחות עצמי.בנוסף אני סטודנטית ולכן אין לי אפשרות לפנות למטפלים יקרים. אשמח אם תוכלי להפנות אותי לפסיכולוגים טובים שעלותם אינה "בשמיים" באיזור ת"א. תודה.
היי, ממליצה בחום על פסיכולוגית מעולה בשם ענבל חזקיה, היא מקבלת באזור ת"א והיא מצויינת!
לפני זמן מה עברתי ניתוח באופן פרטי. פחדתי פחד מוות, אך התגברתי בזכות המנתח שהרגיע אותי בזמן הניתוח.. .למחרת זימן אותי ואת כל הפציינטים לביקורת לאחר ניתוח, כל הפציינטים כולל אני ישבנו והמתנו בחדר המתנה עד שיקרא לכל אחד בשמו בכדי לבדוק... כשיצא החוצה הביט בכל הפציינטים כעין סריקה רנטגן עם חיוך קל ואמר בוקר טוב, ואינני יודעת מדוע כשמבטו נתקלה בי, הוא הצדיע לי ארוכות, וחייך אלי מפה לאוזן, כמובן שהחזרתי לו חיוך אך הייתי נבוכה ואנשים הביטו בנו כאילו "מה קורה פה"???, . כשנכנסתי לחדר לחצתי את ידו להודות לו על הניתוח המוצלח, הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה אחת על הלחי ובזה נגמר. אני מעולם עד לניתוח לא היכרתי את הרופא הזה רק המליצו לי עליו שהוא רופא מעולה. מדוע לדעתך היחס הבולט והיוצא דופן הזה כלפי?! . תודה.
שירה שלום אני לא יכולה לדעת מדוע היחס היוצא דופן, יתכן ומצאת חן בעיניו אולי הוא אהב את ההתנהגות שלך וההתגברות אלה השערות, השאלה היא מדוע זה חשוב לך עברת את הניתוח קיבלת יחס מצויין,אני משערת שאת אדם שאנשים מחבבים, נראה לי שאין הרבה מה לעשות עם זה מעבר לכך עירית
שלום וחג שמח, מקרה אשר נתקלתי בו ואני לא מוצא לו תשובה. בחור הלוקה בנפשו ביקש לעבודה במפעל, כחלק מתהליך הקבלה ביקש המנהל שימציא לו אישורים שביכולתו לעבוד- אישור רופאי. הלך הבחור לרופא וביקש ממנו אישור, הבעיה נוצרה כאשר אותו רופא הסכים להביא לבחור אישור עבודה אך כזה הכולל את כל בעיותיו הנפשיות ואת פירוט התרופות שהוא לוקח. האישור הרפואי, כאמור, מפורט יתר על המידה. האם זה מחובתו של הרופא או שרשאי הוא להסתפק רק באישור אשר לא חושף את מצבו הפרטי של מבקש האישור? כמובן שהבחור המדובר צריך ורוצה את האישור אשר לא חושף את פירוט מחלותיו ותרופותיו. תודה מראש
למוטי שלום יתכן שהבקשה היתה לגבי מצבו הרפואי של הבחור ולכן הרופא כתב את כל הפירוט. אכן זה מאד חבל אם זה מה שהפריע לבחור לקבל את העבודה עירית
אדם שסובל מאוד מאוד נפשית ופיזית מבעיה גנטית מולדת מאוד לא אסטטית בעור מתפקד טוב בעבודה, מדי פעם טיולים וספורט על בסיס כמעט יומי. מבחינה חברתית המצב פחות או יותר בסדר.מאוד חברותי. ברוב המקרים כלפי חוץ הכל נראה מצוין (כנראה שחקן טוב) בפנים הכל רקוב, כעוס, עצור ומרוקן.לרוב התפקוד הוא ב"ניוטרל". לא מעניין אותו כלום ורק זה מעסיק אותו. גם ההליכה למכון כושר מלווה ברוב המקרים במאמצים נפשיים רבים האם ללכת או לא. לרוב זה כן אבל המחשבות האלה עדיין לא מרפות. גם תוך כדי אימון, "בטח רואים אותי" "אני נראה מצורע" מתרחק ממראות כמו מאש. (נראה כמו מפלצת) לפחות האימון משחרר קצת את הלחץ והעצבים שרק הולכים ומתעצמים מיום ליום. מצד שני מאוד רוצה זוגיות ומענה את עצמו במחשבות הרסניות על בחורה נחמדה שהכיר באימון ספורט, דיבורים פה ושם ולא מעבר לזה. הפחד משתק אותו שמא היא תברח ברגע שתבין במה מדובר. מה גם שהמצב לא תורם לביטחון העצמי המאוד ירוד גם ככה והפחד של "מה אני אגיד" "יגמרו לי המילים" "היא בטח חושבת שאני דפוק" לא תמיד מצליח לבטא את מה שמרגיש ויוצאים דברים שכלל לא התכוון. כושר ביטוי לקוי. (מודע לזה שבכתב זה הרבה יותר קל אבל לא מעוניין בקשר וירטואלי) מרגיש שהבטחון יורד ברגע שמביטים בו כאילו רואים אותו עירום עם המום שלו ובוחנים אותו. לא משנה מי. עסוק כל הזמן ב "אם רואים את זה". עד שמכירים אותו חושבים שהוא בן אדם מאושר כי הוא רוב הזמן מחייך (הליצן העצוב ?) מי שכן מכיר כבר נמאס לו לשמוע את הדיבורים, התלונות והכעסים על המחלה. ובצדק. מבחינה זוגית המצב גרוע למדי. רוב המחשבות אם לא כולן מתעסקות אך ורק בזה, ואיך להסתיר את זה ושלא יראו ובטח כולם מסתכלים עליו שנראה כמו מפלצת. המחשבות פשוט לא מרפות. הן רק מחריפות. מתקרב לגיל 40 לא מעיז אפילו לנסות להכיר מנסיונות כושלים בעבר הרחוק שהמצב הפיזי בגוף היה בהרבה פחות גרוע מהמציאות הנוכחית. "בהלה ורתיעה של בנות זוג. קשרים רציניים מעולם לא היו. טיפולים פסיכיאטרים במשך 5 שנים בקירוב ללא הועיל, טיפולים פסיכולוגים גם כן לא. לא משלים עם המצב ולעיתים אף רוצה לא להתעורר בבוקר. בשביל מה, לעוד יום כזה ? האם זה נכון לחפש בנות זוג "בעלות מום" זה או אחר ? כי בנות זוג "רגילות" לא מקבלות אותו. המצב קשה ומחמיר עם השנים, גם מבחינה נפשית ובעיקר מבחינה פיזית בעור המצב קטסטרופלי אין טיפול. איך מתמודדים ????? זה כבר בלתי נסבל. אגב המצב הבריאותי הכללי הוא PERFECT רק הסיוט הזה מפר חיי שגרה נורמלים שמעולם לא היו עוד דבר, "אתה מקסים" "מי שתרצה אותך תקבל אותך כמו שאתה" המשפטי סרק האלה הושמעו אין ספור פעמים בעשור האחרון ובזה שלפניו. אלו רק משפטים. המציאות אכזרית יותר. המחשבות לא נותנות לישון.
אמיתי שלום אני לא יודעת על איזה מחלה אתה מדבר ואיך אתה נראה ואתה אומר שטיפול לא עזר אני חושבת איך אני יכולה לסייע במשהו אתה שואל האם לנסות לחפש בת זוג שיש לה גם בעייה כלשהיא מאחר ואני לא יודעת מה הבעייה שלך קשה לי לענות אבל בודאי יש בנות שיש להם בעייה והן יכולות להיות חיוביות ויודעות להיות בקשר, ולתת לך דברים שאתה כל כך צריך וכך אתה כאשר תרגיש נוח תוכל לתרום לבת הזוג, אז אולי זה רעיון טוב מאחלת לך שתמצא קשר שיספק אותך עירית
האם יש אפשרות דרך מכבי זהב לבחור מטפל חיצוני בשיטתDBT ולקבל החזר? ואם כן לכמה טיפולים. היכן אפשר למצוא מטפלים בשיטה במרכז הארץ?
לאורנה שלום צריך לפנות למכבי ולהתייעץ איתם, אני יודעת שיש רשימת מטפלים, להערכתי אפשר לקבל סיבסוד על 30 פגישות, הראשונות בסיבסוד גדול יותר, לעיתים על פי בקשת המטפל ניתן להוסיף עוד מספר פגישות אחרי ה-30 עירית
שלום רב, לשם פרויקט בקולנוע דרושות לי מס' עובדות כלליות בנושא "חרדת בחינות", עובדות מדעיות למיניהן. אני לא יודע אם אני במקום הנכון, אבל תודה מראש
מכופף הבננות שלום עבודות מדעיות אתה יכול למצא באוניברסיטה בספריה יש גם ספרים בנושא כמו בוחרים להצליח בבחינות שכתב ד"ר עישר עירית
סכיזופרניה וOCD בכמה מקרים נתקלת ועד כמה זה נפוץ? והאם יש לזה אבחנה שונה משאר האבחנות ? וועד כמה ידע יש בנושא הזה נעשו מחקרים מה הטיפול היעיל ביותר? ועוד שאלה קטנה ברשותך האם יש פסיכיאטר שמומחה במקרים מסוג זה אשמח עם תמליץ לי על מישהו
דני שלום אני מכירה אנשים הסובלים מסכיזופרניה ו ocd אני לא מכירה פסיכיאטר שמתמחה במיוחד בשילוב הזה כל פסיכיאטר מכיר את השילוב ויודע מה לעשות עם זה מבחינה תרופתית, לעיתים יש צורך להוסיף גם טיפול התנהגותי קוגנטיבי שהינו יעיל לטיפול בOCD אפשר להתייעץ בנושא עם מי שמטפל בך עירית
שלום רב, אני מחפש קבוצות תמיכה / סיוע להתמודדות עם מחלות באיזור ת"א והמרכז. רצוי שלא יהיו פרטיות כי הן עולות המון, אלא במסגרת ציבורית או מסובסדת. היכן מוצאים קבוצות כאלו? בברכת חג שמח,
אני מטופל בתחנה לבריאות הנפש ,בהפרעה אישיות גבולית וקשב וריכוז,עקב הבעיות היתגרשתי,בעיות חברתיות,זוגיות,עבודה, לוחצים עלי להיכנס לאחת מהפעילויות שלכם,אנוש,..אני חש לא נוח, מה שאני זקוק זה בנוסף לשעה השבועית עם פסיכולוגית קלינית ,טלפון לאדם מיקצועי עובדת סוציאלית עם רקע פסיכולוגי,או פסיכולוגית קלינית,שוכל לדבר מתי שאני בלחץ נפשי,בערן הם נחמדים אבל לא מבינים אני חד בדידות ומועקה נפשית ....אשמח לקבל עזרה
ישראל שלום אני מבינה שאתה צריך אוזן קשבת יותר מפעם בשבוע ואתה אומר שערן לא מספיק מקצועיים, השאלה היא האם צריך את המיקצועיות או שיותר חשוב שיהיה לך עם מי לדבר, מאחר ויש לך טיפול מקצועי אם אתה צריך משהו מקצועי אז אנוש זה רעיון טוב, אני מבינה שזה לא מה שאתה רוצה, אבל כדאי לנסות אולי אחרי זמן מה תראה שזה פיתרון טוב מעבר לזה כדאי להתייעץ בנושא הזה עם מי שמטפל בך, מאחר וחשובה ההיכרות עירית
שלום לך עירית, יש לי חבר טוב בעבודה שהוא לאחרונה איבד שמחת חיים (זה כבר כשנה וחצי, לא כל כך לאחרונה) ומעיד על עצמו כי הוא זקוק לעזרה. הוא חסר מוטיבציה, עושה הכל לאט ואין לו כח לעשות דברים גם לעצמו. לאחר שדיברנו שהוא הסכים כי הוא זקוק לעזרה עברו כבר 3 חודשים והוא עוד לא פנה לאף אחד. ביקשתי את רשותו להתעניין בשמו לגבי טיפול שמתאים לו והוא הסכים. לאן עליו לפנות? הוא מתגורר באיזור אשדוד
דלית שלום יש מספר אפשרויות, אפשר לפנות לקופ"ח ולקבל רשימת מטפלים לטיפול מסובסד, אפשר לבקש הפנייה לפסיכיאטר. אפשר ללכת לטיפול באופן פרטי לפסיכולוג או פסיכיאטר יש רשימת מטפלים העובדים בגישה ההתנהגותית קוגנטיבית באתר איט"ה אפשר גם להתייעץ עם רופא המשפחה פרסתי מספר אפשרויות תבחרו את המתאים עירית
לאחר שנקבעה לי נכות נפשית בביטוח לאומי קיבלתי זימון לועדה רפואית של משרד התחבורה לבדיקת תוקף רשיוני כאשר הם מבקשים ממני לשלם על עלות חוות הדעת הרפואית כ-500 ש"ח האם זה הגיוני?
יצחק שלום אני לא יודעת האם זה הגיוני, השאלה היא האם יש לך אפשרות אחרת נראה לי שאם לא תשלם לא תעשה הבדיקה ועלולים לשלול את רישיונך יש אפשרות לפנות לעמותת ידיד או לבזכות, מקומות שעוסקים בהם בזכויות נכים, אולי הם יכולים לעזור בהצלחה עירית
מחפשת אנשים שיש להם חרדות לצורך תרגיל ללימודים, שכולל אך ורק שיחת טלפון. אשמח לעזרתכם תודה רבה [email protected]
לאלנה יש פורום תמיכה להפרעות חרדה בתפוז עירית
עירית וגנר שלום : אני בת 27 ואברתי אבחון מקצועי האבחון הראשון נעסה על ידי פסיכולוג שאלתי: העם לפי אחוק אסור לי לבקש מימנו שאני רוצה לבוא אלב לשיכות? אודה לך מאוד על אזרתך ועם תוכלי בבקשה לתת לי את צובתך בהקדם האפשרי. בתודה מרואש .ע. נ.ב העם ישנה בבקשה אפשרות לדבר אתך דרך אמייל שלי?
ל-ע שלום אני לא יודעת באיזה מסגרת נעשה האיבחון, אבל אין חוק שאוסר עליך לברר עם אותו פסיכולוג האם את יכולה לבא אליו לשיחות ואם לא, אז לבקש ממנו ייעוץ לאן לפנות לקבלת שיחות אני לא מבינה למה את צריכה את הכתובת שלי, אני יכולה לענות לך בפורום על כל מה שתבקשי, וזה נעשה באילום שם, כך שאין חשיפה עירית
קורה לי הרבה שאני חושבת על בן אדם כלשהו כמה טוב לו וכמה החיים שלו טובים ולפעמים גם בנוסף למחשבות האלה שבטח שום דבר רע בטח לא קורה לו אצלו הכל מושלם ואז אחרי כמה זמן לפעמים שבוע ולפעמים אפילו יום קורה לו משהו רע למשל מוות של קרוב או פציעה. למשל פעם אחת ראיתי מישהי שעשתה סתם משהו שעצבן אותי וסתם חשבתי אוי כמה זה דפוק וכמה היא קופצנית ומעצבנת לא בקטע של שנאה או משהו אישי סתם זה עצבן אותי אז חשבתי על זה ואחרי תקופה כלשהי היא התאבדה. במקרה הזה די ברור לי שזה לא באשמתי כי אחרי המוות שלה גילו שהיו לה בעיות במשפחה ואונס וכל מיני קשיים שונים ולמרות שזה נראה הכי לא קשור העולם זה מקרים שחוזרים אצלי על עצמןם בתבנית מסויימת..חשבתי על כמה נפלאים חיים של קרובת משפחה שלי ואז אבא שלה נפטר אחרי פחות משבוע או כמה כיף לילדה אחת שאני מכירה ואיזה יפה היא ואז יום אחרי סבא שלה מת או שהיה ילד אחד שחשבתי לעצמי(זה ישמע מוזר) איזה יפה מצדי יהיה לעזור לו אם הוא יפצע ותכננתי את זה במדויק חשבתי שזהוא יפצי ברגל ולא יוכל ללכת ואני יעזור לו לקום ואז אחרי כמה ימים הוא הגיע לבית הספר עם רגל נקועה. זה דברים שחוזרים אצלי על עצמם וזה לא שאני מכוונת ישירות על אנשים שהם יפגעו בדרך כלל המחשבות הם באמת תמימות לגמרי ואני לא יודעת אם אני אשמה בדברים האלה או גורם אליהם או לא או שאני סוג של מכשפה או משהו בסגנון אבל זה ממש מטריד אותי והייתי רוצה לברר על זה ואני לא מוצאת תשובות. אני ישמח אם תוכלי לעזור לי או להפנות אותי למישהו שמבין בנושא!
לשקד שלום אני לא חושבת שאת מכשפה וגם לא שאת אשמה, למחשבות אין כוח כזה, נראה לי שזה צירוף מקרים. תנסי לעקוב ולראות האם גם קורה שיש לך מחשבות ולא קורה כלום, אני בטוחה שזה קורה, אבל אז את לא זוכרת את המחשבה את יכולה להירגע עירית
אנחנו משפחה דתית. בני בן ה-15 טוען שמזה כחודש ימים בכל פעם שהוא צריך ליטול ידיים, גם לאחר הקימה בבוקר וגם לפני האכילה, נדמה לו שהמים לא הגיעו לכל היד. לכן, במקום למלא ספל וליטול ממנו ידיים 6 פעמים, 3 פעמים כל יד, הוא ממלא את הספל 3 פעמים, ובכל פעם נוטל שתי ידיים. הוא טוען שהדבר מעכב אותו וגוזל ממנו זמן, אך אינו מסוגל להתגבר על כך, בשל החשש שהמים לא הגיעו לכל היד. עוד תלונה שאמר, הוא החל ללמוד לימוד מסוים שבמסגרתו חוזרים על כל פסוק 3 פעמים. אחת לכמה פסוקים הוא לא בטוח אם אמר את הפסוק פעמיים או שלוש, והוא צריך לחזור ולומר את הפסוק שוב. לטענתו לא יעזור לו אם ימנה את מספר הפעמים באצבע. עקב זאת הלימוד אורך לו הרבה יותר זמן מהצפוי, והדבר מטריד אותו ומדאיג אותו. רציתי לשאול אם אכן התופעה מדאיגה ומה אפשר לעשות. תודה רבה!
משה שלום נראה לי שבינך מפתח סימנים של הפרעה כפייתית, זה לא במצב חריף, אבל כדאי להתייעץ עם מטפל התנהגותי קוגנטיבי כדי לעצור את זה עירית
תודה תודה תודה בשביל תשובות כמו שאת נותנת זה גם הנכדים שלי יודעים סליחה אבל כנראה אין לך מושג באותיות הללו ושוב תודה ,תודה תודה
מצטערת שאיכזבתי אותך עירית
אנו בסביבות ה-50. נצלחתי את זה שבעלי עדיין לא חזר מעבודתו. החלטתי לנקות את מגירות השידה שלו שהיו מאד מאד בלגניסטיות ומאובקות עד מאד. אין לו שום דבר אישי בתוך המגירה. בעלי חזר בעשר בלילה, ראה שאני בעיצומו של הניקיון והתכוננתי כמובן לעשות הפסקה ולהמשיך למחרת כי ידעתי שהוא הולך בשעה כזו לישון, מה היתה תגובתו? . התחיל לצרוח והיה לו מבט של רצח בעינים: "מישהו ביקש ממך לנקות את המגירות ולמה בשעה כזו את יודעת שאני הולך לישון...". עניתי לו: "בעל אחר היה מחבק, מנשק, מפרגן מעריך שיש לו אישה כזאת ולא התכוננתי להמשיך דקה אחת מרגע שהגעת". שום חיוך ושום מילה טובה ושום הערכה לא גילה אלא מבט של רצח. יש לו לעיתים רחוקות התפרצויות זעם ואחר בשפת גוף מגלה צער אך לא מביע את זה בפה... . אני לא מסוגלת לעזבו מבחינה כלכלית... .החלטתי להפסיק לנשקו כשחוזר מעבודתו, להפסיק למתוח את המצעים בחלק שהוא יושן ורק לסדר יפה בחלק שלי במיטה בה אנו יושנים, פשוט להענישו כי נפגעתי עד עומקי נשמתי. במקום להעריך אותי. מילא אם הייתי בלגניסטית, אישה מלוכלכלת, זו לא התנהגות נורמלית... . מה ואיך מגיבים להתנהגות זו.?? תודה רבה.
שולה שלום אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו על האירוע ולהגיד לו איך את מרגישה, לא לתקוף אותו, אלא להגיד מה את מרגישה, אני מקווה שהוא יהיה מוכן לשמוע ואז אפשר יהיה להפסיק את הסנקציות, כי זה לא טוב גם עבורך עירית
שלום עירית, יש לי סכיזופרניה ואני בעלת 100 אחוזי נכות. התחלתי עכשיו את השנה השנייה בלימודי עבודה סוציאלית. נאמר לי לאחרונה במקרה כי יתכן ויש לי זכאות למימון לימודי התואר הראשון. רציתי לשאול האם זה כך, על ידי מי ואיך פועלים בכדי לממש זאת. תודה, יעל
ליעל שלום כדאי לבדוק בביטוח לאומי הם ממנים לימודים בתנאי שהם מעריכים שתתפרנסי בהמשך ממה שאת לומדת, כדאי לבדוק יתכן ויעזרו לך במימון, בכל מקרה אני מקווה שתמשיכי ללמוד בהצלחה עירית
כ"כ חסרת אונים...כ"כ אובדת עיצות.... יש לי סיכוי בכלל?? ניזונה רק ממחשבות שמאיימות לפוצץ לי את המח... לו מחשבות באמת יכלו להזין את הגוף, הרי שהיה לי צורך בניתוח לקיצור קיבה או משהו כזה בדחיפות!!! לא יודעת מה לעשות!!!! בדיוק להיום הוזמנתי לאישפוז במחלקה להפרעות אכילה-ואני סירבתי!! לא הייתי צריכה להמתין כמעט, למרות שהייתי לפני שנה מאושפזת, ואני מבינה היטב את מה שמנסים לומר לי בצורה ברורה ושקופה- שמצבי לא טוב!! אף אחד לא מוכן לטפל בי-ללא אישפוז, אבל גם אף אחד לא מבין שאינני יכולה להתאשפז!!! לא יכולה!!!! הייתי היום אצל הרופאה שלי ואיך שראתה אותי - שלחה אותי בדחיפות למיון, ופתאום נהייתי ה"ילדה " הרעה, הלא ממושמעת והלכתי הביתה!! לא שמעתי בקולה, הגעתי למצב שנמאס לי , נמאס לי לשמוע את האלו שלא מבינים אותי ואת המחלה, ויאמרו לי בקול חמור סבר (כמו בכל פעם...)את הורגת את עצמך!, את מתאבדת!! או תקפצי מהחלון זה אותו דבר וכו' כבר שמעתי הכל!!! ובל מקום יש "נשמות טובות" שכאלו!! אני יודעת הכל!!! אבל גם לא יכולה לעמוד מול האויב הכי אכזרי שלי,אני בעצמי!!! אני יודעת גם שאני משחקת של חיים ומוות,(הפסיכולוגית שלי הגדירה את זה פלירטוט עם המוות) והמוות הוא זה שקרוב לנצח!! בעצם, בקרב הזה אין מנצחים! אבל זו לא באמת אני שמשחקת, זו האויב שהבאתי על עצמי,המחלה המשקרת הזו!! ואני כ"כ רוצה לבכות!!! אבל אפילו לזה אין לי כח!!! אבל הלב שלי בוכה,צורח מכאבים, והדמעות שזולגות הישר מתוכו, תמצית ליבי ונשמתי המה, טיפת דמי האחרונה!!! כ"כ רוצה להביע את מה שכבד שם כ"כ, מה שיושב שם ומותיר אותי בלי טיפת חמצן, בלי אוויר לנשימה!!! אבל לא יכולה!!! רק הלב שדופק בחוזקה מנסה לומר את דברו....ומותיר אותי קורסת מעולפת... ואני לא רוצה לכתוב כאלו דברים... רוצה לכתוב דברים טובים, דברים שמחים!!! יש גם דברים כאלו, אבל מבעד לחלון הצר של הפרעת אכילה לא רואים כלום!!!! רק שחור ,שחור ועוד פעם שחור הלוואי ונראה כולנו ימים טובים יותר !!! כי לא אוכל לחיות עם הכאב ההורג הזה (תרתי משמע) עוד ימים רבים!!! מחבקת אתכן אחיותיי ושותפותי, כל אחת וכאבה היא, איילת,
איילת שלום אני מבינה שאת נורא כואבת ואת לא רוצה להתאשפז, גם את זה אני יכולה להבין אבל בודאי שיש סיכוי, יש בנות שיצאו מהפרעות האכילה, לעיתים קרובות גם באמצעות אישפוז, וטיפול נוסף לאחר האישפוז את חייבת לנסות ולהלחם ואז יש סיכוי טוב שבהמשך תראי גם ימים טובים יותר אני מקווה מאד שתסכימי לקבל את הטיפול הנחוץ, אפילו שכרגע זה נראה מאד קשה עירית
ידיד רחוק פגש אותי ברחוב דיברנו קצת ולפני שנפרד נתן לי תפיכה קלה על הישבן. והלך לדרכו. מה זה אמור להביע?!. תודה.
כנראה שזאת הבעה של חיבה עירית
כנראה שזאת הבעה של חיבה עירית
האם חוסר טקט וילדותיות ומחשבות מהירות של בנאדם נתינות לשנוי או שזה כחלק מאופי זה ניתן לשנוי או לא
שרלי שלום העניין הוא לא מה באופי ומה לא שינויים זה משהו שקשה לעשות, ותלויים במידה רבה במוטיבציה של האדם לעשות את השינוי, ולא במוטיבציה של האנשים בסביבתו עירית
שלום רב לדוקטור ולקוראים, אני בת 28, מזה כעשר שנים ויותר שאני סובלת מדיכאון, חוסר מוטיביציה וקושי רב לעשות את הדברים הפשוטים ביותר. הלכתי למספר מטפלים וכרגע אני מטופלת ע"י פסיכולוג (שיחות) וטיפול תרופתי (ל OCD ודיכאון). בעבר גם חוויתי בולימיה. כרגע אני במצב של חוסר מוטיבציה משווע, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, ולכן לא עושה כלום (לא עובדת לא לומדת) וכלל לא מתפקדת. אני גרה אצל אמא ולא מצליחה לנווט את דרכי החוצה בשום דרך. ההרגשה מאוד קשה, מלחיצה ואני פשוט לא מצליחה להשתחרר מהמצב כבר תקופה ארוכה. גם הטיפול התרופתי והפסיכולוגי עוזרים אבל מעט מאוד. אני לא מצליחה להתמקד. האם תוכלי/תוכלו לסייע/לייעץ לי?
לדעתי את בכוון נכון, חשוב ללכת לטיפול, אבל חשוב גם לנסות ולפעול בכל כוחותיך לעשות ספורט, כמו הליכה לעזור לאמא בעבודות הבית וכו' לבקש מהמטפלת שלך לעזור לך גם בהתארגנות מעשית אני לא יודעת מה מעניין אותך ומה את יכולה לעשות אבל ברור לי שצריך ללכת גם בכוון תיפקודי מעשי ומאחר והטיפול גם עוזר, בהדרגה לעלות את התיפקוד וזה גם יפשר את הרגשתך עירית
אני בת 29 , סטודנטית ועורכת דין מתחילה, נשואה ואמא לתינוקת. מאז ומתמיד יש לי פחד לדבר ליד קהל , גם אם זה סתם להשתתף בדיון כלשהו בקבוצה שלא מורכבת מחברים שלי.או בדינמיקה קבוצתית במבחני מיון לעבודה. ברגע שאני צריכה לעשות את זה אני מתחילה לרעוד ולהלחץ ולהתבלבל. אני לא יודעת למה זה קורה. זה לא רגשי נחיתות -אני מודעת לעובדה שאני רגילה -אני לא חושבת שאני טיפשה או נחותה בצורה כלשהי משאר האנשים בקבוצה. עד היום הצלחתי איכשהו להתכחש לזה -כשיש מצגות בלימודים או שהצלחתי להתחמק או שקראתי מדף ורעדתי והחלפתי צבעים והתבלבלתי למרות שידעתי מצוין את החומר (מה שכמובן השפיע על הציון שלי) בזמן האחרון זה מאוד מפריע לי -מלבד הפגיעה בציוניי, אני מבינה שלא תהיה לי שום אפשרות להתקדם בעבודה אם אמשיך כך. האם מדובר בפחד קהל או בבעיה עמוקה יותר ?
מדובר בחרדה חברתית, מאחר וכל השנים לא התמודדת עם זה , התופעה נשארה מאני מבינה שהיום זה מפריע לך הדרך היא לקחת את זה כאתגר להחשף לחרדה, ולעשות מדרג מהקל לקשה, בכל פעם להחליט על משימות שאת עומדת בהם למרות תחושת החרדה, ככל שתעשי זאת יותר החרדה תיפחת בהדרגה זהו תהליך קשה אבל עוזר אם זה קשה מדי לבד כדאי ללכת לטיפול התנהגותי קוגנטיבי בהצלחה עירית
אבא שלי בן 73 , וקיימת אצלו מחלת הקלפטומניה, הוא מטייל כל היום במושב וניכנס למחסנים של אנשים לוקח דברים ומאחסן בבית במחסן, זה קורה אצל אנשים שהם חברים ולא נעים לי צעקנו וכעסנו עליו הרבה וזה לא עוזר. הוא לא מוכן ללכת לטיפול ואנחנו פוחדים שהוא יסתבך, הוא מבוגר בן 73 וממש אנחנו מתלבטים מה לעשות אימי ניגמרת מהבושה, שאנשים באים ומספרים לה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות, אשמח לקבל עזרה. תודה
דנית שלום אני מבינה את הקושי והבושה מתי זה התחיל האם זה כבר שנים כך חשוב להסביר לאביך שהוא עלול להסתבך, שאם משהו ילך למשטרה זה יהיה מאד לא נעים עבורו לאנשים שבאים להגיד לאימך צריך להגיד את האמת, שזאת מחלה שהוא לא שולט בדחף ושאתם לא יודעים איך למנוע זאת דרך נוספת היא לבקש מרופא המשפחה שידבר איתו על הצורך בטיפול עירית
שלום רב, חבר טוב שלי (נשוי + 2) הוא אדם סגור, מופנם וממעט להביע מחשבות/רגשות/הרגשות. אישתו פנתה אלי (כחבר קרוב) לקבל עיצה מה עושים מכיוון שהיא כבר די נכנעה בנסיונותיה לדובב אותו ולקבל יחס ממנו. הבחור בקושי מדבר, לא מביע רגשות, בכל פעם שהוא מתחיל להנות ממשהו הוא ישר בורח מזה - אני קורא לזה סמפטום "הקדוש המעונה". באופיו חברי הוא אדם סגור ולא מדבר הרבה, אבל צורת ההתנהגות של ה"קדוש המעונה" החלה לבלוט לפני שנתיים -לא היה שום אירוע חריג. (הדוגמא הכי טובה: נסענו אני ואישתי ביחד עמם לחו"ל - ההתחלה היתה מדהימה אבל לאחר כ פחות מיום, חברי פשוט נסגר בתוכו ופשוט לא רצה להנות - לא היתה שום סיבה נראת לעין). אני מעוניין לעזור לו ע"י המלצה לטיפול או לאיזו שהיא הכוונה. תודה מראש, ערן
ערן שלום כדאי להציע לו ללכת לטיפול פסיכולוגי שיעזור לו להבין מה קורה לו, השאלה היא מה קרה לפני שנתיים, מתי הוא התחתן, השיטה של אישתו לדובב וללחוץ על אדם סגור לדבר, היא לא יעילה בדרך כלל מביאה לתוצאה הפוכה, כאשר יותר מדי מנסים לדובב יש יותר סגירות עירית
אני מכוונה לוותר על הכול חוץ מהקטע של החשבות המהירות שלו שלא חושב לפני מה שאומר חוסר טקט במעשים במחשבות זה מעליב עד כדי מקוממם יש הרבה דברים שאני מוכנה להתפשר רק לא זהה האם יש סכוי שהשתנה הוא אומר אני לא יודת אם ישתנה כן או לא?? זאת תכונה או ניתן לשנוי הדפוס של אנחנו רבים כול הזמן על זה
שילי אני לא יכולה לדעת האם זה ישתנה, את צריכה לדבר איתו על זה, ואם הוא רוצה לעבוד על זה, לבחון האם זה קורה הכי חשוב מבחן המציאות, כלומר לראות האם הוא מצליח לעשות את השינוי עליו את לא מוכנה לוותר עירית
איפה אפשר למצוא עבודה חוץ מאינטרנט ביטוח לאומי כ"א משרד התעסוקה משהו מהיר ?
דן שלום תישאל שוב , משהו לא בסדר לא כתוב שום דבר בתוכן ההודעה עירית
יש לי חבר שנתיים וחצי אנחנו בני 26 אני בעלת רקע בקשרים נוספים שהיו לי ולא לעולם לא היתה חברה ולו ידידה כלום בבית לא קיבל מספיק חום ואהבה מלבד עלבונות לפני מה שנראה לי גם לו חום ואהבה מספקת בעייתי למדי למרות שרואים שהוא צמא למגע של אישה וחום ואהבה הוא בן בכור וכול הסיפוקים והצרכים שהיה צריך קיבל בבית לא חסר לו וסר לו משהו בתקופה האחרונה מזה חצי שנה שמיתי לב לבעיות מוזרות בקשר לגבי דפוסי התהגות וחשיבה שלו כמו שאם למשל אחנו רבים והוא לא מקבל נשיקה וחיבוק ממני כמו ילד קטן אז הוא קם והולך לא מקשיב עושה לי דווקא כיון שלא קיבל את מה שרוצה ואפילו לא מקשיב מתעלם מהתחושות והרגשות שלי לאחר זה מה מתקשר ואומר את צודקת סליחה אולי איזה מאה פעם וכול הזמן אותו סרט אובססיה או מה???. אני מתחרפנת האם יש מצב שדפוס כזה ישתנה אי פעם לטובה?? והן לרעה?? ואיך אפשר להתייחס אליו שאני כועסת אני לא מסוגלת ליצור קריבה קודם אני יורה ואח"כ משלימה ומתפייסת ושנית כול אם אני עושה לא דווקא הוא מחזיר דוקא מה לעשות?? האם יכול להיות שבנאדם חושב בצורה פזיזה מבלי לחשוב האם זה נכון לי.? והאם זה יפגע במישהו ?? ללא כול הגיון זה הגיוני בכלל .?? האם זאת הפרעה ?? איך בנאדם בוגר לא חושב לפני מה שהוא עושה ?? קודם פוגע ואח"כ חושב ?? הוא עושה ומצטער ואומר אני לא מודע למה שאני עושה זה נורמלי כמו ביציאות באין כניסה לא שולט במחשבה וישר יורה החוצה האם יש סכוי שישתנה בכך ??? וכיצד ?? איך עלי להתמודד עם זה גם כן? נוסף לכך קשה לי לקלף אותו לפתוח אותו אני מרגישה שקשה לו לחשוף בפני דברים איך אפשר לשחרר אותו .?? ולגרום לו להיחשף בפני ?? אני מספרת לו הכול עלי?? יש לו גם בעיה של חוסר טקט שמובילה לכעסים נוספים ששוב לא חושב לפני מה שאומר עושה מה עושים ?? כול זה מוביל לתקיעות בזוגיות ולהרס בה אז איך בכול זאת מתמודדים מבלי שאף אחד מאיתנו יפגע אין ברשתנו כסף לטיפול זוגי ואני מיואשת מה לעשות ?? האם זאת אבוססיה ההתהגות שחוזרת על עצמה וכול פעם במצב חר ללא שינוי מעין טבע שני
לשרלי את לא יכולה לשנות אותו, זה יכול להשתנות רק אם הוא מוכן להשקיע בזה זה הדפוס שלו הוא עושה ואז מתפייס, זה לא יעבור מעצמו בנוסף את לא צריכה לקלף אותו, זה גורת להסגרות נוספת, כאשר מנסים לדחוף אדם סגור להיפתח, צריך סבלות ולקבת אותו כך ואז יש סיכוי שזה יקרה בהדרגה. אם את חושבת שאת לא יכולה להיות איתו כמו שהוא, כלומר שהחלקים הטובים לא מספיקים על מנת לגבור על החלקים שאת לא אוהבת, אז יתכן שזה לא מתאים לך, אלא אם הוא מוכן להתאמץ ולעשות שינוי נראה לי לא נכון להיות עם משהו שאין לך אפשרות בסך הכל לקבל אותו עירית
אוקיי תודה אז איך אפשר לעזור לו שלא יחזור על אותם דפוסים איזה דרכים תני לי רעיונות לגורם לו להשתנות ומה כוונתך ל"לקלף "אותו כדבריך ומה הכוונה "סבלות ולקבת אותו ." כדברייך מה ככונתך?
מה לעשות במקרה שמישהו שנראה קצת מבוגר לגיל שלו ואנשים קוראים לו "אדוני" וזה גורם לכעס ומבוכה יעזור פתרון חיצוני לזה ?
אדוני מכנים לעיתים גם אנשים צעירים, אני לא יודעת בן כמה אתה ובאיזה נסיבות זה קורה, ומי אומר שאתה נראה מבוגר הרעיון הכי טוב זה לא לייחס לכך חשיבות רבה כל כך שהרי בודאי יש לך הרבה דברים אחרים שאתה יכול להיות מרוצה מהם עירית
האם תכונות כמו פזרנות פזיזות חוסר אסרטביות תלות בהורים תמימות נקמנות התחשבות לצד אדיבות משתנות כן או לא.? לטובה ולחומרה.לרעה
לשילי קשה לענות על השאלה היא מורכבת ולא ברור מה בדיוק את שואלת, באופן כללי דברים משתנים כאשר יש מודעות, רצון ומאמץ לשנות, או כאשר משהו בסביבה משתנה כך שדוחף את האדם לעשות את ההתאמות למשל תלות בהורים עשויה להחלש כתוצאה מעבודה שלך על הנושא וצעדים לקראת עצמאות, או שההורים יוזמים זאת עירית
אני בת 33 אמא ל3 ילדים אהובים אני רוב הזמן עצבנית וחסרת סבלנות מרגישה עומס בהתמודדות עם ילדיי מרגישה שנמצאת במעגל קסמים של עומס + עומס רגשי---עצבנות וחוסר סבלנות כלפי ילדי ------- רגשות אשמה וחרדות עקב כך -----ניסיון להשתנות שמחזיק זמן קצר.. וחוזר חלילה הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי כעת אין לי אפשרות כלכלית זה מבחינתי מותרות על אף שאני מרגישה שאני זקוקה לכך. אני בחרדות מההשלכות של מצבי על ילדיי. כל פעם חושבת שזה תקופה עמוסה וזה יעבור אך זה לא חולף. מיותר לציין את ההשלכות של מצב רוחי על היחסים עם בעלי. האם אני בדכאון וזקוקה לטיפול תרופתי? רק המחשבה על כך מעוררת בי חרדה... אנא עזרתך תודה.
לגילי בודאי שכדאי לעשות משהו, היית בעבר בטיפול כך שאת יודעת מה זה וגם כמה זה תורם. לעיתים הפיתרון הוא גם תרופתי, זה ממש לא צריך להפחיד הרבה אנשים לוקחים תרופות כאלה ומרגישים הקלה. אני לא יודעת האם את הדיכאון ולא יכולה לאבחן זאת דרך האיימל, מאד ממליצה להתייעץ עם מטפל או רופא, ולעשות משהו שישפר את איכות חייך וגם למען ילדיך עירית
מיהו ומהו נירופסיכולוג? נפגשתי כבר עם יותר מ10 פסיכאטרים ופסיכולוגים אבל על נירופסיכולוג עוד לא שמעתע ועדיין לא עשו לי אבחון כזה היכן אני יכול למצוא את ה י ה ל ו ם ??????
אפשר לבקש הפנייה מרופא משפחה
שלום יש לי חבר מקסים שאני מאוד מאוד אוהבת וחתונה נמצאת על הפרק עם זאת במשפחתו הקרובה (אם אח ודוד) ,ישנם 3 חולי נפש -סכיזופרניה וביפולר שהתאבדו. הדבר מפריע לי מאוד שכן לו יש 10% סיכוי לחלות וגם לילדיו.קשה לי מאוד להחליט בנדון והייתי שמחה לקבל עצה כנה בנדון.
לשיר שלום אכן אי אפשר לדעת מה יהיה אבל כך לגבי דברים רבים בחיים, יש כמה שאלות, גיל החבר שלך, מאחר ומחלת הסכיזופרנייה פורצת בדרך כלל בגיל צעיר, כך שאם הוא בסביבותל השלושים הסיכוי שלו לחלות מנוך מאד, לגבי הילדים יש גורם תורשתי מסויים , אני לא יודעת לחשב את הסיכון, לשם כך צריך לפנות לגנטיקאי. אבל הרבה דברים יכולים לקרות בחיים וגם לילדים, כך שנראה לי שזה גם תלוי בכמה את אהבת אותו, רוצה להתחתן איתו, אני מבינה שאת בקשר איתו לא מהיום, ושאת יודעת על מחלת הנפש במשפחה והמשכת בקשר, כנראה שזאת התשובה בסופו של דבר רק את יכולה לקבל את ההחלטה עירית
אני בן 58 נהג אוטובוס מזה כ20 שנה בחמש שנותי האחרונות עובד בחברה בגוש דן, לפני כשנה נפגעתי במהלך העבודה בשוק רגל שמאל, הרגל ובחנה והתנפחה והיה שד"פ האורטופד שאב דם קרוש ושחור מהרגל בכאבי תןפת, ולאחר ימים של חבישות משחות וכדורים המצב החמיר ואחת האחיות ראתה נבהלה קראה לכירוררג שיראה והוא החליט מיד אין קוסמטיקה יש לחתוך, חתך את השוק מלפנים באורך של 6 ס"מ בערך ללא הרדמה בכאבי תופת, עדיין המשכתי במשחות וכדורים , הרגל התנפחה ומצה רק החמיר וכשראה האורטופד נשלחתי לרופא עור מומחה לראות מה ולמה כל גופי הפך בכמה ימים לנפיחות פצעים וגירודים , הרגל החמירה מצבה , לאחר טיפולים של שבועיים שלושה של אי הצלחה של רופא העור נשלחתי ע"י בתואנה שאני לא עוזר לו בטיפול ושאני חוקר ומתעניין יותר מידי בפצע והשלכותיו ומתייעץ עם כל מיני רופאים איך זה שהרפואה לא מצליחה לרפאות אותי מה שאימי עשתה בילדותי ביומיים כל הרפואה המתקדמת לא מצליחה בחודשים ועם מיטב הרופאים! המצב רק החמיר כשניגשתי לבית חולים וולפסון ב1\11 ושם ניגשתי למיון טראומה לרופא אורטופד וזה ראה הפצע נגעל ושאל אם אני סוכרתי וציינתי ש ל א אז החליט כי לטובתי אני צריך ללכת למיון השני ולא אליו הוא רק ייתן חוות דעת שאני יטפל קודם בפצע וכך החל וויכוח בין שני רופאים לידי וליד אישתי מי מהם יטפל בי !!התחילו לריב בינהם ולאחר שאני התעצבנתי ואמרתי להם אל תעשו לי טובות ואל תטפלו בי אלך לבית חולים אחר ניסו להרגיע ולטפל בי בשלט רחוק!!! הלכתי מבית החולים רותח מעצבים לא מרוצה ועם טיפול גרוע !! לאחר מספר ימים ואישפוז יום וטיפול בבית חולים איכילוב שהרופא טען שרואה עשרות כאלה ביום וטיפול במשחות שלא עזרו!! המצב רק החמיר עם הרגל ואז החליט האורטופד שאף אחד לא מעניין אותו יותר אני הולך מיד לטיפול באשפוז!!!! אושפזתי בתל השומר ל10 ימים עם תרופות שיכולות להפיל פיל טושטשתי ונמרחתי בכל חלקי הגוף בדרמובט וקבלתי 40 פרדניזון כל יום במשך חודשימים ואז כל הפריחות בכל הגוף החלו להעלם ורק בגירודים נשארו, שוחררתי מבית החולים תל השומר והתחלתי לטפל אצל פסיכיאטרית כמו ששלח אותי רופא העור , מאז ועד היון אני בטיפול לוקח ציפרלקס =מירו= בונדרומין=וואבן=פראפנאן=ומשחת דרמובט ומאז אני מאובחן OCDו PTSD מאחר ותאונה זו שיבשה לי את החיים הטובים שהיו לי עד לפני התאונה הייתי עובד כל יום 15 שעות כנהג אוטובוס בקו שמוביל מבתים לבני ברק קו עם רבנים ודתיים לרוב כולם חכמים ונבונים ואני הנהג החביב והסבלן ונותן השרות האחד והיחיד!! שהיום על סידור עבודה שלי עשרות נהגים לא מצליחים לבצע את הסידור הזה!!! מיום קרות התאונה השתנו חיי ואני עצבני ,מתפרץ, כועס, חסר שמחת חיים, בחרדה תמידית, מתח נפשי,כאבי בטן,התכווצויות בשרירי הפנים, לעיתים מגמגם כל יום ויום ר ב !! עם אישתי וילדי ויכוחים וצעקות בבית שאיני מבין מהיכן הופיעו, בלילה בקושי ישן ושכבר ישן אז מופיעות לי חלומות זוועה!! קשה מאד לקום וכשאני קם בסביבות השעה ה10 אני מסתגר בפינה של הבית מתרחק ממשפחה ומפגש עם חברים !!הייתי איש חברה תמיד במרכז העיניינים היום אני חושש מאנשים ושאולי יפלוט מילים שלא לעיניין, מפחד מאיבוד שליטה עצמית וכשאני מבקש טיפול ועזרא אפילו מהפסיכיאטרית שלי שנשלחתי ע"י לשחות אצל פסיכולוג וכשאני מסביר לה העיניין אמרה לי גש לבית החולים אברבנל יקבלו אותך שם לשיחות ניגשתי ואז הפקידה כתבה לי תביא לי מכתב הפניה של הרופאה שלך וכשאני חוזר אליה בבקשה למכתב הפניה לבית החולים אומרת לי בזעם אתה לא עומד להתאבד אני לא נותנת לך מכתב!! נבהלתי וברחתי ממנה ולעולם לא אחזור לשם לטיפול! ולאחרונה החליט אחד הפסיכיאטרים שראה אותי ובדק לתת חוות דעת, החליט לא לסכם את הדיון מכיוון ש נדרש לו מיידע נוסף שהוא א ב ח ו ן נ ו י ר ו פ ס כ ו ל ו ג י וככה כל המערכות מטרטרות אותי בלך ושוב ו מ ע נ ו ת אותי כולם כולם נגדי ככה אני מרגיש אולי אתה ד"ר מיכאל תוכל לעזור???היגעתי אליך בחיפושים של רופא בשם של מלאך מיכאל הוא שם של מלאך העוזר מי יודע מאיין יבוא עזרי עזרי מעים ה"
אני מצטערת שאתה סובל ושלא נמצא פיתרון טוב, אבל אני לא קשורה לד"ר מיכאל, נראה לי שאתה צריך פסיכיאטר טוב ובמקביל שיחות עם פסיכולוג ואם צריך איבחון ניורופסיכולוגי צריך לפנות לניורופסיכולוג עירית
מי יכול לומר ולהציל ולהפנות למטפל לאבחון נוירופסיכולוגי כך דורש הפסיכיאטר!!!
אפשר לבקש הפנייה בקופ"ח עירית
שלום עירית. אני בן 30 ולפני שנה אני התחלתי לסבול מטיקים קוליים שהחלו לראשונה בעת נהיגה בכביש מהיר שגרמו לי "לבלבול" ולחוסר ריכוז זמני. (טיק קולי+בלבול+חוסר ריכוז) כיום אני גורר את התופעה הזאת גם לתפקוד השוטף שלי בבית ובעבודה ומרגיש רמות גבוהות מאוד של אדרנלין בעיקר ביד ימין (אינני יודע אם זה קשור לתופעה באופן ישיר). כיצד ניתן לטפל בבעיה, ערן.
ערן שלום מאד כדאי לך לפנות לרופא, זה יכול להיות נורולוג או פסיכיאטר על מנת לאבחן את התופעה, ואז גם יתאימו לך את הטיפול אין סיבה להמשיך לסבול צריך להבין מה זה ואז לטפל בהצלחה עירית
שלום, הייתי מעוניינת לדעת האם יש מסגרת בה מטפלים בשיטת DBT או לחילופין האם יש אנשי מקצוע שזהו תחום התמקצעות שלהם באזור חיפה? לתשובתכם אודה, אליוט.
אפשר לחפש באלפון מטפלים של איט"ה עירית
שלום וברכה, לפני שנתיים עברתי התקף פסיכוטי ובעקבותיו אשפוז של כחצי שנה. שבמהלכו עברתי שיקום. אני לא חתומה על ביטוח לאומי. בשנתיים האחרונות עבדתי ובשנה האחרונה אני לומדת. לפני כחודשים הפסקתי לקחת את התרופות (עם הסכמה מלאה של הפסיכיאטר שלי). כעת אני לפניי סיים השיחות עם הפסיכיאטר. הנושא שמטריד אותי שבחודשים האחרונים אני לא עובדת. וזה לא מפריע לי. לא דיברתי על כך עם אף אחד בגלל שאני מתביישת בכך. האם זה נורמאלי? ומה ניתן לעשות בנוגע לכך? תודה וכל טוב.
שלי שלום זה נורמלי לא לעבוד כמה חודשים, וזה בודאי לא בושה השאלה היא מדוע את לא עובדת, ומה את חושבת לעשות בעתיד אם תכתבי יותר פרטים אוכל להתייחס וכדאי גם לבדוק עם הפסיכיאטר שלך מה הוא חושב על זה. עירית
עירית שלום וברכה, אני לא עובדת כי אני לא מוצאת עבודה שמוצאת חן בעיניי ומעניינת אותי. אני כרגע לומדת וכנראה אסיים במרץ ואז אני כמובן מקווה למצוא עבודה בתחום. אך הלימודים מאפשרים עבודה במקביל. הפסיכיאטר שלי חושב שאני צריכה למצוא עבודה שאני אוהב ואמצא בה סיפוק. ובנתיים אני לא מוצאת עבודה. במשפחתי זה לא מקובל לא לעבוד ובמיוחד לאחר מה שעברתי הם חוששים לכך שאני "אשתגע" בבית. אני דווקא מוצאת מה לעשות בזמני הפנוי ובכלל לא משועממת. למרות שאני ישנה הרבה (משהו כמו 10 שעות). מה שמפריע לי הוא - שלא רע לי עם זה שאני לא עובדת ובכך אני מתביישת. לפסיכיאטר שלי לא סיפרתי על כך שלא מפריע לי שאני לא עובדת בגלל שאני מתביישת ולכן אני לא יכולה לדבר איתו על כך. תודה מראש ומחכה לתשובה שלי
עירית שלום אישתי(בת 62 ) לקתה לפני כשנתיים במניה דפרסיה ,עברה טיפול פסיכולוגי ופסיכיטרי היום היא בהשגחת הפסכיטר מדי שלושה חדשים היא מגיעה לבדיקה וכמובן לקבל מרשמי תרופות היום היא מקבלת 600 מ"ג טריל ליום וחצי מ"ג ריספונד (ריספרדל ) מאחר ונאמר לי שזה עלול לחזור ויש להיות עם היד על הדופק לאורך כל החיים. שאלתיהיא האם זו נכות? האם יש הנחות או הטבות מס כל שהן? אודה לך אם תוכלי לעזור לי תודה BM
נכות נקבעת על ידי המוסד לביטוח לאומי, צריך להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל האם כדאי לפנות לנכות כללית ולקבל הכרה מאחר והיא כמעט בגיל פנסייה אני לא יודעת האם זה משמעותי. בדרך כלל אם יש נכות מקבלים קיצבה מהביטוח הלאומי, אבל זה תלוי גם בגיל. במידה והפסיכיאטר יגיד שיש מקום לבקש את הנכות, צריך לברר בביטוח לאומי. עירית
עירית שלום, כפי שכבר ציינתי בעייה מסוימת באישיותי, הינה הביטחון העצמי. זה מתבטא בעיקר שאני חושב שכל דבר קשור אליי, שמנסים להתנכל אליי או לצחוק עליי. יש משהו מסוים שמעלה / משפר משמעותית את הביטחון העצמי?
ליובל שלום לדעתי אפשר לעבוד על שיפור ביטחון בטיפול בנתיים אתה יכול לחשוב בכל פעם שזה מתעורר שזאת טעות חשיבה שאתה חושב שכל דבר קשור אליך והרי ברור שזה לא יכול להיות תקרא את הספר בוחרים להרגיש טוב של דויד ברנס. עירית
דבר ראשון - תודה על התשובה והתייחסות. פחדתי שפשוט יסננו אותי כי לא הייתי בטוחה אם אני במקום הנכון. לא זכור לי שזה התחיל בילדות, זה בערך כמה שנים, אולי אחרי הצבא. עם איזה רופא אפשר להתייעץ? אני רגילה למצב הזה, למרות שאני נאלצת לעבוד יותר קשה - לתקן את אותן טעויות במקום. דרך אגב, זה לא רק בעברית, גם בשפות אחרות. מי יכול לעזור לי בזה? תודה מראש
לדעתי כדאי להתייעץ עם נורולוג עירית
שלום עירית. יש לי כמה שאלות שהקשר היחיד ביניהן הוא היותן קשורות בי. 1. בני בן 25, אובחן בבי"ח מזרע כסובל מסכיזופרניה. הוא שוחרר לאחר 3 חודשים וכיום לוןקח כדורים ומצוי בחירם, הוסטל בקיבוץ הרדוף. א. פרטי לבעיות של תקשורת ויצירת חברים אין כל סימן אחר למחלה. האם יתכן שטעו במחלה? או שהוא נרפא? האם יש לו בעיה פסיכולוגית של קשיי תקשורת? ב. חשוב לי שיהיה בקשר ייעוצי עם מישהו שילווה אותו במהלך כל החיים. איזה סוג מומחיות תתאים. האם פסיכולו קליני? פסיכיאטר או מישהו אחר? 2. בתי בת 30 מאושפזת במזרע עם מניה - דיפסריה ויש לה 2 ילדים בבית שאני מטפלת בהםכשבעלה עובד או מבקר אותה. יש לה התקפי חרדה בכל פעם שהיא נמצאת עם הילדים (4,6). איך אני יכולה לעזור לה ולילדים? 3. אני מתמוטטת. מי יטפל בי ויעזור לי לטפל בהם?
לדפנה שלום אני מבינה שמאד קשה לך, בנך נמצא בהוסל כך שבודאי הוא מקבל טיפול טוב, לצערי אני לא חושבת שטעו באיבחון, אבל הוא מקבל תרופה שכנראה עוזרת לו. אפשר להתייעץ עם הצוות בהוסטל האם צריך טיפול נוסף ואיזה טיפול, מאחר והוא מקבל תרופות ואני משערת שנמצא במעקב פסיכיאטרי לא נראה לי שצריך עוד פסיכיאטר בתמונה. לגבי בתך, כרגע היא מאושפזת, אחרי שתשתחרר אם עוד תסבול מהחרדה, אז מה שמתאים זה מטפל בשיטה ההתנהגותית קוגנטיבית אני מבינה שמאד קשה לך לטפל בילדים האם אפשר שיהיו בצהרון או לפנות לשירותי הרווחה בעיר ולבקש עזרה. בנושא של תמיכה רגשים בשבילך אות יכולה לפנות לעמותת אנוש בצפון יש מרכז ייעוץ בחיפה, אולי זה רחוק לך, מספר הטלפון של מרכז אנוש הוא 035400672 אפשר לברר שם עירית
שלום עירית.תודה על תגובתך.
