פורום שווה לכל נפש

אני איש ללא פנים,אין לי כתובת אני משתכן אצל אישהשלקחה אותי תחת חסותה ןמיכוון שהיא אלמנה לאיכול לרשום את כתובתי על שמה,כך שאין לי כתובת בת.ז כדי שאוכל לטפל בעצמי,אי בן חצי מאה והותר ,לא מצליח להלחזיק מקום עבודה רגעיש מדי איפולסיבי מאוד עייףמיואש ולא יודע לא איכפת לי לאתאשפז ,עייפתי אין לי משפחה הורים לא בחיים לשימחתי לא אחים חבר או מכר וידיד,יש לכן ילדים משני נשים ,ישלציין שבילדותי עברתי חויות מזעזעות אשמח אם תעני לי בטלפון ,מלבד לשים קץ לחיי כבר עשיתי הרבה ודאי ,אנא אני נואש ,אומנם אני חי כמו בכלוב שךל זהב ,אשמח לפרט ,אך נפשית ריגשית אני מת מהלך 0527070853

החיים הם לא פיקניק. תזרום אתם. המשך להתגורר עם האשה, כך לא תחוש שאתה לבד. אפשר להבין שיש לך ילדים , מה איתם?

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1839754 לעירית, זה המפעל האחרון שלנו... צביאל

שלום רב - הבן שלי בן 22, נראה שסובל מהפרעה כל שהיא. למד במסגרת לחינוך מיוחד, סיים 12 ש"ל בהצלחה, סיים שירות צבאי לאחר 20 (~) חודש בשל קושי נפשי. - כל כך הרבה תסמינים והיבטים נפשיים ורגשיים יחד(?) - * אולי מדובר בהפרעת אישיות . * אולי מדובר בהפרעה התנהגותית . * אולי מדובר בהפרעת חרדה . * אולי מדובר בהפרעה במצב הרוח . * ואולי גם בהפרעת הסתגלות . - * ואולי יש עוד היבטים - ואולי זה לא התסמינים הנ"ל. - * ברגע אחד מאדם שמח הוא הופך לאדם מר. * חסר מוטיבציה, ירידה בתפקוד, לא עובד ולא לומד. * נראה מנותק מהמציאות, לא מצליח להיות ממוקד. * קיימת התנהגות של הפרת כללים וחוסר שליטה : - הוא משקר הרבה (כל הזמן) גונב (בקטן) גם מהמשפחה. - חשוב לציין שהוא לא אלים ולא תוקפני (~), מנומס, חברותי מאוד, ללא עבר פלילי, ומנופח בחוש הומור . נדגיש שלמיטב ידיעתנו הבן לא משתמש בסמים,. - * למי פונים, איך מתחילים בברור, מי הגורם המוסמך. * איזה טיפול נכון בשלב זה לבן, שיחות, תרופתי, אשפוז. * איך נכון לפעול בשלב זה, מה הטיפול התומך המתאים ?. - אני מבקשת לקבל את הכוונתך והמלצתך . כל מידע נוסף בנושא הנ"ל התקבל בברכה. - בתודה מראש בברכה

אני סובל מכל מיני בעיות. הייתי אצל פסיכיאטר. הוא כתב לי: "מבחינת אישיותו יש סמנים של פסיביות וכפייתיות. לא מצאתי סימנים של מחלה פסיכיאטרית או פסיכולוגית." אני תקוע ביחסים בין אישיים. מה זו כפיתיות? מה עלי לעשות? איזה טיפול? האם צריך טיפול תרופתי? אנא עזרו לי.

לפני 28 שנים נולדה ילדה חמודה חייכנית אוהבת ומאד אהובה ולה שני מלאכים השומרים מכל צרה אחד שומר על הגוף ואחד על הנפש שלה. והיא היתה מאושרת מחלקת את אהבתה בנדיבות לכל דורש מחייכת תמיד ותמיד שמחה השנים עברו ואחד המלאכים התעייף הילדה ממש חמודה והיא תסתדר בלעדי חשב לעצמו ופרש ולא היה עוד מלאך שישמור על ליבה והילדה לאט לאט הפכה עצובה ודברים רעים התחילו לקרות לא לגוף לא מבחוץ אלה בתוכה ענן שחור עטף את ליבה ודמעות וכאב חדרו לנשמה השנים עברו המלאך לא חזר והעצב החניק והרג כל דבר התקווה השמחה האופטימיות האהבה הכל נעלם והיא נותרה לבדה. הלב כה כאב היאוש כה מחניק ואף אחד לא מבין וכולם רק מהצד מביטים והנה עברו 27 שנה והמלאך השני התעייף גם הוא נלחם ונלחם אך כבר לא היה לו למה הילדה החייכנית היפה המתוקה כבר לא היתה ואז גם הוא נטש אותה ועכשיו גם הגוף כה סובל וכואב ובודד ועזוב ולבד ואין מלאכים ואין עוד תקווה ומה נשאר לעשות לילדה הקטנה שפשוט לא רוצה להיות לבדה???? לא אין לי נטיות התאבדות סתם יום ממש רע והחלטתי לשפוך לא רק את הדמעות גם קצת את הלב כי היום הוא ממש ממש ממש כואב תודה על "ההקשבה"

יש לך כישרון כתיבה מעולה. מאמינה שהשמים יחייכו אליך ושאת חווה דיכי זמני.

תאריך:17/11/2010שעה:00:10שלום, דחוף ביותר: איך מטפלים בתלות בבן זוג? להיות קשור לבן זוג בעייתי מבלי יכולת להיפרד ממנו זה אסון!!!! מה עושים? תודה רבה ענבל.

היי עירית מה נשמע? אני לא מבינה מה הבעיה אצלי.. אני נראית בסדר גמור יש לי הרבה חברים ויש לי בן זוג! אך אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון לא יכולה לתקשר עם חברים שלי אני נכנסת למצב של פחד ובלבול.... ואני כבר ממש לא יודעת מה לעשות!

ברשותי רישין לאופנוע 500 סמ"ק, רישיון עד 15 טון והייתי בצבא מפקד על נהגים, כך שאני בן אדם מאוד אחראי בכבישים. עברתי תאונה (לא דרכים) ואובחן אצלי ptsd ופגיעת ראש, היני נוטל כדורים מירו וואבן באופן קבוע, על אף שאני אמור להפחית בהדרגה, קיבלתי 60% נכות רפואית מביטוח לאומי. השאלה: אם אגיש בקשה לתו נכה האם יכולים לשלול לי רישיון? והבנתי שאם מי שדרגת נכותו 60% לפחות ותנועתו בדרכים בלי רכב עלולה לערער את מצבו הבריאותי, האם תוכלו לפרש לי משפט זה?

שלום לך עירית .. יש לי את התופעה של תלישת גבות וריסים מאז גיל קטן היום אני כבר בת 18 זה התחיל לי מגיל 10 אני לא חושבת שמתישהו הבעיה הזאת תחלוף לי.כי יש לי את הבעיה הזאת כ"כ הרבה זמן היו לי כמה תקופות שהייתה לי הפסקה אבל אף פעם זה לא החזיק ממש הרבה זמן,זה נורא כואב לי לראות את זה ככה ונורא הייתי רוצה לשכוח מהדבר הזה ושהוא יחלוף לי כבר.. אבל זה לא מצליח לי כל פעם מחדש אני אומרת שאני לא יעשה את וזה שוב פעם חוזר על עצמו זהו מין דחף שאי אפשר להשתלט עליו אשמח לקבל ממך אולי איזשהי עצה או אולי אם יש תרופה כלשהי לזה או משהו אחר ....

שלום, אני גבר כבן 30 סובל מ-OCD וחרדה למעלה מ-15 שנה וכתוצאה מכך נבלמה ההתפתחות הנפשית והאישית שלי. למעלה משנה אינני מוצא עבודה בתחום שבו למדתי (שגם נפגע מהבעיות הנפשיות). אני גר באיזור הגליל ואינני מרגיש מסוגל נפשית לעבור לדירה באיזור המרכז שם אולי אוכל למצוא עבודה. מצבי הנפשי הולך ומתדרדר בהעדר מסגרת. האם ואיך או דרך מי או מה ניתן למצוא משהו שקשור לדיור שותפים עם בעיות דומות פחות או יותר לשלי ? תודה רבה מראש

יש לי אמא מבוגרת כ-80 שנה, בשנה האחרונה היא מוגבלת פיזית וחיה עם בת רווקה בת 46, לבת הזו אין דירה משלה והיא מנסה להעביר את דירתה של האם בטאבו,היתה התנגדות מצד אחיותי הנשואות וכמובן גם ממני, מאחר וזהו רכושה היחיד ואם חו"ח תזדקק לסיעוד ישמש הבית עבורה כבטחון. מרגע זה ואילך החלה אחותי להתנהג כאילו היא בעלת הבית, בערב ראש השנה רצינו לערוך ארוחת חג אצל אמי(כמובן שאנחנו נבשל ונערוך את הארוחה) כמו שתמיד עשינו אך אחותי גילתה התנגדות ואמרה שלא נגיע. למרבה הפלא אימי החלה לשתף פעולה עם אחותי והחלה להאשים את שאר האחיות בכל מיני האשמות. לרגע שכחה את כל השנים היפות שהיו לנו יחד. שאלתי היא האם להרפות ולנתק קשר ממנה למרות שאני מאוד רוצה לומר לה את מה שאני חושבת עליה (ואני מאוד מאוכזבת ממנה). לא פעם הסברנו לה שהיא יכולה לעשות צוואה שתאפש לאחותי לגור בדירה עד שתהיה לה דירה משלה או מגורים אחרים אולי עם בן זוג אבל שהדירה תישאר של כל האחיות. כשאבי נפטר העברנו את הירושה שלו לאמא ללא שום בעיה וקיבלנו ממנה הבטחה שזה יחזור אלינו בבוא העת. כרגע אימי יצרה סכסוך נוראי במשפחה ואני מאוד מעוניית לומר לה את דעתי (בכתב כמובן) שאלתי היא האם נכון לעשות זאת משום שיש לי דברים קשים לומר לה.

תודה, אבל כוונתי לא היתה הבית, אני מרגישה צורך לומר לאימי מה אני מרגישה, אחרת זה ישב לי בלב לשארית חיי, ומולה אני לא מסוגלת לשבת, בין היתר המכתב גם יגיע לעיני אחותי ואז אני ארגיש הקלה, שוב, מה דעתך?

שלום , אני נשואה 29 שנים (בת 47,בעלי 55) בעלי אדם טוב , חרוץ, אבל בעל אישיות קשה , הוא לא אוהב אנשים!!!! לא אוהב לארח בבית ולא אוהב להתארח, הוא מתרגז כשאני מזמינה אנשים הביתה ,מחמיץ פנים לאורחים, יושב בצד ומתעלם.ממש מביך!!! אני כל כך אוהבת לארח!!! הבית שלי יפה ומאוד "מקבל" אנשים אוהבים!!!!! לבוא אלי , יש לי חברות ומשפחה מקסימה ,למרבה הפלא המשפחה שלי מאוד אוהבת את בעלי, אבל הוא כל הזמן לחוץ וחמוץ,שונא לצאת לבלות עם חברים , לא סרטים ,לא בילויים כלום!!!הדבר היחידי שהוא אוהב זה לשבת כל היום מול הטלויזה ולהרדם , באמצע השבוע , בסוף השבוע ובחגים!!!! אני נחנקת מזה !! אלו הויכוחים העיקריים שלנו. פשוט נמאס לי , אני לא יודעת מה לעשות יותר , איך חיים עם בעל שהוא אנטי חברתי כל כך??????? זה גורם לי לכעוס עליו מאוד!!! לא בא לי להיות לידו פשוט לא סובלת את הנוכחות שלו. אני חייבת לציין שלפני שניים היינו בטיפול והוא "הבין" את הבעיה שלו אבל לא בא לו להשתנות , מה שמעניין אותו זה הוא עצמו והצרכים המיידיים שלו.

הי עירית, תודה על תשובתך, האמת היא שאני משתדלת לבלות עם חברותי , מחוץ לבית, אבל איך "מלמדים" אותו לא להחמיץ פרצוף לאורחים (גם כאלה שבאים במפתיע? כמו משפחה , הורים שלי וכ'), היום באו אלי 2 חברות להן ברחו אחרי שהוא בקושי אמר להן "שלום" ונתן להן להרגיש לא רצויות . קשה לי מאוד להתמודד עם ההתנהגות שלו . אני באמת נמצאת בבעיה .הוא פשוט "מבודד" אותנו חברתית. אני שונאת את זה !!

שלום אני בת 53 סובלת מדיכאון מזה 5 שנים מטופלת כעת בויפקס 75 מג במשך שנה וחצי,לפני כן ניסתי כדורים אחרים,ציפרלקס,ריסיטל,ועוד כולם לא התאימו לי , כמו כן גם הויפקס בהתחלה לקחתי 225 מג ירדתי ל150 מג ועל דעת עצמי ירדתי ל75 מג מאחר שהשפעה על השינה הייתה לא טובה חלומות שחוזרים על עצמם ועייפות כרונית עם כל מינון שלקחתי . היום אני נמצאת במצב שאין לי חשק לכלום אני עושה רק דברים שאני ממש חייבת כמו ללכת לעבודה, אני חייבת לנוח בצהריים ואז אני לא מסוגלת לקום מהמיטה למרות שכבר נחתי אני מדברת אל עצמי בקומי קומי תשתלטיואני פשוט לא יכולה ואז אני מרגישה עוד יותר רע,רוב הזמן אני נמצאת בחדר שינה, לעיתים כשאני בבוקר נמצאת בבית יותר קל לי להיתגבר ולעשות עבודות ביית(נשואה וילדה בת 25גרה בבית וילד בן 29 בחול)אני מבקשת את עזרתך איך אוכל לקבל חיות ומרץ הבדיקות שלי בסדר ואני מטופלת אלטרוקסיל לבלוטת התירס ואקטיבל לאיזון הורמנלי, ונורמטן ללחץ דם, ניסתי טיפול ברפואה משלימה ולא עזר לי, לא יודעת מה לעשות ממש מיואשת ,

אני בת 48 נשואה אם שני ילדים מטופלת שנים ואישפוזים חוזרים ונסיונות אובדנים יש לי בעל שתמך כול השנים בתקופה שהייתי חולה הוא לקח על עצמו את הבית והילדים ועוד לבוא יום יום ליראות אותי בבית חולים אני מרגישה שהוא מתעיף אולי הגיל עושה את שלו לפעמים יש לי תכונה נוראית שאני רבה איתו אני ממש שמה אותו על הקצה משפילה אותו וגורמת לו להתמוטטות לא פשוטה זה קורה לי לאורך השנים אבל זה חמור כי היחסים ביננו כרגע לא טוביםאני נימצאת במיסגרת תמיכה אבל לא מסוגלת לפעמים להיות טובה תמיד עושה פרובקציות שאני יראה עד לאן זה מגיע ואני רוצה לחדול מזה האם זה אופיני לנשים אם הפררעת אישיות גבולית ומתי זה ניגמר ואיך אפשר להפסיק את הרוע הזה מימני שןש

שוש שלום אני חושבת שההכרה שאת צריכה להפסיק לעשות לבעלך פרובקציות כאלה היא חשובה מאד, שה אכן אופייני למי שיש לו הפרעת אישיות גבולית, ואני יודעת שאת לא רוצה לעשות זאת רק שלפעמים את לא שולטת בזה, אני מציע לך לבקש שיעזרו לך במקום בו את מקבלת תמיכה לפתח כלים לשלוט בזה. אני חושבת שגם כדאי לך להגיד לבעלך שאת רוצה להפסיק, אולי ביחד תגיעו למשהו שיעזור, כמו שאחד מכם יצא מהמקום לאמבטיה או לעשות סיבוב בחוץ כאשר זה מתחיל לקרות. המון הצלחה עירית

הייתי כמוך, ללא בעיות רפואיות. ירדתי על בעלי כמוך, וידעתי שאני לא בסדר. לפני שנה בדיוק הוא נפטר מדום לב. אני לא יודעת את נפשי מצער ומחרטה............. ממש נאכלת מיסורי מצפון. אל תחזרי על השגיאה שעשיתי.

איני מבינה מדוע מנהל התיכון בו לומד בני (יש ביניהם כימיה טובה אגב) כבר מספר לא מעט פעמים כשפוגש אותו בהפסקה אומר לו: "יש לך הורים חמודים מאד". בני עונה ב "תודה" ובזה נגמר. הרי איך אומר בלשון רבים, הרי את בעלי רק רק פעם אחת בעבר הרחוק מאחר והוא עסוק מאד בעבודתו וחוזר מאוחר הביתה, ומי שדומיננטית לגבי הילדים, זאת אני. אני באה לביה"ס, אסיפות הורים, וכל מה שקשור בבית הספר, אני רק נוכחת. יכולים לומר פעם אחת ומדוע הרבה פעמים, את בני זה כבר מביך. זה אדם אגב, עם מוסר גבוה. מדוע לדעתך הוא הירבה ומרבה לזרוק לו משפט זה?!?. מודה לך על העזרה.

ומה דעתך על זה שהוא קונה לו מתנות יקרות בימי הולדת???? אני אמרתי לבני שיסרב לו בעדינות. בעיני בכל אופן זה לא מקובל שמנהל קונה מתנות (אגב הוא קונה רק לו-ביררתי).

שלום רב בעלי סובל מהפרעת קשב וריכוז כך שמיתי לב בזמן האחרון בחור מקסים כבן 27 אך על רקע של אימפלסביות הכוונה שהוא עושה דברים בצורה שלדעתי אנינה מודעות הוא נכנס למינוסים מטורפים כי הוא לעיתים פזרן אין לו ערך לכסף הוא אומר חיים פעם אחת ושוקע במינוס ושוב מינוס אחרי שמכסה אותו הוא בחור חרוץ עם מוסר עבודה גבוהה אבל זה נורא מציק לי הוא אומר מה את משלמת הוא יודע להעניק אנחנו נשואים ורוצים ולקנות בית אני מפחדת שנרצה לקנות בית לא נוכל או שאני שולחת אותו לסופר הוא קונה דברים שלא צריך סתם כי בא לו ואני לא יודעת מה לעשות אני נורא אוהבת אותו זה מציק לי או שלי דברים מסיומים נ ראים כבזבוז והוא מבחינתו לא מה פתאום את לא יודעת להנאות אני טיפוס מחושב שחושב על המחר אנחנו מגעים מבתים שונים הוא גדל עם כפית של זהב ואני לא מה לעשות איך ניתן לגשר אל הפערים הללו??? גם שיהיו ילדים הוא יתן חינוך ככה ?. ואני אחרת ?? מה עושים ?? וחוץ מזה הוא לפעמים חושב ומקבל החלטות מסיומת מהבטן ולא מהראש וזה מכשיל את הזוגיות איך בכול זאת אפשר להצליח להיות בקשר טוב מבלי לפגוע לו ב"אגו הגברי" שהוא טועה בשיקול הדעת בדברים כאלה ואחרים והרי זה טעיות רציניות מה לעשות עיזרי לנו ותודה

איני מבינה מדוע גבר מסויים שנוהג לעיתים לפלרטט איתי, כשרואה אותי באירוע חברתי, מביטה באנשים בצורה רצינית ורגילה, תמיד ניגש אלי ושואל אותי: "מדוע את מודאגת" "את נראית מודאגת". ואני מסבירה לו שזה המראה שלי. והוא תמיד בשלו מוסיף ואומר לי: "לא נכון. את תמיד צוחקת ושמחה". אז אני עניתי לו באירוניה: "אז תשמח/תצחיק אותי". וזה לא פעם ראשונה שהוא אומר לי את זה. מה זה להעיד עליו ,מדוע הוא זורק לי את הערה הזאת כבר מספר פעמים, כל פעם שפוגש אותי בפורום מלא.תודה על התשובה שאקבל.

שלום עירית לפני כשנתיים הניחה השכנה מתחתי מכתב עבורי ובו ציינה כי אני מתעללת בה,וכי יש לי מישהי שמפעילה אותי ואני שומעת בקולה, כמו כן ציינה שאני כל הזמן בבית ואין לי משפחה ואף אחד לא מבקר אותי וכו', מה שבהחלט לא נכון. מדובר באישה שלדעתי בודדה, אני בקושי רואה אותה יוצאת מהבית (נראה לי שהשליכה את בדידותה עלי). יש לנו במשותף למספר דיירים מן "ארון אויר" הסגור עם חלונות בכל קומה ובו עוברים כבלי חשמל וצינורות מים. כמעט מידי ערב או לפנות בוקר היא צועקת לי, מגדפת, מקללת, טוענת שיש לי בן שנטשתי והיא תתפוס אותו ותספר לו. לפני מספר דקות שמעתי אותה ממלמלת משהו ובסוף אומרת תיזהרי. עד עכשיו אני לא מגיבה לה בכלל, כשראיתיה במדרגות אמרתי שלום, אך היא התעלמה בכעס.מאז אני לא אומרת כלום. אני חוששת כי תהפוך להיות אלימה לאור המצוקה הרגשית שלה . אשמח מאוד אם תוכלי לייעץ לי מה לעשות. אני לא רוצה להזמין משטרה וכו' מכיוון שאני מבינה את מצוקתה ולא רוצה לפגוע בה (מה שיאמת את דבריה כי אני מתעללת בה..) האם עלי לפנות לשרותי הרווחה ולבקש שיבקרו אצלה ? האם אני יכולה לעשות זאת בעילום שם? שכן אני לא רוצה שהיא תדע שזו אני. אשמח לכל עיצה. תודה וחג שמח. דפנה.

אמא בת 88 ניצולת שואה ולאורך שנים השתמשה בכדור לוריון להרגעה לאחר מות אבי הסתבר לי נכון להיום שבשנים האחרונות השתמשה בכ 5 עד 7 כדוריי לוריון ביום בפנייתי לרופא המשפחה לשאול אותו מדוע נתן לה כל כך הרבה כדורים מסתבר שהיה רושם גם לאבא זל ואבא היה מעביר לאמא את הכדורים נסיתי להאת את קצב לקיחת הלוריון אבל אמא על סף שיגעון אגב אמא פיזית בריאה לחלוטין לא ניצפתה כל מחלה שהיא לשאלתי מה ההשפעה על הגוף אם תמשיך בקצב הזה של לקיחת הכדורים לאחרונה גם רופא גריאטר זיהה אצלה מחלת אלצהיימר

היי, אני צמחונית מילדות מגיל שבו הבנתי כי האוכל הבשרי מגיע מן החי. מאז אני לא נוגעת בשום מאכל בשרי ואפילו לא בדגים. מיותר לציין כי אני סובלת מאנמיה ובחוסר ויטמין B12 כיום אני אשה ואם לילדים ובכל פעם שמשפחתי אוכלים "על האש" אני מרגישה פיספוס ולא מבינה למה רק אני מקבלת מחסום מאכילת "חיות" כאשר כולם מתענגים על זה. המחשבה שהפרגית היתה קודם לכן תרנגול מביאה לי בחילה ואנטי לטעום כנ"ל לגבי הצלעות / סטייק / וכו... אני חייבת להדגיש שהריח מגרה אותי. כמו כן המבורגר זה דבר שהכי בא לי לאכול אבל יש לי חסימה בגלל שזה מהחי ולא מהצומח. אם היה על המבורגר תווית של צמחוני (למרות שהוא מהחי) הייתי אוכלת בהנאה רבה. הטעם טעים לי רק המחשבה שזה מן החי מחזירה אותי לחסה ולטבעול. האם טיפול אצל פסיכולוג יכול להוציא אותי מזה???

שלום רב, אני מעוניינת לקבל המלצה על פסיכיאטר טוב באיזור רעננה- כפר סבא. אם דרך קופ"ח (כללית) או באופן פרטי. תודה רבה

היי אני בת 24, סטודנטית. אני בשלב כזה בחיים שאני מרגישה תקועה ולא יודעת איך להתמודד עם ההרגשה הזו.יש לי חבר כבר כ6 שנים ובגלל שאנחנו הלכנו לאוניברסיטאות שונות, אנחנו גם גרים רחוק אחד מהשני ונפגשים רק בסופש. אני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום...במיוחד עם בן זוגי שכבר 6 שנים אנחנו על תקן סופי שבוע. נוסף לכך הלימודים שלו מאוד מאוד קשים ודורשים הרבה השקעה, דבר שקצת בא על חשבוני ועל חשבון תשומת הלב שהוא מקדיש לי. בתקופה שאנחנו הכי יכולים להנות אחד מהשני, לבלות ולהכיר אחד את השני, אנחנו עסוקים כל אחד בחיים שלו.אנחנו משתדלים לדבר בטלפון כמה שיותר..אבל זה לא מספיק. לפעמים גם בסופי שבוע אנחנו בקושי יוצאים לבלות, כיוון שביום שבת הוא כבר חייב ללמוד.אני מרגישה קצת נטושה, בודדה..עצובה בעיקר, אני אוהבת את בן זוגי מאוד, ולא סתם שרדנו ככה 6 שנים. כאשר אני פונה לדבר איתו על זה הוא תמיד חוזר על אותם הסברים (שהוא לומד, שהוא עובד..שזה קשה גם לו..שאין ברירה), אבל אני לא מסוגלת יותר, אני רוצה את החבר שלי איתי קצת..כבר 6 שנים שזה ככה. אני זקוקה לקצת תשומת לב.. אני ממש זקוקה לאיזה עצה, אני מרגישה במשבר והפעם נראה לי שקצת גדול עלי כל המצב ואני מתפרקת תודה רבה

שלום, לאחרונה הקמנו מיזם חברתי בישובנו בכדי לסייע לחברי ישוב המתקשים להשתלב בשוק העבודה. אנחנו בוחנים אפשרות להביא הרצאה של יועץ תעסוקתי ואולי לשלב מפגשים קצרים ליעוץ אישי . עומד לרשותנו תקציב בסיסי אשמח לשמוע אם יש לך אם יש לך רעיון את מי ניתן להזמין שנה טובה ופוריה נעמה גבאי

אך אפשר לחיות בלי מרבות ומלחמות אם בן זוג קשה ועקשן וילדותי שרק בדרכים ילדותיות ובכוח מבלי לחשוב משיג דברים כמו ילד קטן אוף זה קשה לא ידעתי שהוא עד כדי ככה עקשן ואם אני יגיד לו משהו למה עישת את לא מעריכה הוא עושה טעיות וגורם לי לצאת הרעה ומכשפה וסתומה כמוהה זה חונק אותי מה עלי לעשות תאלס בבקשה

שלום לך: אנא, שמעי קולי: לפני מס. שנים, גיליתי שחיה אני עם בן זוג מתעלל נפשית והתנהגותית. סבלתי מאוד כולל ילדיי שבינתיים בגרו. כרגע עובדת בחלקית משרה בעבודה סזיפית קשה. ********************** עד עתה הוא הכחיש את התופעה אצלו. לא היה מודע. כרגע, התעורר והחליט לפנות לברור מקצועי מה קורה איתו. ********************************************** הבעייה הגדולה שהנני תלויה בו לא רק כלכלית. איך מטפלים בסוגיה מורכבת זו? למי לפנות? האם יש לי חרדת נטישה? לעיתים חושבת אולי לקחת היקף משרה רחב יותר ולהשתחרר מקשר עם אדם לא מתאים זה. אך מאידך, לא רוצה ל"אבד" את היתרונות הנני זקוקה למסגרת. מעודי לא חייתי לבדי. ******** מפחדת לגיס החלטה ולעמוד מאחריה. ***************************** מלבד בן זוגי שתתפלאי הנו חבר טוסב בדרכו, אין ל כל תמיכה החברתית. יש לי משפחה מורחבת, אך אין לי אומץ לפנות אליהם. אחי היחיד, יודע על מצבי אך עסוק בענייניו. איך לסייע לעצמי להתחזק בתוכי? לגיייס כוחות? לקבל החלטה בכל כיוון? תודה מראש.

התחיל לי גרד מציק בכפות ובגב כפות רגליים לפני כשנתיים, עשיתי בדיקות דם לכל מה שאפשר, הייתי מספר פעמים אצל רופאי עור שטענו שאין להם מושג מה זה, ובדיקת פיטריה הייתה תקינה, בדיקות אלרגיה תקינות ורופא אלרגיה אמר שאין צורך בהמשך מעקב, משחה ליובש לא עזרה, עוזר רק כ -4 כדורי אהיסטון ומשחת אגיסטן אלוורה, הגרד יוםיומי ומציק. מבקשת דחוף עזרה

שלום לך.. רציתי להתייעץ איתך בנוגע לנושא שלא נותן לי רגע של שקט. אני בחורה בת 20,בעבר הלא רחוק שלי (גיל 15-17) הייתי עם מספר בנים ביחסים אינטימיים. את חלקם הכרתי טוב ואת חלקם כמעט לא. הייתי מאוד תמימה ולא ייחסתי ליחסי מין חשיבות גבוהה,אמרתי לעצמי שזו הנאה של רגע וזה לא משנה בת כמה אני או מי הפרטנר. אני רוצה לציין שאני מגיעה מבית מאוד שמרני ותמיד חינכו אותי שיחסי מין צריכים להגיע בגיל מבוגר יותר ועם בחור שאני מכירה בקשר רציני וכו'.. מגיל 18 יש לי חבר ,אנחנו עדיין ביחד. קשה לי מאוד לקיים איתו יחסי מין ,אני מרגישה אח''כ רע מאוד. מאז המקרים עם הבנים ההם הזכרונות לא נותנים לי מנוחה אני מתחרטת עמוקות על מעשי העבר שנעשו בתמימות וטיפשות. מדי שבוע המחשבות מציפות אותי בעניין ולא נותנות לי מנוחה,אני נגעלת מעצמי ואני לא מצליחה להבין למה עשיתי את זה. אני מרגישה שאני חייבת לשכוח ממה שהיה,לא רוצה לזכור את זה. השאלה שמטרידה אותי היא האם כל החיים זה ירדוף אותי? אני כבר מיואשת.אם זה ימשיך לרדוף אותי אני ארצה להפסיק לחיות, אני לא אצליח ככה להתמודד . אני חייבת לשכוח את זה. אני רוצה לחיות את החיים שלי מבלי להזכר במעשים האלה ולמרר את עצמי. אני באמת ילדה טובה,מבית שהחינוך בו ברמה מאוד גבוה,תמיד קיבלתי יחס חם מהוריי והיה לי כל מה שרציתי,זה באמת לא מתאים לי לעשות את מה שעשיתי. תמיד רציתי שהפעם הראשונה שלי תהיה בערך בגילאי 18-19-20 ולא כ''כ מוקדם!! אני מאוכזבת מעצמי ולא יודעת איך לעבור הלאה ולשכוח. בבקשה תעזרי לי,אני אודה לך מאוד

אני אנסה לחשוב על הדברים בדרך זו...תודה רבה לך!

שלום עירית, רציתי לדעת האם יש יום מודעות למחלות נפש? ואם כן, מתי?

בן חצי מאה גרוש מזה פעמיים ,,איבדתי תקווה בחיים אני גר ומשתכן עם אישה שאוהבת אותי ,,האמת אני נמצא מכורח נסיבות כלכליות אני חסר כול רכוש וכאלה ,אומנם עובד והאמת לא מעיניין אותי יותר כסף מיצוי עצמי או חלמות נמוגו,הייתי שמח לא להתעורר יותר,ואני דובר אמת מלבד האישה שכרגע אני איתה אין לי חבר מכר או ידיד משפחה אין וטוב שכך,ילדים ממעיטים לןהתקשר מה עוד 0527070852 אשמח לחלולת במחלה ממהרת כדי לתרום את עבריי

כשאני נמצאת בפורום מלא של אנשים, אז השכן שלי כשפוגש אותי שם, בקושי רב אומר לי שלום, רק מביט בי אך אינו מפתח שיחה. אבל לא פעם כשאני מטיילת עם בנותי הקטנות ברחוב (אנו גרים קרוב אחד לשני), כשהוא נוסע ברכבו, פתאום הוא צופר לי, פותח את החלון וצועק לעברי: "מי זאת היפהפיה שצועדת כך ברחוב..??" חייכתי קלות והמשכתי הלאה. באותו מידה יכל להמשיך לביתו ולהתעלם ממני. מדוע בחברת אנשים הוא בקושי מתייחס, וכשאני לבד- מחמיא ומחזר, פתאום מכיר אותי... . איך להאמין לגברים? מדוע הצביעות הזאת???? איך להאמין אם אני באמת מושכת אותו, כשאני לבד- מחמיא לי, כשאני עם אנשים- בקושי מתייחס. מה הולך כאן????

שלום עירית, אני זקוקה לסוג של אימון או סדנה כיצד לפעול באופן חברתי יותר להשגת מטרות ויעדים, ומחפשת קורס או סדנה, רצוי שישתתפו בה אנשים נוספים, לשם כך. יתכן אפילו שברמה של טיפול התנהגותי, כיון שהקושי שלי קשור לאישיות הדעתנית מאד שלי, אך איני רואה טעם לעבד שנית (עשיתי זאת בעבר) עם פסיכולוג מרכיבים אישיותיים אלא לעבור סדנה יישומית.

אני בהתלבטות אמיתית - מה יותר מזיק? אם אשמין זה יגביר את החרדות - לא?

שלום רב, הנני בת 50 + . מגיל 8 גדלתי בקיבוץ כילדת חוץ. כרגע הקיבוץ בהפרטיה מה זמן ולמרעי לא הצלחתי להשתלב חזרה במערכ' בה עבדתי כל השנים. בשל שינאת חינם. ****************** אני אובדת עיצות ובמצוקה קשה חליפות לבקרים. נבדקתי ע"י פסיכיאטר שכמובן שלל רקע פסיכיאטרי, ואישר רקע פסיכולוגי מאחרי מצוקתי הרבה. ** איני יודעת להיות מחוץ לקיבוץ וגם איני רוצה נכפתה עלי מציאות חדשה שאינה מתאימה לי כלל לא לאישיותי ולא לנסיבות חיי. קשה לי עד מאוד, ** אני מסרבת לקבל את המציאות שנכפתה עלי מסרבת! עד כדי שכרגע. עובדת במקום שכלל לא קשור אלי במכבסה מסחרית בעמידה! בחום רב !! בציווי לשתוק!! ובלבד שאשאר בתחומי "הקו הירוק". איני רוצה להתנתק מהקיבוץ. זה דיי טראומטי עבורי ! בנוסף, איני בעלת מקצוע מדופלם שעימו בטוחה אני בקבלת עבודה בחוץ. ************ שאלתי : האם יש טיפול לנושא ? אם כן, מהו? 2) שאלה שנייה: האם מוכרת שיטת טיפול בפסיכיטריה שהלקוח מדבר, והפסיטר עוצר אותו בנקודה מסויימת שמוצא לנכון, ואותה מלבנים בפעם העוקבת? מה היתרון שבה? אנא, תשובתכם המקצועית והאמינה והברורה. בכבוד רב , ותודה! חגיגה

שלום רב אימי אישה מבוגרת כ 60 פלוס ויש לה בעיה שהיא כל הזמן אוגרת זבל ממש שקיות של זבל יש לה בעיה משאני קטן היא עושה את זה ולא מבינה שזה מחלות וחיידקים וכשאני זורק לה את הזבל היא צועקת ומתעצבנת ורבה איתי אני לא יודע מה לעשות המצב ממש קשה איתה ואני לא יודע איך לעזור לה כי לטיםול היא בטח שלא תרצה ללכת אודה לך מאד אם תוכלי לעזור לי

בעלי כבן 46 אוסף ומביא הבייתה כל יום עיתונים שנערמים בערימות גדולות ומתפזרות בסלון, בחדר השינה, במפרסת וכו'. מדי פעם מביא גם שקיות עם בגדים משומשים, נעליים, מכשירי חשמל, שאין לנו צורך בהם. כל פעם שאני מעירה לו הוא אומר "אני אזרוק". מה שכמובן לא עושה. איימתי עליו שיפנה לטיפול אך לא מעוניין. מה לעשות במקרה כזה?

שלום רב, חברת קיבוץ בת 50+ . קיבוצנינו עבר הפרטה לפני מס. שנים. אני שרוב שנותיי עבדתי במערכ' החינוך כמטפלת, נדחיתי מלהתקבל לעבודה בה שוב על רקע שנאת חינם. מנהלת המערכ' אינה מחבבת אותי (הנני אקדמאית, אינטיליגנטית וכל מה שנילווה לכך). ** הדחייה פגעה בי עד מאוד!!! אספתי כוח לפנות למנהל הקהילה כדי שיסייע לי למצוא עבודה בתחומי הקיבוץ. איני צריכה לחפש עבודה מחוץ לקיבוץ!! קשה לי לא מעט. ****** חשוב לציין שהייתי ילדת חוץ בקיבוץ. הגעתי בגיל 8. כרגע זקוקה לסיוע דחוף: חייבת במהירות סיוע תומך כי איבדתי הרבה אנרגיה. הרבה פעולות שעשיתי בעבר, היום לא מקיימת!!!!! לא נוהגת למרחק, פחות תאבון ועוד. חייבת סיוע! מי מוסמך / מתאים לסייע לי דרך קופת חולים? אנא, ותודה.

שלום רב, הנני אישה בת 50 + ומאוד צעירה ברוחי ונפשי. נשואה מאז סיום שרות צבאי. ילדי בגירים. במהלך השנים בן זוגי שינה התנהגותו כלפיי וגילה כל סוגי האלימות חוץ מפיזית!!!!!!!!! לתומי חשבתי שחד פעמי...שוחחתי עימו פעמים רבות והתנהגותו הבלתי ראוייה / נורמטיבית נשנתה. לא ארחיב בתיאורים. כיום לאחר שנים רבות שחזרתי לזרועותיו כל פעם מחדש, הבנתי שמדוב רכנראה בהפרעת אישיות אנטי סוצייאלית. (מניפולציות טון ורגש, חיקויים, קללות בעבר, חוסר כבוד למינהו כולל "את לא שווה כלום", "חיה על זמן שאול" התפרצויות זעם רבות. טוען שאחרים "מוציאים אותו מהכלים" ועוד. ועדיין לדבריו גם שהיום בן 60+ טוען שלא מבין הקשר בין התנהגותו, לכך שאיני שוכבת עימו. מדהים אך.ממש כך!!!!!!!!!!!!!!!!! ************* מזה זמן שישנים בחדרים נפרדים והדבר אינו כלל מפריע לו. טוען "שרוצה לישון טוב". ********************** מצבי חמור. בזמן האחרון בעיקר, התעלם ממני, שתק ,לא מיישיר מבט שנים רבות טוען : "לא אענה לך". ועוד ועוד ועוד. ************************************* הני חברת קיבוץ שהופרט ,ורוצה מאוד לשקם את חיי. מצד שני בן זוגי המפרנס העיקרי. בנקאי אפילו. כלפי חוץ, התנהגותו נראית כתקינה. ממש פסיכופאט. פעריהמודעות בינינו גדולים ביותר. אין עם מי לדבר לשוחח. מכחיש מאוד מכל וכל שהוא אלים. וכן הלאה. היו שנים שאכלתי ממש את הידיים מרוב כאב. השקעתי בו רבות, כנראה שלקות אישיותית וכן חוסר טיפוח בילדות. בן יחיד לניצולי שואה. למי לפנות? מה עושים? חייבת לשקם חי. אגב, כל ילדינו נפגעו ברמות שונות ונבוכים לנוכח המצב הקשה והמבלבל. בן זוגי התנהגולו מתעתעת. דיייייייייייייי!!!!!!! תודה . מצד שני.. המסגרת מאוד חשובה לי. מה עושים? אומץ? נחישות? סיוע בקיבוץ המופרט? מה ?

היילמדתי תואר ראשון כימיה תרופתית בבר אילן ואני כרגע עובדת במעבדה אנליטית בשכר של 5000.אני כרגע בחופשת לידה ומתלבטת אם לחזור או להמשיך לתחום אחר.אני נורא רוצה לצאת מהמעבדה וכמובן לשפר תנאים ולמצוא עבודה שתתאים לי כאמא.האם עליי ללמוד מנהל עסקים תואר שני במכללה למינהל (עוסק בניהול רפואי למסיימי תואר ראשון במדעי החיים) או שעליי ללכת לכיוון של תועמלנות...איך אפשר לצאת מהמעבדה ולשפר תנאים?אני ממש בדילמה אשמח ם תוכלי לעזור לי תודה

שלום, אני פונה אליכם עבור אחותי. היא סובלת מאוד מדיכאון וחרדה ומטופלת בפקוזאק וטיגריטול. מצבה לא משתפר למרות התרופות(מחפשים לה התרופה המתאימה כבר כשנה). הרופא אומר כי חלק חשוב זה טיפול פסיכולוגי/תראפיה. אנחנו(בני המשפחה) עובדי עיצות כי אנחנו לא מוצאים מטפל באיזור הקריות. היא מפחדת לצאת לבדהחוצה ומטפל ששוכן בחיפה למשל זה כבר בעיתי. בבקשה,האם יש מישהו שיכול ליצור קשר במייל ולתת לי פרטים של מטפלים טובים בקריות? זה פשוט להציל את אחותי(בחורה צעירה שזהו שלב קריטי מה יהיה על חייה). תודה, רונה [email protected]

עירית שלום, בהמשך להודעה הקודמת שלא הספקתי לפרט בה, אני בת 50, רווקה ומתגוררת בגבעתיים, היו לי תקופות שניתן לקרוא להן טובות בחיים, אך מאז המשבר שהיה לפני 15 שנה, אני מדשדשת את דרכי, בין תקופות לא טובות לתקופות שהן פחות מטוב. אני מחפשת קבוצה לעזרה עצמית שאוכל גם להזדהות איתה וגם להעזר. אשמח על תשובתך.

שכני הצמודים חולי נפש. הם לבושים ברישול, משוטטים בשעות מוזרות, אוספים גרוטאות, צורחים ומכים זה את זה כל הזמן ועוד. בתם בת ה-30 נמצאת בדכאון וצורחת לאורך כל שעות היום, יא לא יוצאת מהבית כמעט אף פעם ובורחת כשהיא רואה אנשים. היא מתנכלת לכמה משפחות בשכונה וטוענת שרוצים להרוג אותה, היא דופקת על הדלתות בבתים שלנו מאיימת ש"חכו מה אני אעשה לכם" ומפחידה את כולם, היא פוצצה את ההורים שלה ממכות עד כי נזקקו לטיפול רפואי אבל הם סרבו להגיש תלונה. כולנו סובלים, מפחדים שתפגע בילדים או במישהו. פנינו למשטרה אבל אומרים שעד שלא תפגע במישהו פיזית לא יוכלו לאשפז אותה. מה עוד אפשר לעשות? האם לחכות שיקרה אסון? אנחנו בחרדה ממש

שלום רב עירית, הואלת להשיב לי: אורנה שלום אני אנסה לנחש מה היא התכוונה, כמובן כדי להיות בטוחים צריך לשאול אותה. נראה לי שכאשר את אומרת שהכל לא נעים, היא המקום החדר זה נשמע כמו מישהו שהכל לא טוב לו, או ביקורתי ומתקשה להתחבר נראה לי שמהמקום הזה היא אמרה לך את שאמרה אולי גם היה לה קשה לשמוע את מה שאמרת, גם מטפלים הם בני אדם עירית *************** אז כך: הערתך האחרונה עבורי הייתה מיותרת מכיון שהרגשתי שענתה ממקום של פגיעה באגו, ולא באופן מקצועי. השיבה באופן מאוד לא מקצועי. מאוד לא. *** יחד עם זאת, אכן החדר בו עובדת כל כך סגור כל כך לא נעים. היא עצמה לא מצאה חן בעייני. באסרטיביות גיליתי את אוזנה בעניין. _______________________________ הייתי מצפה לכך שתגיב באופו מכבד משהו ברוח: " צר לי שלא נעים לך איתי. השתדלתי, אך קורה שלא מסתדרים. יכולה להבין אותך ובואי נפרד בכבוד". *** בלי כל הלעג / הציניות! מה דעתך? התסכימי עימי? תודה.

אמא שלי היום בת 59 ,עברה ניתוח לפני 15 שנה שפגע לה במח, מאז היא נמצאת בדיכאון , היתה מאושפזת במוסדות לבריאות הנפש, היום היא חיה בבית כבר 8 שנים ומצבה השתפר, בשנה האחרונה מצבה התדרדר משמעותית , היא לא שולטת בצרכים שלה, היא אכלנית כפייתית , היא מתנהגת כמו קבצנית הביה היא שאנחנו לא מוצאים מסגרת שמתאימה לה , כל מסגרת אומרת שהיא צעירה מדי או שהיא "בריאה " מדי לאנשים שנמצאים שם , מה אפשר לעשות? איזה מסגרת יכולה להתאים חה? היא מבינה , היא הגיונית אבל היא לא שולטת במה שהיא עושה , זה כמו לדבר עם ילד בן 4 בערך , מהיכן אפשר לקבל עזרה?

בת 61. לפני 5 שנים גם אני נותחתי במוח להוצאת גידול שפיר. אם אמך תרצה שתכתוב לי למייל ואתן לה את מס' הנייד שלי.

שלום רב, אני בת 35, בעלת תואר ראשון כללי ושני במנע"ס (מסלול ללא התמחות). התחום המקצועי בו התמחיתי עד כה החל באדמיניסטרציה, המשיך למשאבי אנוש והתפתח לכספים, פרוייקטים, תפעול, ועזרה מקצועית למנכ"ל. לצערי, בשל המיתון, התפקידים היחידים שמוצעים לי הם באדמיניסטרציה ומשאבי אנוש ותפקידי מזכירות ברמת בכירות משתנה בהם אין לי שום עניין כיום. אני מובטלת מזה תקופה ארוכה מאוד כי נדמה שבתקופת מיתון זאת מציעים לי רק תפקידים שקטנים למידותיי - ואת התפקידים שהולמים את ניסיוני המקצועי מציעים לבעלי כישוריי הייתר בתחומי. אני מעוניינת בתפקידי עזרה (לא מזכירותית) למנכ"ל או תפקידי ניהול תפעול ארגוני ותחומי אחריות עצמאיים אחרים. לחילופין, אני תוהה איזו הסבה מקצועית לא ממושכת מידי יכולה להשלים את התארים שלי ולמקד יותר את התחום המקצועי שלי. מבין התחומים בהם עסקתי, כספים עניין אותי במיוחד אך נראה כי הכשרה נוספת עלולה להיות יקרה וממושכת בתחום זה. אשמח לכל רעיון ועיצה יצירתיים בעניין. מבחינת חיפושי עבודה -אני אלופה ולדעתי באמת מיציתי את כל המקורות האישיים והפומביים. תודה רבה, תמר

אורנה שלום הי עירית, תודה ! רק 6 מפגשים בהם לא היה חיבור נפשי רגשי אמיתי עם המטפלת. הוסבר לה ישירות שלא נעים אצלה, לא המיקום, לא החדר הסגור בו יושבת, וגם היא עצמה לא נעימה, כולל בקשה להפסיק 6 המפגשים איתה. תשובתה הייתה : תרשמי לעצמך יש לך כושר ביטוי. בהצלחה במקומות הנעימים. מה דעתך בבקשה על אופן תגובה זה ? תשובתך חשובה לי. אנא, כתבי לי גלויות. לדעתי אם היה טיפול משמעותי, ואם הוא נמשך יותר מחודש חודשים חשוב לעשות פגישת סיכום ופרידה. לנושא הלימודים, במידה והקושי הוא רק טכני בשל העומס, נראה לי רעיון טוב לפרוס את הלימודים על 4 שנים הרבה הצלחה עירית

אני על סף התמוטטות, ואיני יודעת איך להתמודד. לכל אדם נורמלי יש צורך בסיסי לשפוך מהלב לפני אם לא הבעל. בעלי הוא פתיל קצר, ולי (בעיקר לאחרונה) אסור לומר משהו רע על אף אחת ועף אף אחד בעולם רק לו מותר. שאלתי אותו מדוע לו מותר ולי אסור להגיד שום רע על אף אחד, שזה לא נורמלי לסגור את הפה לאישה, ולא שאני אומרת לעיתים קרובות. הוא עונה לי, שזה נדיר שאני אומר, וזה רק נפלט לי וכד'. הוא טיפוס מאד מאד ביקורתי, וכל מילה אני צריכה לחשוב פעמיים מה להגיד, ואם זה לא יפוצץ אותו, ואז יתקיף אותי בדיבור. אני כל הזמן עצובה לידו, אין לי שום שמחת חיים, וגם מכריז, שכך הוא ועלי לקבלו כפי שהוא. ומאד קשה לי עם זה . כשהוא מדבר אני מקשיבה ולעולם לעולם לא ביקרתי אותו, ולא עושה סלקציה במילים שלו, ואני לא יכולה לדבר בחופשיות איתו.הוא מתקן, הוא מבקר, או סוגר לי את הפה או שותק. לא זכור לי אם אי פעם הצחיק או צחק איתי , אינו מחייך, טיפוס מאד קודרני. לוא רק יכולתי לעזוב אותו הייתי עושה זאת מזמן, כלכלית קשה לי. לפעמים נראה לי שהוא מעדיף את כל העולם מאשר את אשתו (אותי), מגונן על כולם גם אם אני צודקת. מרגישה ממש אומללה, אין לי שום פרטנר, אין לי גב. מעבר לכך, הוא עוזר בבית, ואבא נפלא. אפילו לטיפול זוגי לא מוכן ללכת. האם זה נורמלי שאסור לאישה להגיד שום מילה רעה על אף אחד?? למי אומר ומי אמור להיות הכי קרוב אם לא הבעל????. הוא מסנגר על כולם רק לא עלי. הוא לא אדם חרדי, הוא דתי לאומי ולא פנתי. לא נראה לי שזה מבחינה דתית הוא כזה, פשוט מן הפרעת התנהגות נטו. מה עושים,? אנא עיזרי לי. הרבה תודה.

שלום רב, אני בן 27 ובשנים האחרונות שמתי לב שאני לא מצליח לעשות דברים במהירות ואף דוחה אותם זמן רב מאוד (לפעמים שנים). אני יודע שזה לא נובע מעצלנות מכיוון שאני בחור שעבד עוד מגיל 12וחצי בבניין וכאשר יש עליי מטלות מהירות וןמידייות אני כן מסוגל לבצע אותם. לכן אני שואל האם קיימת בעיה שכזוו מכיוון שזה מאוד מפריע לי ופוגע לי באיכות החיים. * בנוסף מס' דברים על מצבי הרפואי כיום, לפני כ9 שנים עברתי תאונת דרכים אשר בעקבותיה הובחנתי בפגיעת ראש פוסט טרואמטית (איבחון שלא שלם איתו וכנראה גם הביטוח הלאומי לא :) אני סובל מעייפות ותשישות תמידית ומכל פעולה ויש לי קושי רב בלהירדם ואף לישון כראוי. עקב כך בשנתיים וחצי האחרונות אני נמצא בדיכאון חמור (לדעתי) ומטופל כיום בIXEL. אשמח לתשובתך :)

זה לא שאני דוחה דברים שהם לא יומיומיים.. אני פשוט דוחה הכל.. אפילו להכין אוכל כבר אין לי כח אז אני פשוט חוטף איזו פרוסת לחם יבשה ואוכל.. ניסיתי את שיטת "פירוק המשימות" אבל משום שזה רק התארך יותר זה גרם לי להתייאש מהמשימה. לא זוכר אם ציינתי זאת אבל אני גם שוכח המון דברים (לא כ"כ שולט על דרך שליפת הזיכרונות שלי יותר) לכן לפעמים גם אני כבר זוכר (יומן, פאלפון וכו'..) עדיין איכשהו מצליח לשכוח. זה כאילו שאני נמצא בלופ שלא נגמר שרק מייאש ומתיש יותר. כשאמרתי שיש לי מטלות מיידיות אני מתכוון שאם כבר התחלתי מטלה קצרה אז אני מסיים אותה בלי בעיה אבל מטלות ארוכות מעט כמו למשל לסדר את החדר או את הארון לוקח לי לפחות יומיים שלוש (ויש לי חדר ממש קטן!). מטלה קצרה לדוגמא זה ללכת לרופא וכו'.. אני יודע שא ני קצת מערבב ומבלבל אבל קצת מתקשה להתרכז פה במכתב ומקווה שתביני אותי ואם ישנם שאלות שיוכלו לעזור לך להבין יותר טוב את מצבי נוספות אשמח לענות.

שלום רב עירית, מאוד התרשמתי ממך בעבר ובוחרת לפנות אליך שנית: ** 1 ) בנסיבות שפונים לטיפול בנושא ספציפי , ידוע שלא תמיד מתחבב המטפל על המטופל. האם חייבים בקיום פגישת סיכום ומסקנות? ** דרך חלופית היא באסרטיביות ובכבוד הדדי להשאיר הודעה / מסרון בטלפון על רצון אמיתי להפסיק המפגשים ואם במקרה יעלה צורך אז לשוב ולפנות. מה דעתך? *********************************************** 2 ) בזמנו פניתי אליך בעניין קושי להמשיךלימודי עו"ס בפורמט הלימודים הקיים (3 שנים), עקב עומס מטלות אקדמיות ואינטנסיביות הכנתן והגשתן. לאחר סמסטר אחד מהנה מאוד (בסה"כ), ו....התלבטות מאוד קשה, הפסקתי הלימודים. ****** כרגע עורכת חשיבה מחודשת. הנני בת 50+ ובכל זאת עדיין רוצה לרכוש את המקצוע . נראה לי שהוא מאוד מתאים לי. ******** מה דעתך על פנייה לראש התוכנית בבית הספר לעוס כדי להיפגש עימו ולהעלות את הרעיון של פרישת הלימודים ללפחות 4 שנים (במקום 3 ) ? מה דעתך? *להזכירך שהקושי שלי להמשיך לסימסטר ב' מבחינתי , היה קושי טכני ( ומעבר לכך מאוד נהניתי)! מאוד ממתינה להקשיב לשעתך. אשמח מאוד לעידוד. תודה רבה !!

שלום רב, יש לי בעיה עם קרוב שאוסף ג'אנק מכל הבא ליד.הוא מעמיס את הבית והבית נראה כמו מזבלה.מדובר במבוגר שלא רואה בעניין כל בעיה וממשיך לאסוףמכל הבא בדרכו. הוא לא יהיה מוכן לטיפול השאלה מה לעשות בעניין. כמה שניסינו לדבר זה לא עזר. אודה לכל תשובה.

אין ספק שאגירה כפייתית היא תופעה פסיכולוגית לא פשוטה הן לחולה בה ואין לקרוביו. איני פסיכולוגית, אך אני יכולה לעזור מידע ונסיון שרכשתי בעבודתי. אני עוסקת בסידור וארגון בתים (ומשרדים וכד') מסדרת ומארגנת באופן פיזי את הבית ותמיד בהסכמת בעל הבית גם במצבי אגרנות, אפשר לסדר ולארגן כך שהחיים יעבדו באופן סדיר ו"נורמאלי". אפשר להפוך את הבית ממחסן לאיזורי תפעול מוגדרים וכן להשאיר מקום לאחסון דברים. בקיצור, אני יכולה לעזור. איריס פיאנקו-סרף יהיה בסדר סידור וארגון הבית והמשרד.

לפני שבוע חברה ביקשה שאשמור על ביתה בת ה6 הסכמתי בלי להסס זה היה בערב והילדה שיחקה בחדר אני סוכרתית והזרקתי אינסולין לנטוס שאני מזריקה פעם ביום חברתי יודעת על זה אבל הילדה נראתה מופתעת ולא הבינה מדוע אני עושה לעצמי זריקה חשבתי איך להסביר לה אבל לא הצלחתי מה כדאי לעשות כי אני מפחדת שהפחדתי את הילדה

בוקר טוב , אני בת 27 שנה , אבל נראית גדולה מזה בהרבה .. את האמת, לא יודעת מאיפה להתחיל , זה ממש קשה , לא יוכלה לסבול אותו , כאב עצום , ייאוש נורה ,תסכול עצום ... כמעט בחצי השנה האחרונה לא מסוגלת להתמודד עם מצבי הנפשיי , לא מוכנה לקבל הערות מאף אחד , כועסת מכל דבר , צועקת , אפילו אם הפלפון מצלצל זורקת אותו לרצפה .... תיאבון על הפנים - בתקופה האחרונה ירדתי יותר מחמש עשרה קילו (לא עושה הדייט אלא בקיצור לא בא לי לאכול |) - אני עכשיו נמצאת בתת משקל חמור (כ-35ק"ג) ... *-*איני מרוכזת בקריאה - למרות שלפני זה הייתי קוראת את הספר שמעל 500 דפים ביומיים -שלושה אבל היום דף אחד איני יוכלה לקרוא אותו בכלל (חוזרת על השורה כמה פעמים וזה לא עוזר ... ) ... *-* דוגמה אחרת , הייתי רוב הזמן מבלת את הזמן עם חברות , טיולים , יציאות מחוץ הבית , שיחות , ציחוקים והכל היה בכיף ובשמחה ... אבל היום אנירגיה נמוכה בקיצור אין מוטיבטציה לשום דבר , אפילו יושנת יום ולילה על הספה מול הטליוויזיה (ודקות בדודות בכל כמה ימים מפעילה את הנייד) ,כמו משותקת לא קמה אלא לשירותים , כוס מים לא מביאה לעצמי , אוכל לא מעניין אותי (אפילו אם מביאים ואוכלים איתי) ... חבירות נתקתי ממהן , בקושי מדברת אפילו עם המשפחה "רק המילים ההכרחים" , ייציאות מהבית כבר נעלמו... *-* והנה עוד דוגמה , הייתי "סופר הניקיון בבית" והיום אם כוס המים נשפך ממני זה לא מעניין אותי ויש מישהו שינקה את זה , בגדים בקושי מחליפה ומקלחת יותר גרוע כמו שאומרים פעם ב-... *-* ואם רוצים עוד דוגמה , אז כך.... *-* סובלת מכאבי ראש עזים , גב , בטן ושרירים , תמיד חלשה ולפעמיים מתעלפת , לקחו אותי לכמה רופאים ואפילו אישפזו אותי אבל לא מצאו סיבה פיזיולוגית לך חוץ מאנימיה קשה( ההימוגלובין שלי ממש נמוך 4-7 למרות שהיה לפני כך מעל 14 (כמובן בב"ח נתנו לי מנות דם ואינפוזיה - אבל אח"כ המצב חוזר כמו שהיה...) ...כי בקיצור איני מטפלת בעצמי - זונחת אותה כמו זבל ... *-* יש ימים , כן ימים שלימים שלא יושנת בכלל (אפילו כדורי שינה לא עוזרים) ואם יושנת אז שעה או שעתיים ולא רצופים - וזה בקושי רב ... ויש עוד ועוד דוגמאות ודוגמאות ... אבל אין כוח לכתוב הכל ... +*+*+*+* אני מודה שסובלת מדיכאון כרוני קשה , כמובן שאני מתכוונת חוץ מהתקופה הזאת , אבל התקופה הזאת נמצאת זמן רב וגרועה יותר , איני יכולה להתמודד איתה בכלל , בא לי למות ולסיים הכל , לא יוכלה לסבול עוד , אין לי יותר כוח , נמאס לי מהכל , זאת לא החיים שציפיתי אותה , זה קשה עלי , איני מסוגלת עוד להרים את הכל על כתפי ... כבר מספיק לי !!!! באמת מספיק לי !!! */*/*/*/*/*-.-.-.-. הערה קטנה , אני עברתי טרוומה קשה (כוויה דרגה 3 ) ב- 50% מגופי - אבל לזה אני התרגלתי ועברתי את זה בשלום , והנה למדתי בב"ס וגם 2.5 שנים באונ' ,למדתי נהיגה (ויש לי אוטו חדש2009) הייתי ילדה חייכנית לגמרי , רוב הזמן מחץ הבית מסתובבת עם החברות או לימיודים או טיולים או עם המשפחה ... אבל היום הכל הפך , כן הפך ...