מפחדת....

שלום, אני בת 27 נשואה שנה ומאז ומתמיד אהבתי תינוקות וילדים קטנים. אנחנו נמצאים בתקופה שכולם מסביבינו מתחתנים / בהריון או עם תינוקות חדשים. בעלי (בן 28) מאד רוצה ילד ולא קשהלראות כמה הוא מוכן כשהוא נמצא מול ילד שרק נולד. לפני כחצי שנה נולד לי אחיין (שני במספר) ואחרי מפגש איתו הוא פשוט לא מספיק לדבר כמה שהוא חמוד ואיך שהוא מת על הריח שלהם ואז באה השאלה מתי אצלינו... דיברנו כמה פעמים על מתי אפסיק עם הגלולות ונתחיל לנסות , וגם אני באיזה שהוא אופן רוצה להתחיל לנסות , אבל יש לי המון חרדות. קודם כל מבחינה כלכלית - שנינו סימנו תואר עכשיו שאנחנו מימנו לבד (בעלי עוד ממשיך) ורק התחלתי עבודה (כרגע זמנית לשנה בערך) שנית - אנחנו גרים בדירה קטנה של ההורים שלו ואין מקום לעוד ילד . דבר שלישי - לא נסענו לירח דבש בגלל המצב הכלכלי ואני רוצה לעשות טיול לפני שנכנס להקמת מפחה דבר נוסף - אני יודעת שילד כרוך בהמון לתת מעצמי ובהשקעה אדירה פיננסית וריגשית ואני פוחדת שלא אוכל לעמוד בכך. אני לא רוצה להביא ילד בתחושת פשפוס אבל השעון הביולוגי דופק ואני פוחדת מזה. יש לי חברה שמנסה כבר חצי שנה ולא מצליחה להכנס להריון.. בעלי רוצה שאפסיק לקחת גלולות ונשתמש בקונדום אבל הגלולות כרגע מבחינתי הן שליטה מלאה שלי על מה שקורה ואני פוחדת לאבד את השליטה הזו. אבל בכל זאת.. אם היה לי את הבטחון הכלכלי, העבודה המובטחת, ובית קצת מרווח הייתי יכולה להביא ילד בלי בעיה ופחדים. אני מאד רוצה ילד חדש אבל פוחדת לאבד את ההתפתחות המקצועית שלי. ועוד משהו.. המחשבה על ילד מורידה לי את החשק המיני (לדוגמא - כבר שבוע וחצי שלא היה כלום ובעלי מתוסכל ממני), אומרים לי שכשאהיה מוכנה אדע.. אבל גם כשאני מרגישה מוכנה , בכל פעם שאני רואה עולל קטן שרק נולד אני מקבלת פחד מגודל האחריות הכרוכה בכך ואני שוב דוחה את הרעיון להביא ילד עכשיו. אני פוחדת שככה לעולם לא אהיה מוכנה ובסוף אביא ילד מתוך לחץ. כל כך פוחדת ולא יודעת איפה להפסיק לפחד...

דיקלה יקרה, מסתבר שכל חייך את רגילה וצריכה להיות בשליטה. לא צריך להיות גאון כדי להבין זאת, כי את גם כותבת זאת במפורש. איפה שהוא במרוצת חייך הבנת שאינך יכולה לסמוך על אף אחד. רק שלפני שנה, השתנה המצב. נכנס שותף לחייך. האם עליו את יכולה לסמוך? האם אתו את יכולה ללבן את הפחדים שלך הכלכליים? המקצועיים? הרגשיים? אני מאד ממליצה לדבר בפתיחות עם בעלך ואולי אפילו ללכת ליעוץ זוגי (לא עושים זאת רק במקרים קיצוניים) דווקא במקום של אהבה גדולה אחד לשני, אך בגלל חוסר הוודאות הגדול שלך, מה את באמת רוצה. ואולי זה הזמן להציב מטרות בחיים כמו: בשנה הקרובה נעשה..... בשנה שאחריה...... בשנה השלישית.... וכך הלאה. זוגות רבים נכנסים לחיי נישואין מבלי שתהיינה להם מטרות ברורות כמו: לעבוד כדי לחסוך, לטייל, לקנות דירה, להביא ילדים. אשמח לשמוע אם דברי נתנו לך כיוון. אם תזדקקי ליעוץ נוסף, אשמח לעזור. צביה רן מטפלת הוליסטית מוסמכת בפרחי באך וברייקי 08-9263369

זה מאד נכון שאני אוהבת להיות בשליטה על חיי ומה שקורה בהם. אני לא אוהבת לחיות ללא ביטחון בכל התחומים (כסף, אהבה,עבודה,דיור..) והלא נודע יכול להטריף את דעתי. אני גם מאד פוחדת משינויים גדולים ודרסטיים בחיי (לדוגמא-אני ובעלי יצאנו יחד כ-9 שנים וכמה שידעתי שאני רוצה להזדקן איתו, פחדתי לעשות את הצעד לחתונה. זה נראה לי צעד כל כך ענק למרות שבדיעבד כלום לא השתנה בחיינו כזוג ואפילו כיף יותר). אני יודעת שילד זה אושר וזו חוויה נפלאה. אני גם חושבת שאני יכולה להיות אמא נפלאה אבל אני פוחדת לאבד את האני שלי, לפספס המון, שלא אוכל לעמוד בעומס הכלכלי (גם ככה אנחנו רק עכשיו מתחילים לצאת מהלחץ הפיננסי). זה מאד מוזר כי אני מרגישה מבוגרת מאד בהרבה תחומים אבל עדיין ילדה בתחומים אחרים. אני כל כך מקנאה באנשים שזורמים עם החיים .. אפילו בעלי אומר לי שאני יותר מידי קשה עם עצמי. אני לא יכולה להפסיק עם הגלולות כי אני פוחדת שאולי אני אכנס להריון מיד אחרי שאפסיק, למרות שאני יודעת שלוקח זמן עד שנכנסים להריון... ברור לי שעם הלחץ הנפשי הזה של אולי כן, אולי לא, מתי זה יקרה, באיזה מצב נהיה.. יקח לי יותר זמן להיכנס להריון אבל עדיין אני פוחדת. ברור לי שאני צריכה לשוחח עם מישהו מקצועי.. אני פשוט מבולבלת

היי דקלה. בדיוק כמוך גם אני נורא פחדתי מהרגע של הפסקת הגלולות ובכלל לא חשבתי שאני (?!) מסוגלת לדאוג לייצור קטנטן וחסר ישע. תמיד יש את הסיבות למה לא כדאי עכשיו: רק התחתנו, עוד לא סיימתי תואר, עוד לא עשינו את הטיול הגדול, אנחנו לא מבוססים כלכלית, רק התחלתי עבודה חדשה, אני עדיין לא מוכנה נפשית, ויש עוד הרבה.......... הכל בולשיט!!!!!!!!!!!!! נישאתי לפני 3 שנים, אני בת 30 ובהריון בחודש 8. 3 שנים תירצתי למה לא. היום אין מאושרת ממני. כמובן שיש המון פחדים ובדיעבד אני מצטערת שלא עשיתי את זה קודם. עצם המחשבה של להיות אמא בגיל 30 (הילדה תגדל ואנחנו מזדקנים). חוץ מזה, לא נכנסים מיד להריון כך שיש זמן להפנים. אני יכולה להמליץ לך, בשלב ראשון להפסיק עם הגלולות ולחזור אחורה לימים שבהם השתמשנו (עם בכלל) בקונדום. אח"כ לאחר תקופת הסתגלות, להפסיק עם הקונדום. גם בשלב זה כשתחשבי שאת מוכנה, גילוי ההריון יתפוס אותך לא מוכנה. אבל אין על זה. פתאום מגלים עניין אחר בחיים. את לא תאמיני איך יכולת לחיות בלי הידיעה שעומד להיוולד לך ילד. אגב, אם מכריי יקראו את מה שכתבתי לך, הם פשוט לא יאמינו שזה יצא ממני- מלכת העולם בתירוצים ובפחדים....... אז שיהיה בהצלחה. מכל הלב.