הלידה שלי..לבקשת איה

היי איהל'ה. אז,כן אני פה שוב בפורום לאחר חודשיים וחצי מהלידה . ההריון עבר מעולה,פשוט מעולה,עוד הלכתי למכון כושר הקפדתי לשחות (גם בחורף) הכל היה 10 עד שבשבוע 41 הלכתי לבית חולים "ליס" בתל אביב לבדוק מה המצב איתי ואמרו שהם עושים לי זירוז לידה פחדתי מאוד והיה כואב עד שבאמצע הזירוז אמר אחד הרופאים שיש להפסיק הכל כי לפי האולטרסאונד אני בשבוע 40. שמחתי מאוד ונתבקשתי לבוא אליהם לביקורת אחת ליומיים.היה מתיש ביותר. כשהגעתי באמת בשבוע 41 שוב עשו לי זירוז,באתי בלי צירים בכלל.. היהי הפעם כואב מאוד!!! ושוב הזירוז הזה נכשל והפעוט סרב לצאת. החלטתי שאני עושה ניתוח ,צמתי 6 שעות ואז התברר שאין מקום ויש מקרים דחופים יותר. שוב אכלתי וצמתי שוב 6 שעות עד שבבוקר פמליית רופאים אמרו לי לחשוב שוב ושהם לא ממליצים על ניתוח. ושוב עשו לי זירוז.. ממש בהתחלה קיבלתי אפידורל אבל בשעה האחרונה הרגשתי הכל זה היה כואב ברמות מטורפות..וסוף סוף הוא יצא. אני בחורה רזה מאוד והתינוק יצא במשקל 4330 ק"ג. חודש אחרי הלידה לא יכולתי לעמוד וללכת. השיקום היה קשה מנשוא לפי דעתי יכלו למנוע ממני את כל הסבל רק אם היו עושים לי הערכת משקל בכל הזמן הזה שאני הייתי שם בביקורות ובטיפולים.. ממש בא לי להתלונן על כך.\ זה היה סבל נפשי וגופני.. ולא פלא שבעקבות כך ההנקה לא הצליחה לי מרוב שאפילו את הילד שלי לא הצלחתי להרים ,קל וחומר להניק.. אני כל הזמן חושבת על זה ומתייפחת בנושא אבל לא נורא .. ממשיכים הלאה.

שרית יקרה, סיפור הלידה שלך נראה כמו סיפור קפקאי. באמת אוסף תקריות חסרות מזל ואולי גם חסרות התייחסות מתאימה מצד הצוותים המטפלים. אני מאד מקוה שהפעם הבאה תהיה הרבה יותר מוצלחת. תיהני מן התינוק. צביה רן מטפלת הוליסטית בפרחי באך וברייקי

מצטערת לשמוע על החויה הטראומתית שעברת ראשית טוב שכתבת את הסיפור! חלק מעיבוד החויה הוא פשוט לכתוב את התרחשות הענינים ומה שעברת ממבט לאחור. נשמע לא קל בכלל מה שעבר עליך וגם אחרי הלידה אני ככ מזדהה עם ההתיסרות של ההנקה, גם אני ילדתי בליס גם לי היו קשיים (ודי מאשימה את התינוקיה אבל זה סיפור אחר) וגם לי פחות מחודש והלכה ההנקה, היה לי קשה להשלים עם זה עד היום שנתיים!! אחרי אני כואבת את זה אבל אני רואה מול עיני ילד חכם ,סקרן, התפתח היטב, טוב לו בעולם, אמא שלו היתה בריאה ואני מחייכת כבר לא מתיסרת. אני חושבת שעליך (אם תשאר לך חויה טראומתית) לעשות עיבוד של הלידה ומה שהיה כדי שתוכלי בעתיד לבוא מוכנה אחרת (נפשית) ללידה נוספת. ובכלל שלא יהיה לך צלקות מכל מה שהיה... בנתיים תזכרי שאת אמא נהדרת שעושה את המקסימום עבור הילד שלה! אין לי ספק שישנם ימים קשים אבל האושר טמון אצלך ביידים- הילד שלך!!! מאחלת לך רק טוב תודה על השיתוף תמיד פה!!!! איה:-)

איה שלום קיבלתי את התגובה שלך,וכשקראתי אותה היו לי ממש דמעות בעיניים. כתבת שאת גם מאשימה את התינוקיה,גם אצלי זה היה ככה שבקושי עזרו לי ותמכו בי איך להניק,היתה מישהיא שבאה לכמה דקות ואמרה שכבר אלמד הכל לבד בהמשך, זו ממש לא צורה. אוי..אני ממש מתנצלת איה שאני נשמעת כמו מישהי שחוזרת על עצמה כמה פעמים פשוט לא עוזבת אותי המלחמה הזו עם ההנקה-שכבר נזנחה מזה שבועיים תודה על התמיכה,גם לך וגם לצביה רן. באמת תודה