בהריון ופוחדת מאד אנא עזרו לי

שלום לאיה ולמשתתפות הפורום, אני בת 35 בהריון ראשון בשבוע 7. לפני שבועיים וחצי נודע לי שאני בהריון ומאז אין לי מנוח. אני אספר קצת רקע על עצמי: אני נשואה מזה 10 שנים, בתחילה לא רציתי ילדים אך בתחילת שנות ה-30 התחלתי לחוש רצון עז להיות אמא. הרצון הבשיל במשך מספר שנים, ולאחר כשנה וחצי של נסיונות נכנסתי להריון. חשבתי שמכיוון שכל כך רציתי להיות בהריון אני ארגיש נפלא כשזה יקרה, בפועל אני מרגישה נורא! אני בחרדה בלתי פוסקת מההריון, מהלידה, וכמובן ממה שיקרה אח"כ: מהשינוי הטוטאלי, מאובדן השליטה, מהאחריות הכבדה, פחד שאולי לא אוכל להתמודד עם גידול הילד, מה זה יעשה לזוגיות שלנו, ועוד ועוד... אני לא מפסיקה לפחד, אני במתח תמידי ולא מצליחה להרדם בלילות, המתח וחוסר השינה שוחקים אותי עוד יותר ואני כבר אובדת עצות. אני מתביישתלספר שעברה לי בראש המחשבה לעשות הפלה מרוב הפחד, וזה למרות שכל כך רציתי את ההריון הזה! החששות האלה באים על רקע העובדה שאני עצמי עברתי חיים קשים ביותר. נולדתי להורים אשר לא היו מסוגלים לגדל אותי, עברתי הזנחה קשה והתעללות כמעט עד מוות. הורי התגרשו כאשר הייתי בת כשנה, וכל אחד מהם הלך לדרכו. אני גדלתי ללא הורים וללא אהבה, ובלי כל תחושת שייכות אצל קרובי משפחה של אימי. אבל שיקמתי את עצמי, הלכתי לטיפול, והיום אני כבר אישה בוגרת ונמצאת בקשר זוגי מזה 12 שנה מתוכן 10 שנים נשואה, אני אקדמאית ובעלת מקצוע. ובכל זאת למרות שחשבתי שאני חזקה ולמרות הרצון העז לילד תראו איך אני מרגישה. אני ממש מתביישת בעצמי שכך אני מרגישה ביחס להריון שלי! ובעיקר מה שקשה לי כל-כך הוא הלבד. אין לי אם או אחות שיעזרו ויתמכו ברגעי משבר. חמותי אישה מבוגרת וחולה וגם היא לא תוכל לעזור. יש לי שתי חברות ילדות אך הן גרות באזור המרכז וטרודות בענייניהן, מה גם שהן עדיין לא ילדו כך שקשה להעזר בהן בנושא זה. אני שואלת את עצמי מי ילווה אותי מי יעזור לי לאחר הלידה במידה שלא אהיה מסוגלת להתמודד, מי ידריך מה עושים עם התינוק שלא מפסיק לבכות, מי יתן כתף ותמיכה אם אשבר. בעלי אמנם איתי אך הנושא הזה קשה גם לו (הוא היה מעדיף לוותר על ילד אך עשה זאת למעני מכיוון שאני כל כך רציתי ילד/ה), ואמנם כרגע הוא תומך אך איני יודעת עד כמה הוא יוכל להיות שם בשבילי לאחר הלידה. אני נואשת וזקוקה לעזרה וברשותכן רציתי לשאול מספר שאלות: 1. האם אתן מכירות איזושהי מסגרת תמיכה, באיזור חיפה, לנשים בהריון אשר חוות קשיים וחרדות? אולי אפילו נשים מהפורום הזה שרוצות ליצור קשר. 2. האם יש איזשהו טיפול תרופתי שאפשר לקחת בזמן ההריון (להזכירכן שבוע 7)? משהו להרגעת החרדה ובעיקר משהו שיאפשר לי לישון! (אני ישנה לא יותר מ 3-4 שעות בלילה). 3. בזמנו שמעתי על התארגנות בשם אמא לאמא או משהו בשם הזה. התארגנות של אמהות מנוסות שעוזרות לאמהות מתחילות. חיפשתי אותן באינטרנט אך האתר לא זמין.בזמנו היתה על זה כתבה בטלוויזיה ופרסמו גם טלפון, אולי מישהי יודעת משהו? 4. אשמח לשמוע על נשים נוספות שעוברות או עברו קשיים וחרדות בהריון ולאחר מכן. אנא ספרו לי מנסיונכן אם שדרתן בהצלחה התנסות כזו. סליחה שההודעה כל כך ארוכה, ותודה לכן מראש על כל עזרתן אני פשוט מיואשת וקשה לי כל כך. המון תודה, אורלי

דבר ראשון בא לי לתת לך מה זה חיבוק אז קבלי... דבר שני אני מבינה קצת לליבך. אני לא עברתי הזנחה והתעללות במשפחה שלי. אבל היו קשיים אחרים. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בגיל ההתבגרות. אמא שלי לא אישה בריאה בנפשה. כשההורים שלי התגרשו אני הפכתי פחות או יותר להיות "בת זוג" של אימי. מה שכן גרם לי להתבגר בצורה נפשית- להבין את הבעיות של המבוגרים ולעזור להם . אף פעם לא חשתי במשפחה שלי בטוחה . תמיד זה היה כאלו משפחה. אבא ואני לא היינו קרובים וכשההורים התגרשו התרקחתי עוד יותר מאבא שלי וכעסתי עליו. לקחתי צד. אמא שלי הרעילה אותי קצת דבר שחיזק את ההזדהות שלי. הקיצר לא חוויתי משפחה בצורה חיובית. היום כשאני הולכת למשפחה של בעלי אני מרגישה שככה צריכה להיות משפחה אבל אף על פי שטוב לי שם אני חוטפת אלרגיה הרבה פעמים בארוחות משפחתיות. כאלו שאני לא מסוגלת להתמודד עם כל הטוב הזה. בגיל 20 פחות או יותר התמוטטתי נפשית. היה לי חבר שנה (היום בעלי האהוב) וכנראה שבתת מודע הרגשתי תקועה עם אמא שלא מאפשרת לי לצמוח . זה לא שהיא אמרה משהו אבל היה ברור שאמא חלשה . היא הייתה כבר אחרי דיכאון קליני בו נדרשתי לעזור לה ולטפל בה כפי יכולתי. היא ציפתה ממני להציל אותה. היא אפילו ביקשה את זה. כשהתמוטטתי נפשית עברתי טיפול פסיכולוגי מדהים שעזר לי לפקוח את עיני. סבלתיי מהתקפי חרדה קשים והגעתי למצב שלא יכולתי לצאת מהבית. אבל התוצאה של כל זה הייתה הכי טובה שיכולה להיות, עזבתי את הבית והצלחתי להתנתק מהסימביוזה עם אמא שלי . למה אני מספרת לך את כל זה ? כי היום כמה שנים אחרי אני רוצה ילד. אני כל כך רוצה ילד עד שכל פעם שאני ממש רוצה אני נתקפת חרדות. האמת אני עוד ילדה בנשמתי. אני ילדה כי אולי לא הצלחתי להיות ילדה מתי שהייתי צריכה להיות או אולי כי אני עוד רוצה את טעם החופש שניתן לי בגיל 23 כשעזבתי את הבית. או שכבר אין לי כוח לקחת אחריות על עוד מישהו. ולהביא ילד לעולם זה לקיחת אחריות רצינית. אני פוחדת מאחריות כזו, קשה לי לחשוב שמישהו יהיה תלוי בי . אולי כי בבית עם אמא היא הייתה תלוייה בי בקשר הלא בריא שלנו, דבר שבסופו של דבר ביגר אותי אך גם חיזק את הקשר שלי לעולם היותר ילדותי. דרכה לא יכולתתי ללמוד איך מתבגרים ולא רכשתי כלים להתבגרות נכונה. למדתי להבין אותה ובכלל את נפש האדם שזה דבר בוגר אבל גם למדתי לא להתבגר כמו שבאמת מתבגרים. אז אני בידיוק כמוך סובלת מחרדות של להכנס להריון. את כבר בהריון וזה ההבדל בנינו. אבל כשקראתי את מה שכתבת הבנתי שוב שכשאין משפחה תקינה אז כשאת רוצה להקים משפחה תקינה את מבועתת. אני חושבת שזה מה שמשותף לנו. אני באמת לא יודעת להציע לך משהו חוץ מהזדהות עמוקה. אמרת שעברת טיפול נכון? את לא חושבת שכדאי לחזור אליו רק כדי להתמודד עם החרדות האלה? גם אני מפחדת נורא מהלידה, אבל וואלה אחותי מצד שני כל יום כמה נשים יולדות אז למה שאנחנו לא? את יכולה להרגיש חופשי להגיב לי כמה שבא לך. מעיין (שם בדוי)

תודה רבה לך מעיין, קבלי חיבוק בחזרה. אני מאד מזדהה עם דברייך. גם אני חשה באיזשהו מקום עדיין ילדה אמנם התבגרתי והלכתי לא מעט שנים לטיפול, אבל כנראה ששום דבר לא יכול לתקן את המקום הפצוע הזה, את העובדה שאף פעם לא זכיתי להיות ילדה באמת ונאלצתי להתבגר מיידית ולגדל את עצמי. את העובדה שלא ידעתי מהו טעמה של ילדות שמחה נטולת אחריות ודאגות. אני כל פעם שואלת את עצמי איך אצליח לאהוב את ילדי אם אותי אף פעם לא חיבקו או אהבו? גם אני חשבתי שלפחות כאשר יהיה לי בן זוג תאמץ אותי משפחתו אך זה לא כך. למרבה הצער גם בעלי בא מרקע לא קל - הוריו פרודים ושני המחנות מסוכסכים מאד אלה עם אלה, ולכן הקשר עם בני משפחתו רעוע וטעון. אבל בכל זאת הלכתי לטיפול ועשיתי עבודה עם עצמי והתקדמתי לא מעט בחיי ובשנתיים האחרונות חשתי שאני במקום טוב בחיי ושאני מוכנה ובשלה להיות אמא, ומספיק מודעת לעצמי כדי להיות הורה סביר ואולי אפילו טוב. כל כך חיכיתי להיות בהריון ובכל פעם שהמחזור הגיע חשתי אכזבה קשה והנה בדיוק כשמה שהכי רציתי קורה, עולים ומציפים אותי כל הפחדים והתחושות הקשות שאני נושאת כצלקות מעברי. גם אני חושבת, כמוך, מליוני נשים יולדות בכל יום ובסה"כ רוב האמהות הן אמהות סבירות אז למה לעזאזל שאני אוותר על חלום האימהות ועל הקמת משפחה משלי ואכנע לפחדים שלי? למה לעזאזל אני חשה מבועתת במקום לשמוח על ההריון הזה?? שקלתי לחזור לטיפול אך הייתי הרבה שנים בטיפול וכעת אין לי עוד אפשרות כלכלית לממן זאת, במיוחד לאור העובדה שאני כרגע לא עובדת ועוד מעט יצטרף אלינו תינוק/ת מה שיגדיל את ההוצאות. חוץ מזה אין לי ממש כח להתחיל כרגע טיפול חדש. לכן חשבתי על קבוצת תמיכה לנשים בהריון או משהו כזה. זהו לבינתיים, אורלי

אורלי, ביקשת פרטים על "אם לאם", הנה - http://mamash.org.il/Index.asp?CategoryID=72&ArticleID=65 תנסי לשאול את צליל, מנהלת פורום הריון ולידה-תמיכה, בדיוק היום היא הזכירה את העמותה הזאת. שיהיה בהצלחה !!!

ראשית מצטערת על האיחור בתגובה (הבן שלי היה חולה ולא נכנסתי הרבה לכאן) שנית קבלי גם ממני חיבוק ע-נ-ק התרגשתי מאוד לקרא את דבריך, את מה שעברת בילדותך, את מה שעברת לפני שנכנסת להריון ואת התחושה הנוראית שלך כיום. אני חושבת שאת בכיון הנכון כי ראשית את מודעת לבעיה, את מודעת לקושי ,את לא מהססת לבקש עזרה . פרויקט אמאלה אמאלה הוא פרויקט נפלא!! אני נעזרתי בו גם (בכתבה בטלווזיה הייתי גם ) אבל באמת האתר שלהם לא עולה א' השיגה לך את האתר של פרויקט אם לאם שהוא אותו עקרון ועוזר גם מאוד!!! את מוזמנת להצטרף גם לקומונה שלי בתפוז ,יש שם מס' נשים מהצפון (חלק לא בהריון וחלק אחרי לידה ויודעות בדיוק מה את חשה) אני בטוחה שתמצאי אוזן קשבת ותמיכה אותה את מחפשת http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommunaMsges.asp?CommunaId=5678 כמו שהציעו לך כאן את יכולה לגשת לקופ"ח ושם תמצאי שיפה של טיפול טיפול (ביופידבק, גרניברג-טיפול במגע, עיסויים ,שיאצו, טיפול קונגטיבי ועוד.. הכל מסובסד אם יש לך משלים ולא עולה הרבה) תמיד אפשר לקחת רסקיו טיפות פרחי בך טבעיות או כדור במרשם רופא (יש כמה שמותרים בהריון) לסיום אני חייבת לומר לך שאני אישית בטוחה שתהיי אמא נפלאה! את יודעת בדיוק מזה לגדול ללא אהבה ואין לי ספק שאת תעשי ההפך לילדך, תתני אהבה עצומה ותגונני עליו. עצם זה שאת כאן רק בתחילת ההריון וכבר מחפשת עזרה ופתרום מראה שבתוך תוכך אכפת לך, אכפת לך מאוד!!!! אל תתני לפחד שלך לאבד את הדבר היקר מכל- האמהות והבאת ילד לעולם!! תמיד אהיה כאן בשבילך וגם הבנות ללות אותך בדרך הזאת עברת הרבה להגיע להריון הזה! שמרי עליו כמו אוצר נצור כי הוא כזה!!! איה :-)))

אורלי אני לא עברתי משהו דומה למה שעברת, אבל אני מבינה את החששות שלך שאולי לא תצליחי לתת לילד שלך את האהבה שאת תרתי להעניק לו, אבל ואבל גדול ובאמת מבלי לזלזל במה שעברת יש הרבה נשים שעברו "חוויה לא נעימה" , אבל אני מאמינה שהילד שלכם ימלא אתכם ברמות שאי אפשר לתאר, הוא ישלים לך את כל מה שאת לא עברת בתור ילדה. הוא יחזיר אותך לילדות בגלל שאת תילכי איתו לגן, הצגות וכל הדברים הכיפים שילדים עושים. דרך אגב גם אני הייתי בדיכאון בהתחלה (אני בשבוע 32) וזה חלק מההריון- ההורמונים משתוללים. בקיצור יקירתי אני חושבת שאת צריכה להיות חזקה, משום שהנסיך/ה יעשו אתכם כ"כ מאושרים וכ"כ ימלא אתכם שאתם תהיו הכי מאושרים וזה בטוח. יקירתי תהיי רק עם אנרגיות חיוביות, תקריני לעובר רק טוב ותאמיני בזה. ואני מבטיחה שיהיה בסדר. בהצלחה חני.