פניה שלא פורסמה בפורום פסיכותרפיה

ההודעה שלא פורסמה. לעזרתכם אודה. שלום שרון, תודה על תשובתך. לא הבנתי כיצד את "שומרת עלי" בכך שאינך מפרסמת את הודעתי. לא רואה איך חיברת את זה לטובתי, אני- שאינך מכירה. לא בטוח שכך גם את שומרת על האדם שלגביו שאלתי. כשדיברתי בעדו. אני בדעתי. לא נראית לי כלל הבעת העמדה נגדה, כשאת כאן בכובעך המקצועי ומתארת תיאור פסיכולוגי. אינך משתתפת מהשורה. במיוחד, כאמור, צרמה לי ההקבלה לעיל. אדם נפגע, ומגיע למקום האחרון שעוד נותר, כדי לקבל תמיכה (ואת אומרת שהמקום הזה היווה עבורה מקום לתמיכה רבה בעבר), וגם כאן מפנים לו עורף. בפורמט הזה, ברשת, כשכולם אנונימיים ומגיבים באופן מיידי, הרוחות מתלהטות מאד מהר. קיימת גם נטיה לתקוף אדם הנתון במצוקה קשה בפורומים מעין אלו, כי לא רואים את פניו הדומעות, לא שומעים את קולו הנשבר, לא רואים אם הוא צעיר או מבוגר, חולה או בריא, לא רואים אותו. כי מה שרואים הוא איום על המקום. רואים הודעות שחוזרות על עצמן באינטנסיביות, הודעות עוצמתיות שמעוררות כל מני אמוציות בקוראים. בספרות המקצועית הקיימת, בנושאי הפסיכולוגיה של התקשורת במדיום הזה, הדברים נדונים בהרחבה. ידועים ומפורטים. לכן, אולי ניתן לתאר את המצב אחרת, עם נרטיב שונה. במקום לקבוע שהמטופלת "משתמשת בפורום באופן הרסני כפי שהשתמשה בטיפול" (את יכולה להיות בטוחה שזה כך? מתפקידך להיות בטוחה אם זה כך?), ניתן לתאר סיפור של בחורה, שפנתה לטיפול שהתסבך. לא משנות הסיבות (אני מקווה שהן יתבררו במקום המתאים לכך), מה שברור הוא שהיא סבלה מאד. ושהיא סובלת כעת. היא מגיעה הנה, לפורום תמיכה ברשת, שהיה בשבילה בית, במצוקה נוראה. לשבר הטראומטי אין גבולות, כך קורה לפעמים, שהוא מתפרץ וחוזר, ובמיוחד כשהמדיה זמינה לה 24 שעות, כשהיא לבד, כשיש רגעים קשים במיוחד. ביום ובלילה. קורה שהכאב מפרק את ההגנות שלנו. קורה גם מחוץ לרשת, אבל הרשת עצמה מוסיפה על הסרת העכבות. וגם כאן מסתבך. כמו שהסתבך ברשת בהרבה מקרים אחרים, שמתוארים בספרות כאמור. העוצמות שלה סוחפות אחרים, נוגעות באנשים לא הכי יציבים בעצמם, שנגררים וגוררים, והכל מתלקח. מהם אנשים שמתמודדים בעצמם עם בעיות בטיפול, מהם אנשים שמגוננים על הפורום, עליך, מהם אנשים שהכאב שלה, הגדול והמתגלגל, מוציא מהם רע, מאיים עליהם, מאיים להרגשתם על המקום שלהם, מהם גם אנשים שלא מסוגלים לראות מעבר למילה הכתובה כאן (במחקרים מצאו שיש לא מעט אנשים כאלה, רוב רובם של הגולשים, שקשה להם לזהות את האינטונציה). לכן אשאל: אולי את הגבולות הפיזיים היה צריך לשים בשלב הרבה יותר מוקדם? אולי הדבר קרה בפורום קודם כל מכך שלא נסגר לתגובות חופשיות בשלב שהיה צריך להיסגר? (למשל). אולי לו הכרת, כמנהל מקצועית של הפורום, את המאפיינים המיוחדים של התקשורת כאן, את הבעיתיות המובנית בהנחיה של קבוצת תמיכה ברשת- אולי אז היית פועלת אחרת, וכך גם הנזק לפורום ולבחורה היה מופחת? המרחב הזה קיים, גם כי את משתפת בו פעולה, מסיבותיך וממניעיך. את המצויה בעמדה ממנה אפשר לשקול את הדברים, לך האמצעים, המקצועיים והמנהלתיים. לכן גם את אחראית למה שמתרחש בתחומו. להטיל את האחריות כולה על משתתפת אנונימית שמצויה במצוקה מאד קשה, נראה לי לא תורם בדבר להתמודדות עם מקרה עתידי, לא ריאלי, ובעיקר- לא צודק. בברכה

מדוע ביקשתם פרטים אישיים בשביל לפרסם הודעה של גולשת???

פנייתי והבעת דעתי בפורום פסיכותראפיה, וכן פנייתי אליכם - הנן פניות שגרתיות ושאינן מחייבות לדעתי חשיפה מיוחדת, בה איני רוצה. בקשתכם זו אינה שגרתית, והיה מתבקש לדעתי ללוותה בהסבר. כל טוב.