בעיות התנהגות של ילד טוב, שהביאו להשעייתו מבית ספר

הבן שלי היום בן 9. כבר מכיתה א' - כשהיה בן 6 - החל לסבול מבעיות התנהגות שכללו: התפרצויות זעם, זריקת חפצים, טיפוס על גדרות, יציאה מהכיתה, אלימות וכיוב'. אולם, כל התופעות האמורות ארעו ככלל בבית הספר, כאשר בבית ובצהרון התנהג בסדר גמור. גם בחברה רגילה הוא ילד טוב ומתנהג ככל ילד אחר. מדובר בילד מאוד איניטילגנטי, אבל עם הרבה קוצים.לקחנו אותו לאבחון (נוב' 2003) בתחנה לבריאות הנפש ונקבע כי הבעיות נובעות ממכלולשל קשיים ריגשיים, התפתחותיים ומקשיי למידה. נצפה קושי בולט בקשב, ריכוז ויכולת לרכז מאמץ לתפקוד במטלה. עוד נמצא כי קיים עיכוב בולט בתהליכים של הפנמה, המתבטאים הן בתחום הקוגנייבי והן בתחום הרגשי. בתחום הביצועי ניכרה תפיסה תקינה ויכולת טובה לעבוד לקראת מטרה ידועה מראש. בהיבט הרגשי נראה כי עסוק בחרדות עמוקות ומוצף בתכנים רגשיים סביב תחושות סכנה. אבל לא ויתר על האפשרות לקבל עזרה, נעזר מאוד בהבנייה חיצונית ונראה כי הוא זקוק מאוד לסביבה מראגנת, מובנית, יציבה וצפוייה, שתכיל ותווסת את החרדה. יש לו מוטיבציה ללמוד ולהתקדם. ההמלצה היתה למצוא לו סביבה טיפולית, שתוכל להתמודד עם קשייו ולספק לו מקום בטוח ומוגן, שיאפשר רגיעה של החלק הרגשי ופניות גדולה יותר ללמידה. הילד לומד בבית ספר מיוחד, אך אינו מוצא את מקומו. התופעות חוזרות על עצמן והילד חסר אונים וכך גם אנחנו. לאחרונה קרתה תקרית מצערת עם מנהלת בית הספר שסטרה לילד בחוזקה (לאחר התפרצות שלו שנבעה מכך שסירבו לבקשתו ולאחר ההתפרצות היא תפסה אותו חזק, הוא ירק עליה כדי להשתחרר והיא סטרה לו). בעקבות התקרית הילד הושעה לשישה ימים - טעות חינוכית לדעתי, שמצביעה על כך שהמסגרת המיוחדת אינה מתאימה לו. הציעו לנו להעבירולבית ספר אחר ולצד לו סייעת - אולם הדברים עדיין לא סגורים. אני מתנצלת על הפירוט הנרחב אבל רציתי שתבינו את המצב של ילד שנמצא במעין כביש ללא מוצא (וטופל מבחינה תרופתית גם ברטלין, נולופטיל, רספרידל והשנה ברספרידל + רטלין - שעשו לו לא טוב). האם יש לכם הצעות - מה בדיוק הבעיה של הילד שלי (באבחונים גם בעבר וגם באבחון שנערך כיום לא מצליחים לעלות על הבעיה)? האם מוכרים מקרים דומים? מה נעשה במקרים אלו? האם ישנם טיפולים שאנו לא יודעים עליהם? האם יש מסגרות המתאימות יותר לילד שלי?. זוהי קריאה נואשת - אנא נסו לסייע לי.

לבני יש גם בעיות היתנהגותיות והוא גם לומד בכיתה מיוחדת אך אני חושבת שהחינוך מתחיל בבית השמת גבולות אני יודעת שזה לא קל מיתוך ניסיון שלי אך ילדים אלה זקוקים מאוד לגבולות ברורים מזוג ההורים לקבלת יעוץ תיפני לאנשי מיקצוע

אומנם באיחור של 5 שנים אבל, כמו שאומרים עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא, איני יודעת להצביע על משהוא מסויים אבל לבני יש חלק מהסממנים הוא אוטיסט וזוהי בעיה אשר לצערי אין לה בדיוק תרופה אבל יש פיתרון חלקי איני יודעת אם זה יעזור אבל הצבת מטרות, עבודה על גבולות וכמובן המון טיפולים פרטניים פרארפואיים וכמובן המשך העבודה צריכה להעשות בבית לא להרפות ואז... אולי יהיה טוב אני מאמינה שכל מה שכבתי כבר עשית מאוד יודעת על מה את מדברת, מאוד מבינה לגבי התרופות מתוך ניסיוני קביעות בתרופה היא דבר הכרחי להצלחתך ויותר מכל הצלחת בנך ואים תרופה כימית לא עזרה כמו שאת מספרת אז תנסי את הצד האלטרנטיבי בהצלחה... אורית