התקפות זעם

שלום בני בן 11 אובחן כסובל מהיפראקטיביות אימפולסיבית, במשך השנתיים האחרונות מטופל בקונצרטה,התחלנו ב18 מג והגענו ל 36 מג ביום (הוא שוקל כ50קילו וגובהו 153.) וקלונדין 2.5 מג בלילה, שנים הוא מתקשה בהרדמות יש לו פחדים וחרדות בלילה שמצריכים לשבת לידו עד שנרדם ובסביבות 2 בלילה שוב מתעורר וצריך שוב שיהיו איתו. לזה התרגלנו אבל בזמן האחרון במיוחד לפני שינה הוא מתפרץ בצורה לא הגיונית צועק ובוכה בהסטריה בלי שליטה לפחות 40 דקות לוקח לא להרגע, ולנו עם כל הרצון והמאמץ להשאר רגועים זה מאוד קשה ואנחנו מאבדים שליטה גם כן,השבוע עברנו קו אדום ובעלי נתן לו סטירה בפנים שהשאירה סימן נוראי. ואנחנו מרגישים עוד יותר נורא, הילד נמצא גם בתרפיה וגם אנחנו בנפרד, אבל זה רק נהייה גרוע יותר,לא יודעים מה לעשות, אולי התרופות לא מתאימות גם בבית הספר יש ירידה חזקה בציונים ואני רואה שהוא ממש לא מרוכז כמו פעם., הפסיכיאטר שלח אותו לבדיקת eeg.עדיין לא קיבלנו תשובה. יכול להיות שמשהו השתבש אצלו והתרופה לא משפיעה כמו שצריך? בנתיים אנחנו מורידים את המינון של הקלונידין כי הוא במילא לא ישן כמו שצריך אנחנו מיואשים מעונינים בדעה נוספת אנחנו לא גרים בארץ אז לא להפנות לקופח

יוספה שלום, הבעיה שהעלית מאוד נוגעת לליבנו ויש לנו מה להציע לך. אני מצרפת מייל ואשמח לשוחח איתך - להחליף טלפונים ולהציע פתרון חלופי. אגב הנושא אותו אני מציעה כפתרון נמצא בדיון כמה שאלות לפנייך תוכלי לבדוק. יש לנו נסיון גם בשאלה שהעלית. [email protected] בברכה, גלי ונריה

גלי, בוקר טוב עם כל הכבוד למגנטים ולשיטה זו או אחרת הועולתה כאן בעייה חמורה בהרבה מהפרעות קשב. היומרה לומר כי הפיתרון אצלך היא כמעט מסוכנת. כאן דרושים אנשי מקצוע בתחום החינוך הרפואה והפסיכיאטריה. אל לך להתעלם מכל אלה! בברכה אלמוג

יוספה בוקר טוב, תיאורך קשה ומעורר רגשות רבים. אני מעריכה מאוד את הכנות והנכונות לשתף. כפי שהדברים נשמעים יש כאן צורך בהתערבות מקצועית נוספת. האם הילד עבר טראומה חברתית או רגשית בתקופה האחרונה? האם מישהו או משהו מאיים עליו או מפחיד אותו? איני יודעת מהו איזור מגוריכם, אך אולי המלחמה השאירה בו חותם? התייעצו עם הפסיכיאטר - יתכן כי שימוש זמני בכדורי שינה יוכל להועיל... והחשוב מכול: החזיקו מעמד! השתדלו מאוד לא לאבד שליטה שתשאיר חותם לכל החיים. בברכה אלמוג