והפעם - הקושי החברתי הוא המציק לבני

שלום אלמוג. עברה כמעט שנה, סיום שנה"ל בפתח, ואני רוצה להודות על דבריך הקודמים- קראתי אותם שוב ושוב, ונעזרתי בהם רבות. אהבתי את הגישה שלך, וברצוני לשתף אותך וגם להתיעץ שוב. שאלתי הקודמת נמצאת בדף 14: לוח זמנים מחבר: אאא תאריך: 17.7.2005 שעה: 17:31 אינני יודעת אם שאלתי שייכת לכאן, יש לי הרגשה חזקה מאוד שכן, נראה לי שמדובר פה בליקוי כלשהו. אצל בני, בן 15, השעון הוא המלצה ל"מעונינים בלבד"........... ובכן, בעית הקימה בבקרים כמעט ונפתרה, היות ובני ובני כיתתו מורשים לשהות בפנימיה, לחזור הביתה אחת לשבועיים. למעשה בכך ירד נטל ההשכמה מהבית, הועבר למדריך, ולמעשה איננו קיים עוד. למעט פעמים שהבן לן בבית, ואז גם אם אינו מתעורר בזמן, מישהו מאיתנו מוכן ל"הקפצה" ובכך תם הנושא מבחינתנו כהורים. אם הוא נשאר ער בלילה למרות ההוראות, כי הספר משך אותו- ואז לעיתים (רחוקות) נרדם בשיעור- אנחנו מדווחים, אבל למעשה לא עסוקים בהתמודדות. אבל כעת הבן מתחיל להיות מודאג בנושא קשריו החברתיים. בדיוק כפי שכתבת בתשובתך , למעשה כמעט ואין לו חברים בכיתתו. אם עד לא מזמן, בני אמר שהנושא החברתי לא מענין אותו, עתה השתנו הדברים. ערב אחד הוא אפילו שיתף אותי בשיחה נוגעת ללב, עם דמעות בעיניו, באמרו: "אף אחד לא באמת מבין אותי". כיצד ניתן לעזור? תודה!!!

אמא יקרה, ראשית אני שמחה לראותך כאן לאחר זמן כה רב. בעיות חברתיות בקרב נערים דוקא ( פחות אצל נערות ) בעלי אינטיליגנציה גבוהה ויחוד אישיותי היא נפוצה ביותר. כאשר אני מציינת יחוד כוונתי לטובה.יכולות גבוהות יותר, רגישות גבוהה יותר ולצערינו, גם פגיעות שאינה יוצאת אל החוץ פעמים רבות ובוודאי לא מחוץ לכתלי הבית. לבן הרגיש והמקסים שלך קל יותר להסתדר עם ספר, מחשב או פעילות הדורשת ריכוז רב מאשר לתקשר במילים. סוג תקשורת כזה דורש תרגול וןיותר מכך אומץ רב. האם יקבלו אותי כפי שאני באמת? האם ידרשו שאשתנה? אולי אני צריך להיות כמו כולם? אלה רק מיעוט השאלות המעסיקות את הנער המתבגר המבין והחושב. אז איך ניתן לעזור? לא פשוט, אך בכל זאת ננסה לחשוב על כמה אפשרויות: א. נסי להפגיש את הילד עם נערים הדומים לו. רגישים, מופנמים, מוכשרים מעל הממוצע... את הקשר הזה ניתן לנסות וליצור דרך תחומי עניין משותפים כגון חוגים או מפגשים חברתיים יזומים ומקריים אחרים. ב. בנך ירגיש טוב יותר אם ילמד לשתף ולבטא את הכאב או השמחה במילים. זהו אתגר לא קל, אך כדאי מאוד ויכול להביא לשחרור והקלה משמעותיים. נסו למצוא פרטנר בוגר אשר הילד מעריך מאוד ומכבד את דעתו ותרגלו שיחה. הרעיון כאן הוא ליצור עוד מקום בו יוכל בנך להרגיש נוח. מקום בו נאמרים כל הדברים על השולחן כפי שהם מטוב ועד רע. זו אחת הדרכים הבטוחות והטובות לחיזוק הביטחון העצמי והיכולת להתקרב לאנשים בסביבה. מקווה שעזרתי מעט. את בהחלט מוזמנת לחזור בתשובה וכך נוכל להמשיך ולחשוב יחד על דרכי פעולה נוספות. בברכה אלמוג

שלום אלמוג, ותודה על התשובה. כמו תמיד, את כל כך יודעת לקלוע- הן בתובנה של הדברים, וכמובן בעצה. הבן שלי לא מעונין בחוגים או מחויבויות נוספות מעבר לשעות הלימוד, שהן עמוסות מאוד, כך שזה מזמן לא רלוונטי. בדיוק השבוע הוא נפגש עם אדם מבוגר לצורך לימוד נושא מסוים, שמענין אותו, הם דיברו גם על תחומים אחרים, כך שאני מקווה שזה יתן כיוון. הם יפגשו כנראה אחת לשבועיים. לדוגמה, הבן שלי אוכל בחדר אוכל עם כל הקבוצה של החברים, אבל לא נשאר אפילו רגע, לשיחה קצרה אתם - ואני יודעת שזה עלה כנושא בשיחה בינו לבין אותו אדם. מעבר לכך, הדברים הם ביניהם, אני לא רוצה להיות אמא חטטנית, ובכל זאת אני דואגת וכואבת לעיתים.... אשמח לשמוע ממך עוד רעיונות בשבילנו כהורים, האם ואיך ניתן לעזור לילד בנושא החברתי. תודה.