מכללה ותיכון

אני לא משלה את עצמי אך לדעתי חשוב לעשות סדר, אני אודה לך אם תצפי מהצד ותגידי אם אני טועה או לא... בתיכון, ביסדוי , היו לי נשמות טובות, שכל חטאן היה בכך שלא יכלו להתקבל למוסד להשכלה גבוהה מוכר ולפלקוטה הנחשקת והם התפשרו על הוראה , לא באו מתוך אידאליזם של חינוך אלא מתוך נוחות ופשרה ואת התסכול הרגישו התלמידים,ובמיוחד התלמדים הרגישים או בעלי הצרכים השונים-כמוני. . אלו , שכן באו מתוך אידאליזם ואולי לאחר מכן גם מתוך נוחות, כגורם משני וגם כאלו ללא מחשבה על הנוחות פגשתי בתיכון , ששם בניגוד ליסודי ולחטיבה רוב המורים בעלי האישיות המיוחדת במינה לכל אחד מהם ולא , לא בעלי נשמות טהורות, לכולם(בעלי האישיות המיוחדת) בלי יוצא מן הכלל היה באמתחתם תואר ראשון ושני מהאוניברסיטאות בארץ וולאחד אפילו מהעולם, לא כולם באו ישר להוראה, חלקם באו לאחר דרך חתכים בחיפוש אחר המימוש העצמי ולכן כשמצאו את סיפוקם בהוראה, גם התלמדיים הרוויחו זאת... במכללה , ושוב במכללה שלי בפרט, שאינה מוסד מחקרי כמו האחות הגדולה בב"ש, יש לה אך ורק אינטרס אחד של הוראה.. ולאנשים משכילים כגון המרצים והמתרגלים , תהיה לרובם , אם לא לכולם, את הרגישות לומר את הדברים הנוכנים במקום הנכון ובעיקר בזמן הנכון (שלא כמו המורים לתנ"ך/היסטוריה/ספרות במשך כל שנות התכיון וחלק מן המקצועות שלא נפלו על מורים רגישים בחטיבה, שנזכרו לספר לכיתה כאילו הם בטיפול קבוצתי , כאילו עוד מעט היועצת תיכנס ותעשה אההמ אמרו מה הבחינה שלי עשתה להם מבחינה רגשית ואיך הם מצפים שאכתוב אותה מבחינת קריאות הכתב, מבחינת האסטתית וגם על הדרך ביקשו ממני רגשות רחמים, ביסודי הגדילו לעשות חלק מהמורים להוריד ציוןולספר לכיתה למה, לספר על הפנייתי לאבחונים ועוד כמה דברים שלא קבילים בהגיון ובחוק של מדינת ישראל הריבונית-שהמורה לאזרחות בעצמו היה דיסגרף והכתב שלי היה בשבילו קריא ולא היו לו תלונות והיה המבין מבין כולם), כך אני מאמין שבמכללה יהיו רוב המרצים והמתרגלים יותר מבינים ויותר רגישים... בתיכון הייתה לנו יועצת ללא עמוד שדרה (פלא שעכשיו היא התלוננה על כאבי גב שבאתי לבקש האבחון...) שמה שהמפלצת האחראית על בחינות הבגרות תגיד, זו תענה במלמול אמן ...תמיכה רגכשית? הצחת אותי, פעם העליתי נושא מסויים, ביקשתי ייעוץ, תמיכה, אחרי יומיים, המחנכת באסיפת הורים שאלה אותי על זה.. ועשתה רעש וגרמה למלחמת עוולם שלישית בכיתה... טוב שהיועצת לא הייתה פסיוכלוגית בצבא, כי אחרת היום לא הייתי מסיימו , בצורה הטובה ביותר, אני חושב שעצם הידיעה שאני יכול לספר לפסיכולוג הצבאי על הכל כולל הכל, כולל לריב ולהתווכח איתו בחלק מתקופת הטיפול , כולל לספר את הרגשות על המפקדים, החברים ולדעת שזה נשאר שם , זה מאוד תרם להצלחת הטיפול ברמה שנעשתה הוא הופסק עם שחרורי מהשירות.. במכללה, רוצה אני להאמין , כי יש אוזניים קשובות לכל שאלה, מצוקה או בעיה הן בתחום הלמידה והן בתחום הרגשי.. .ברור לי שלא כל דבר תהיה תשובה או קסם מיידי, אך אני אדע שקט בידיעה שיש מי שמטפל , מברר ובודק את הדברים לעומקם.. היועצת בפגישה הראשונה שעוד לא היה אבחון עדכני אמרה שהכל חוץ מחונכות של 20 שע' וסיוע אסטרגיעות למידה יש צורך באבחון, שני אלה אוכל להשתמש בהם ללא צורך באבחון כזה או אחר... מה גם שאני יודע שהדברים מסודרים יותר במכללה, כי הכל נעשה פה בפיקוח בן גוריוני הדוק...כל אפצ'י של מרצה , כל שיעול של מתרגל, כל פיהוק של איש דיקנאט הסטודנטים יתוחקר וינומק על ידי האחות הגדולה הבאר שבעית....נכון האוניברסיטה לא תמיד מבינה ולא תמיד תהיה שם , לא בגלל שרוצים להזיק אלא בגלל שהם מוסד ענקי מאוד.. אך במכללה גם אם לא תמיד הדברים ילכו חלק, ויהיו אי הבנות וחילוקי דעות, תמיד יש למי לפנות מעל , מעל ומעל ...המכללה הזו לא במקרה מתוקשבת כמו בב"ג ,כי היתרון הגדול בתקשוב אלקטרוני ,זה שאף אחד לא יכול להגיד "לא ידעתי" "לא ראיתי" "לא שמעתי" הן הסטודנטים, הסגל האקדמי והסגל המנהלי, כפופים לפקוח הדוק מצד הסטודנטים , המנהלים הישירים הומנהלים הבכירים, ולכל סטודנט יש הזכות לפנות במייל לכל בעל תפקיד לאחר שעשה את כל הדרך למטה למעלה.....וכך דברים ברוב המקרים מטופלים מיידית!!! ולא מתפספסים כמו במוסד ענקי... לפעמים יהיו תקלות טכניות או שנמרצה קוקוריקו ישכח שכפיר צריך התאמות אלו ואלו , לכן זה הזמן להזכירו ולתזכרו מבעוד מועד, אני יכול להבין אותו, מי שמלמד אצלנו קרוב ל100-150 סטודנט ובספיר מספר דומה ובב" מספר כפול ואפיול בחלק מן המקרים משולש, לא תמיד יזכור מי מאיםה ולמי מגיע מה...

כפיר, זה לא העניין.... אני שואלת אותך שאלות מנחות על מנת שתוכל לישון בשני הלילות הבאים, ואתה מספר לי סיפורים של "יהיה בסדר". אני מנסה לעזור לך לארגן את המחשבה , לקחת כלים להתמודדות החברתית והאישית, ואתה בוחר להמשיל משלים על מכתבים ארוכים ולהתעלם מן המקום שנותנים לך. על מה רצית שאסתכל מן החוץ? על עובדות תפקוד המכללה? על הסיכוי הטוב שהדברים יסתדרו היטב? הרי ברור לשנינו שכאן בהחלט לא שורש הבעייה! אתה פוחד, מתקשה להאמין בטוב, וכל המילים היפות שמסביב לא יצליחו לשנות את הפחדים הללו. אתה לא חייב לשתף , אבל אל תשחק את משחק "ההכל בסדר" כשלפניך לילה ארוך. אני יודעת שתצליח, יודעת שתסתדר ותצטיין, יודעת שאינך זקוק לכל כך הרבה בטחונות, אחראים ומפקחים שיבדקו אם העבודה מתבצעת כהלכה. השאלה הגדולה היא: והיא באה מן הלב - מה ניתן לעשות על מנת שאתה שם עמוק בפנים תאמין? שלך אלמוג

אני מנסה בדרך זו להסביר לעצמי שיהיה בסדר ואין ממה לחשוש .. כי השד הנורא והחוויות שהיו תיכון וביסודי לא צריכים כל כך להטרידי....בגלל ש... האזעקת ההרגעה שבחרתי לרשום בהודעה לא נועדה כלל אלייך ואינני בורח מהפחדים הגדולים, אלא רוצה להתנחם בעובדה שאין לטעם להשוות את מה שהיה אז, לפני יותר משבע, שמונה שנים למה שקורה עכשיו בשנת 2005 , במוסד אחר לגמרי.... דווקא שאלתי פעם את עמליה עינת בפרום ADHD שהתארחה בו על כל החששות האלו היא ענתה לי שדווקא בעקדמיה היחס השתנה כל כך בשנים האחרוונות שהם אפיול מקדימים את התיכונים והיא משוכנעת שאקבל חוויות מתקנות דווקא באקדמיה ואופתע מרמת ההשקעה והבנה של הסטודנט.. רצית שתסכלי מבחוץ לא על תפקוד המכללה, אלא על איך אני תופס אותם כי נורא מפחיד להתאכזב ואני חושש שאולי אני , שוב מייפה את הדברים וגורם להם להיות ורודים מידי, לכן עכשיו לפני שאני עולה על המטוס להולנד אני רוצה שתספרי אם מה שאני יודע על הולנד זה באמת נכון או מגזם? כלל לא רצית להיסחף לאידגאלזלציה של המכללה כי היא כמו כל מוסד רחוקה מלהיות מושלמת...אך האם התפיסה שלי (בהגיון ועדיין לא במלואה ברגש) נכונה? על זה רציתי שתסתכלי מבחוץ ולא על שום דבר טכני אחר שקורה.. אלא רק על התפיסה שלי את תהליכים הטכניים הסובבים אותי, האם זה נכון?או ששוב , אני משלה את עצמי והאכזבה אורבת מאוחרי הפינה? להאמין במה? בזה שיהיה בסדר? לא יודע אולי הזמן יעשה את שלו.. בזה שהכל אבל הכל יהי בסדר? כנ"ל, זה ששבוע הראשון או היוכלת להתמוד עם קשיים? מספיק להסתכל על העבר...